בננות - בלוגים / / זיכרונות מהונגריה. שאנדור מאראי
קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

זיכרונות מהונגריה. שאנדור מאראי

הונגריה הופכת למדינה מרתקת בימינו. אמור להיות לנו סוג של קשר נפשי מסוים למדינה אליה נשלחה ובה נתפסה והוצאה להורג חנה סנש. להונגרים השם הזה איננו אומר דבר. שהרצל נולד בבודפסט, עובדה שכמעט שלא זוכרים כאן. 
היום זו מדינה במשבר כלכלי, מדינה שחלים בה שינויים רבים. ראש הממשלה הימני החדש רוצה לבטל את חופש העיתונות המשפט והשידורים, מכאן הוא היה יכול להראות לנו כדיקטטור פשיסטי שבדרך. 

ההיסטוריה של הונגריה סוערת מתחילתה. כיבוש מונגולי כיבוש עותומאני מאוחר יותר הכיבוש האוסטרי שהפך אותה לאוסטרו הונגריה. הכיבוש הגרמני והרוסי. מעברים חדים בין ימין לקומוניזם. מפלגה אנטישמית גדולה. אין ספק, מדינה מרתקת. 
ההבטחה ביומן בין השנים 1944-1948 מבטיחה לנו חלק מהשינוי, הספר לא מגיע לאביב הקצר של 1956 אך את הרקע אני מקווה למצוא ביונן הזה של סופר ואיש חכם. כבר אחרי כמה שורות ידעתי שאקרא בזהירות כל משפט בספר הזה.
 הזיכרונות הם משנת 1944 ועד 1948. שנים קשות באירופה. ב1938 על רקע מוזיקה עליזה מהרדיו הודיעו שהיטלר נכנס זה עתה לווינה. האיש חזר למולדתו, אמרו ברדיו. בבודפסט עוד לא הבינו את ההשלכות. המציאות הגאוגרפית עוד לא השתנתה, אבל זה היה היום שאירופה כבר לא תהייה אירופה זמן רב, ובטיילת ביום אביבי טיילו תושבי בודפסט ונהנו מהיום. 
הזיכרונות מתחילים ב 18 במרץ 1944. משפחת שאנדור מזמינה כמה אורחים לארוחת ערב דלה, בנוסח ימי המחסור ההם. אחד עשר איש סועדים את לב, והם יודעים שהם שריד לבורגנות שהייתה ואיננה עוד. הם אינם מתביישים בבורגנות. 
הארוחה מוגשת על שאריות צלחות פורצלן יקרות שניצלו. השיחה מתגלגלת כמובן לפוליטיקה. רק אחד מהידידים תומך בנאצים. הוא מצפה להפעלת הנשק הסודי ששמועות עליו מסתובבות ברחוב. נשק שיקפיא את נשק האויב. מטוסים הטסים במהירות האור. 
אתה לא מבין למה אני נציונל סוציאליסט, הוא אומר למראי. לך יש כשרון, אני לא מוכשר לכן אני זקוק לנציונל סוציאליזם. עכשיו מדובר בנו, הלא מוכשרים, עכשיו הגיע זמננו. לא חשוב כמה הסברים קראתי על הסיבות לקבלת הנאציזם. שני המשפטים הללו מסבירים הרבה. תחושת הכוח שניתנה לכל האנשים הממוצעים שאין להם שום דבר אחר להתגאות בו. ועכשיו הם מלאים כוח שמחק את תחושת האפסות והנחיתות. זו סיבה שאפשר להבין ביתר קלות. 
כמה חודשים אחר כך, כשהוא מתחבא בכפר קטן הוא רואה את הרוסי הראשון. 
לכפר לא נכנס צבא גדול. חייל אחד הביא את הבשורה החדשה. בכפר גרו בערבוב הפרולטריון והעשירים הנסים. 
סנדלר הכפר, קומוניסט ותיק נעלב כשחייל רוסי קורא לו בורגני בגלל מעיל העור שלבש.
 שאנדור חש שהחייל הסובייטי הבודד הזה מעמיד בפניו שאלה, איזו שאלה עוד לא הבין. 
בסלונים הרי דנו כבר שלושים שנה במהות הקומוניזם. מהו ומה משמעותו. 
החייל הבודד היה נציגו של כוח חדש מהמזרח  שהצבא האדום רק סימן אותו. מהו אם כן המזרח. 
אירופה הכירה כיבושים מההיסטוריה הרחוקה. אטילה ההוני, ג'ינגיס חאן שבאו ונעלמו. אחריהם הערבים והטורקים שיצאו כבר למחמה אידיאולוגית. האיסלם נגד הנצרות. 
והרוסי, מה ירצה הרוסי. את התבואה, את השומן, את החזירים, את כל אלו ייקח, ואת הנפש, האם ישאיר את הנפש או שגם אותה ייקח.
 החייל ייקח אתו את החופש, כי גם לו אין חופש. הוא לא מכיר את החופש. 
החיילים הרוסיים שהגיעו היו בלתי צפויים, מלאי הערכה לסופר אך כששאל אותם על סופרי ארצם הכירו רק את פושקין, אותו למדו בבית ספר אך השמות טולסטוי ודוסטויבסקי לא אמרו להם דבר.
בלתי צפויים כי היו נכנסים לאכול אצל התושבים, מנשקים את ידי בעלת הבית לאות תודה, ואז מעמידים את המשפחה עם פניהם אל הקיר ושודדים כל דבר ערך שמצאו בבית. יותר משהיו רעים, היו ילדותיים. 
אלא שלא רק ברכוש הפרטי שלחו הרוסים את ידם. הביזה המאורגנת שלקחה את כל הברזל הנפט והמזון, ובעיקר גברים בגילאי עבודה שנחטפו והועלמו במחנות עבודה בתוך רוסיה. 
ברוסי יש משהו אחר, הוא מאבחן בלי שיפוט, אחר לא מוגדר, כזה שהמערבי לא יבין אותו. 
חיילים בחלקם בורים גמורים שנעצרו נפעמים מול התואר סופר. ספרות שלא הבינו בה דבר אך משמעה הייה תרבות, והתרבות פערה איזה חור בנפשם. 
אז ב1944 -5 הרוסים לא התעניינו בהתנגדות האזרחית בשטחי כיבוש. זה לא עניין אותם בארצם אז למה שיתעניינו בעם כבוש.
 ההונגרים עברו תהליך של ציפייה להסתלקות הרוסים, אחר כך השלמה. ויותר מעשר שנים עד שהעזו להרים יד עד שדוכאו תוך כמה ימים. 
משפט שפשה בבודפסט בימים ההם " סטאלין טעה כשהראה לאירופה את הרוסים ושגה כשהראה לרוסים את אירופה" 
הפרקים הללו בהם מיראי בוחן את האחרות של האדם הסובייטי מרתקים. 
באופן סמוי שוב התנהלה מלחמת דת, הפעם בתוך הנצרות. תהליך שהחל אלף שנה קודם לכן, כשעמי האזור האחרים אימצו את הנצרות הפרבוסלאבית שיצרה את העממים הסלאבים ובין ההונגרים שבחרו בנצרות הרומית, הקתולית. 
הנצרות הסלאבית כבשה את הקתולית, גם הסלבים שהסתובבו ברחובות לא הורשו להיות דתיים. 
במהרה למדו ההונגרים שקבוצות החיילים הקטנות שהשתלטו על הכפר הם רק חיל חלוץ. במהרה הגיעו הכוחות הגדולים בדרך לכיבוש בודה שעוד לא שוחררה. 
חיילים רוסיים מילאו כל בית כשהם דוחקים את הדיירים החוצה. השתלטות על כל האזרחים. 
הצבא האדום נראה כנחיל אין סופי של חיילים שאינם מבינים טכניקה אינם מסוגלים לתקן את מכונות המלחמה שהתקלקלו והועברו לכפר לתיקון. הם עמדו מול הגרמנים שהיו מעצמה מאורגנת וטכנית מאוד. הרוסים נראו כאילו נמלים וטרמיטים, המונים מהם, יצאו מהמחילות בכוח צו שינוי גנטי להלחם בצבא המתכת.
 כמעט כל כלי הנשק של הרוסים היו אמריקאיים שלא היו מוכרים להם. אך יש לומר שצבא הטרמיטים הזה הפך להיות טכני ויעיל די מהר. טעותם של תומכי היטלר שזלזלו בצבא הסובייטי בגלל מידע מוטעה על חולשתו תחזור על עצמה בקרוב בגלל מידע מוטעה על כוחו המוחלט של הצבא הסובייטי. 
התנהלותו של הצבא הרוסי נראתה כאילו הופעל על ידי דחף ביולוגי עיוור ואינסטקטיבי. כוחו היה בעיקר במספר החיילים העצום. 
ואז הרוסים כבשו את בודה ותוך יומיים נעלמו והשאירו אחריהם הרי לכלוך ואת בודה ההרוסה. 
השלטון החדש ניסה לעורר את מחשבה על " גורל האומה " אך האומה הייתה עסוקה בדברים מעשיים, למצוא נגר, רופא, קצת אוכל. הגורל לא עניין איש. 
את מאראי שלא ידע מלאכת כפיים העסיקה השאלה אם ימשיך לכתוב האם יהיה מי שיקרא. 
עכשיו כשהונגריה השתחררה מהכיבוש הגרמני, הצבא הרוסי עזב, בינתיים, עד להסכמי יאלטה, בדרכו להמשך המלחמה במקומות אחרים למראי, איש חכם אינטלקטואלי יש זמן לראות את עירו נבנית מחדש. לתמוה בכמה שאלות כמו ההיסטוריה ההונגרית והשפעתה של שפה שאין דומה לה בעמי הסביבה על הספרות. יכולת ההשתכרות של סופרים ,קנאתם זה בזה ומעקבים אחרי דרך השתכרותם שמחוץ לעולם הספרות. ענייני היום יום. אבל של משפחות על המתים ואבלה של אישה אחת על כלבה שמת בזקנה טובה. 
היומן הופך לפרקי הגות מרשימים. בהם התקווה שהספרות תגבר על ההיסטוריה. 
ימים של תחילת המאה בה "העוצר" האוסטרי חי בארמון בבודפסט שלט במדינה ונוצרה בה שכבת האריסטוקרטיה המלוכנית שהייתה צריכה לשנות את פניה כשהאוסטרים עזבו. שכבות חברתיות ששינו פנים מבורגנות אצילה לבורגנות זעירה. "הבחורים הטובים" שבהיררכיה של המונרכיה. השאלה מי יהפך במשטר המתחדש למעמד השליט. 
בקרוב מאוד כל אותן "משפחות גדולות" מאז הימים תצטרכנה ללמוד לחיות עם משטר אחר לחלוטין. המשטר הקומוניסטי, שלא כמו הרוזנת שעוד הספיקה לאסוף את מחבטי הגולף שלה ולנסוע לאמריקה כי שם מחממים הרבה יותר טוב את הדירות. 
ב1945 כשהרוסים שוב בפתח והקומוניסטים הפכו לחשובים יותר כל המארג החברתי ההונגרי נפרם. המוסר נעלם. לחם אפשר היה לקנות רק בשוק השחור אך ברחובות כבר התגלגלו מכוניות אמריקאיות חדשות. בתים נתפסו על ידי אחרים כי בעליהם או מתו במחנה השמדה נאצי כלומר בורגני שלא צריך לרחם עליו, או שנמלט למערב, לכן פשיסט שברור שאין מה לרחם עליו. בתי משפט עממיים הוציאו להורג על רקע פוליטי. שעשוע למובטלים. ו
כעת כשהכול השתנה והטלפונים עוד לא עבדו אנשים נכנסו לבקר בלי הודעה מוקדמת. כאורחים יציעו להם כיבוד. מה שהתעורר מכל זה הא תהליך של שנאה. 
הדמויות שצעדו ברחובות דמו בדיוק לאלו מימי הנאצים. צבע המדים שונה, האדם שבתוך המדים היה בדיוק אותו אדם, כי עשה בדיוק את שעשה קודמו, טרור והפחדה. 
הגרמנים התעניינו בהתחלה בעיקר בשטח. האוכלוסייה עניינה אותם בעיקר אם היו יהודים בהתחלה. רק אחר כך ניסו להשתלט עליה. הרוסים רצו את השטח, כמובן, אבל ההשתלטות החשובה ביותר שהתחילה מיד הייתה האוכלוסייה. טרור מחשבתי הופעל מיד ודיכא כל מחשבה אחרת. 
הספר שאין בו עלילה וגם כיומן הוא לא מסוג אלה המספרים מה עשה הכותב מדי יום הוא ספר יוצא דופן ברמת כתיבתו. אי אפשר שלא להתפעל שוב ושוב מחכמתו של הכותב, מרוחב ידיעותיו המעשירות את הקורא. 
קורא המוכן להשקיע בקריאה קצת יותר מאמץ ויורד לעמקים ימצא בספר המיוחד הזה הנאה גדולה וגם תשובות למיני שאלות פוליטיות קיומיות ותרבותיות.

תגובה אחת

  1. תלמה פרויד

    אהבתי את ספרו של שאנדור מאראי "הנרות בערו עד כלות", התאכזבתי מ"גירושין בבודה" (שבו שוב שני גברים שאהבו כל אחד בזמנו את אותה אישה – מתעמתים. מין מיחזור דהוי של 'הנרות'). מאראי מצטייר כג'נטלמן מן הסוג הישן – לטוב, אך גם לרע. בורגני, מאוהב בגינונים ההונגריים, במציאות של אדונים ומשרתים, בטקסיות הארוחות, אמירות הנימוסין, צלחות הפורצלן.
    תפיסתו לגבי נשים, גם לא משהו. דוגמית: "קריסטוף הופתע לגלות שהיא חכמה, חכמה יותר מכפי שראוי ליפה כמוה, תקיפה יותר ודעתנית יותר" – כך מתאר הסופר את דעתו של קריסטוף על אשתו, הרטה ("גירושין בבודה", עמ' 60).
    ובעניין חנה סנש, נדמה לי דן, שבהונגריה כן יש הזוכרים את שמה. שמעתי/קראתי שאף רואים בה שם 'גיבורה שלהם'.

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן