ארכיון חודש: אפריל 2010

מי יחבק אותי הלילה חלק ג.

במועדון הכרתי את טוטי פרוטי, שתי הקוזינות שהיו באמת בני דוד, הם גרו יחד והלכו לכל מקום יחד והתנהגו כמו ילדות בכיתה שאמרו על ידן את המלה זין. הן היו דוחקות אחת את השניה בצלעות מצחקקות ומדברות בלשון נקבה, הן היו צעירות שהתנהגו כמו שתי סבתות, אבל היו נחמדות.  חגי לקח אותי לגן, ובגן פגשתי את פרחי גן האמיתיים, את ...

קרא עוד »

ידיים למעלה

יום השואה עבר. בערב יום השואה הקרינו בטלוויזיה סרט על התמונה המפורסמת בה ילד מרים את ידיו בגטו ורשה. מאז שראיתי את התמונה לראשונה הנעורי היא עוררה בי אי שקט לא ברור. הרבה מעבר להתרגשות מהתמונה עצמה.  עם הסרט שוב עלתה בי תחושה עמומה של אי נוחות אישית גדולה. אינני יודע מה החזיר לי היום זיכרון שכוח.  הייתי ילד קטן, ...

קרא עוד »

כוכבים יש רק בשמים

כשרואים את הספר הזה של גילה אלמגור עולה איזו שאלה עמומה. מה היא יכולה עוד להוסיף ולספר. גילה מתראיינת כבר קרוב לחמישים שנה. את מה שלא סיפרה למראיינים כתבה בשני הספרים שלה "הקיץ של אביה" ו"עץ הדומים תפוס" אנו יודעים על אביה שנרצח לפני לידתה וחיפושיה אחריו. אנו יודעים על מחלת הנפש של אמה. אנו זוכרים עשרות תפקידים שלה בקולנוע ...

קרא עוד »

שלל בבית צבי

  חייו של המחזאי האנגלי ג'ו אורטון היו מעניינים כמעט כמו מחזותיו. הוא התחיל להתפרסם בשנות השישים המוקדמות עם מחזהו "מארחים את מר סלון" קומדיה נועזת ופורצת דרך, שהוצגה בארץ כמה פעמים. פרחח צעיר ממעמד הפועלים שהלך ללמוד בשנת 1951 בבית ספר לתיאטרון בלונדון. שם פגש את קנת הליואל שהיה מבוגר ממנו.והם הפכו לזוג נאהבים. הם חיו מדמי אבטלה. והם ...

קרא עוד »

מי יחבק אותי הלילה. חלק ב.

וכבר היה שם למחלה, קראו לה אידס. המלה הזאת שתחתוך בנו בבשר החי. וכבר דיברו על החולה הראשון בארץ. אמרו שהוא היה המון בחו"ל והביא את זה משם. ושם היה רחוק מאתנו, כאן.  אבי חזר מאיזו נסיעת עסקים שלו לאמריקה ובדרך מלוד במכונית אמר לנו שזה כנראה באמת לא מצחיק הפעם, בניו יורק האידס לא יורד מסדר היום, יש כבר ...

קרא עוד »

מסיבת יום הולדת

מן הראוי להקדים במשהו לפני שאני ניגש לדיון במחזה. עודד קוטלר שכבר עבר בכל התיאטראות והקים תיאטראות משלו הקים עכשיו פרויקט חדש. הוא אסף סביבו להקת שחקנים שהקימו את "עת" ( עבודת תיאטרון). קבוצת תיאטרון שמטרתה להעלות מחזות חשובים שלא מוצגים בתיאטרון הרפרטוארי. מסיבת יום הולדת הוא הראשון שבהם.  עודד כבר עבר עם ליאורה בזמן האחרון, גם שיחק מולה בבנאליות ...

קרא עוד »

ויום אחד עוד ניפגש. ליזי דורון

 השואה. אימא מה זה שואה. נשרפו שישה מיליונים. מה יכול להבין ילד בן שש שבע שבקושי יודע לספור עד עשר. שיר הפרטיזנים . ברדיו שעת חיפוש קרובים אחרי החדשות.  לילה אחד דפקו בדלת הופיעו זוג מהגולה עם שני ילדים גלותיים. דודים. לא דברו עברית. היו יום ונעלמו למחנה עליה.  מתי הפסיקה להיות השואה מלה לא מובנת. מתי נולד יום השואה. ...

קרא עוד »

מי יחבק אותי הלילה

    בסוף שנת 1980 התחילו לזהות את המגיפה חסרת השם שהפכה להיות אידס. ביוני 1981 במצעד הגאווה בסן פראנסיסקו כבר צעדה קבוצת גברים מחופשת למלאך המוות עם מני כרזות שנגעו במגיפה חסרת השם. עשרים שנה עברו מאז. לפני כעשרים שנה התחלתי לכתוב מחזה על הנוושא. דמוי בדיונות עתידנית ועבר. היו לו כמה גרסאות שאבדו לי במעבר בין מחשב למחשב ...

קרא עוד »

הקיץ בו הפכתי בובה

                                     הקיץ בו הפכתי לבובה   הקיץ הקדים באותה שנה. כבר אחרי פסח הייתי שזוף והשיער שלי הזהיב. אבי הביא את המאהבת שלו מניו יורק ושיכן אותה אתנו בבית. אימא ניסתה להראות רחבת דעת ולא אמרה מלה.  לי היא אמרה שזו בעיטה של תיש מזדקן שמחפש איזו הוכחה לעצמו. ומוטב שהיא תהיה כאן ולא שהוא ייסע כל כמה שבועות אליה. ...

קרא עוד »

רוחות

למה התכוונו כשאמרו  רוחות חדשות נושבות.  לאן מהיכן  מה קרה לישנות.  רוחות,  של מי.  מה החיפזון.  חדשנות כימשון.  רוחות מנשבות בשדרה הישנה  עלים נתלשים כאב,  זועקים עצים.  רוחות ישנות לא היו טובות יותר.  לא תמיד.  לעתים אחרי הסערה.  לרגע.  עד לרוח החדשה.  כמה סופות יכול לעבור נער  כמה רוחות כמה רפאים.  אני חורק.  דואב. כואב.  הכל כה בנלי.  אני יבבה. ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן