ארכיון חודש: יולי 2009

כזאת הייתה אמא. בית צבי

  המחזה "כזאת הייתה אימא" מעורר בי סוג של נוסטלגיה מעורפלת. המחזה עלה לראשונה בסוף 1948 בתיאטרון הקאמרי.  זה היה תפקידה הראשון של אורנה פורת בארץ ובעברית. אבל אני בוש להגיד שאני לא ממש זוכר אותה שם.  את תשומת לבי גנבו שניים. אלכס אנסקי ילד בגילי שלמד אתי בכיתה ושיחק בשתי סצנות בערך ועוד ילדה מכיתה מקבילה בבית ספרנו. אף ...

קרא עוד »

אור זלעפות. פרק ו.

הזמן עובר מהר כל כך. קשה לי להסתגל לרעיון. אינני עושה חשבונות. כמה זמן עבר מאז נעזבתי, מאז אני לבד.  כמה זמן מאז הייתי נער, לא ממש תמים אך נער. כמה זמן אני לא. זה לא שאני חושבת על זה יותר מדי, אך כשחושבים על זמן והתרחקות חושבים גם על ההרחקות מעצמי אחד. מהולדת עצמי אחר.  לא שהוא חסר לי ...

קרא עוד »

אנשים עלובים. דוסטוייבסקי

עשיתי לי מנהג כזה שפעמיים בשנה, בפסח ובסוכות, אני מניח לספרים החדשים וחוזר לקרוא ספר ישן שאהבתי.  אני חושב שאת הספרים אידיוט, האחים קרמזוב, והחטא ועונשו קראתי הכי הרבה פעמים. פעם בשנתיים, אני חוזר לקרוא שוב אחד של דוסטויבסקי. בכל פעם אני מגלה עוד משהו, נזכר כנראה בדברים ששכחתי. אני נכנס מחדש לעולם המיוחד שלו.  זה לא שלא קראתי את ...

קרא עוד »

אור זלעפות. פרק ה.

להיות גרמניה היום. גרמניה צעירה. חיה. להיות גרמניה ולהתעלם מכך זה בלתי אפשרי. ישנן רק שתי דרכים, לחיות עם זה או נגד זה.זה הכל.  או שאת מכריזה על עצמך, היום, שאת מכה על חטא, שאולי אינו חטאך שלך, אך הוא חטא אבותיך, שאת מוכנה לכפר על העבר, שאיננו עברך הפרטי. לשאת בצניעות ובענווה את הצלב שהטילו הוריך על כתפיך, או ...

קרא עוד »

אור זלעפות. חלק ד.

הערבים שעשיתי על כל זמרות העבר זכו להצלחה אדירה. הוזמנתי לכל המועדונים הגדולים בגרמניה. הומואים מעריצים אותי. סטרייטים באים לחלוק כבוד והערכה.  הייתי בת שבע עשרה, או קצת יותר. נרשמתי לאוניברסיטה לשמוע קצת הרצאות. לא התכוונתי לעשות תואר. שמעתי רק מה שעניין אותי, ובעיקר פגשתי צעירים חדשים, אחרים.  בהתחלה היו רק בודדים שידעו מי אני, אך השמועה והרכילות עשו להם ...

קרא עוד »

המפגש / אן אנרייט

המפגש / אן אנרייט דן לחמן, 13/07/2009  מכל הספרות הזרה, זו האירית תמיד מסקרנת אותי יותר מאחרות. יש דבר מה שונה בצורת הכתיבה ובגיבורים הגורם לי בדרך כלל רצון לנסוע לשם ולפגוש את בני המקום. לראות מה הופך אותם, גם אם הסיפור טראגי, לצבעוניים ומעניינים, וכמעט תמיד קצת אחרים.  מלבד הצבעוניות האנושית הסופרים הללו שיודעים לכתוב כל כך טוב על ...

קרא עוד »

אור זלעפות. חלק ג.

ליום הולדת שש עשרה תיאה שכנתי לקחה אותי ל קה דה וה, הכולבו הגדול והאופנתי.  אתה מתחיל להיות גבר, תפסיק להתמרח בדבר הזול הזה שאתה מורח על הפנים ובוא נקנה לך אפטר שייב טוב של גבר.  בכל הפעמים שנכנסתי לשם הסתובבתי באגף הפרפומריה. הסתכלתי על שפתונים, צבעי איפור והרחתי בשמים של נשים.  לא כאן, סחבה אותי תיאה לדוכן אחר, כאן ...

קרא עוד »

מורקמי אחרי החשכה

    עיר גדולה בלילה. כמה ספרים וסרטים ראינו על עיר גדולה ואנשי הלילה שלה. כאן זו טוקיו. טוקיו כתרבות אחרת תמיד מעוררת סקרנות ושאלות. הסקרנות לא תיענה וסקרנות לא תבוא על סיפוקה. זו טוקיו, אך לו זו שעליה שואלים. אין תרבות יפנית כמעט. למערבית דווקא יש רמזים. מטרופולין גדולה ואנשי הלילה. חלקם מוזרים, קרימינלים או תמימים. אנשים. מזכיר בדרכו ...

קרא עוד »

השיח של לאקאן. חלק ב

   את החלק השני של המאמר ( אך לא של הספר) אתחיל בפרק בו מדבר בנימיני על הקשר – הבדל בין לאקאן ליונג.  בפרקים הקודמים הציג בנימיני את עמדתו של לאקאן לשיח הפסיכואנליטי, שם עסק בעיקר בהפשטת מוטיבים פרוידיאניים כחלק מחזרתו לפרויד.  בתחילת שנות השלושים עוד השתמש במונחים יונגיאניים כמו תסביך או אימאגו. אחר כך עבר לטרמינולוגיה שונה. מושגים כמו ...

קרא עוד »

אור זלעפות. חלק ב.

ניתן להם שמות. הוא זלמן היא זלמה. מתי החליטו להתחתן, אין זיכרון. לטענתה הוא שיקר לה מהרגע הראשון, במה שיקר לא פרטה אף פעם.  בעזרת משפחתה הם פותחים חנות סבונים, היא אוהבת את הריח, ומוסיפים מני סדקית. החלוצים העירוניים לא מפרנסים אותם מספיק. והם נאלצים לסגור.  ממרכז העיר הם עוברים לגור בצריף בשכונת עוני בפרברי העיר. צריף ללא מים זורמים, ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן