זה

זה 
אני פה וזה שם 
אני יודע מה זה זה. 
כמעט ויש לו שם.
 אולי מלה שתגלה.
 זה עומד מולי. 
אני רוצה להגיע אליו. 
זה ימלא אותי.
 זה יספר אותי. 
זה יהיה התשובה.
 זה הוא לא הוא. 
אל ההוא אני יכול להגיע
. אם לא ההוא ההוא אז יהיה הוא אחר. 
אבל זה.
 כשאני עומד ומביט בו הוא מביט חזרה ומחייך
 אני עוד כאן הוא אומר.
 ואני עומד במקום כי המקום בטוח יותר מהצעד. 
הייתי מאובק באבק משרדים. 
זה הסתכל מרחוק.
 נהיה קצת שקוף אך עוד היה. 
בהתחלה כשעשיתי צעד זה עשה צעד אחורה. 
המרחק נשאר אותו מרחק.
 מאוחר יותר אחרי שחיכיתי יותר זמן 
זה כבר הסתכל עלי פחות. 
אז עשיתי צעד אחד קטן. 
זה הלך שני צעדים אחורה 
ועדיין היה מולי.
 חיכיתי. 
עשיתי עוד צעד 
זה הלך שני צעדים הצידה
 עכשיו כבר לא היה במרכז הראיה.
 אבל רציתי להגיע
 לפחות לגעת
 חיכיתי לראות מה יקרה.
 חיכיתי ועשיתי צעד אחד קדימה ואחד לצד 
זה זז כמה צעדים באחת 
עכשיו כבר לא נראה לעין. 
חיכיתי שיתגלה.
 זה נשכח 
נשאר תלוש משכורת בטוח. 
נשארו אנשים מדברים
 מדברים אתי אך לא אלי. 
אני מדבר ושוכח.
 שכחתי שפעם היה זה.