הייתה מלחמה. פרק אחרון

 חוה מתה. בימים הראשונים לא ידעתי את נפשי. הייתה לוויה עגומה ולא היה אפילו מניין. כל כך דל כל כך עצוב וסופי בדרך הלא נכונה. למזלי מוניק התקשר אחרי יומיים בא לבקר אותי ולשבעה הלכנו יחד. אני מפחד להגיד שהוא עושה לי טוב המוניק הזה. איך בבת אחת הוריד את ההתנהגות המוחצנת שלו והפך להיות חבר קרוב אנושי ותומך.
זה לא שהוא נעשה עצוב אמיתי. את זה יכולתי להבין. לבתי קברות יש השפעה כזאת, אבל הדרך בה הסתכל בי, נגע לי בגב כשתמך בי. כאילו אנחנו יחד כבר המון זמן.
 כמה ימים אחרי התגלתה לי  העובדה שחוה כתבה צוואה כבר לפני איזה זמן ומשום מה השאירה לי את הבית וכך הפכתי להיות לא רק בעל רכוש קטן אלא בעל דירה משלו. היא הצליחה לשלוח אצבע לגעת לי בלב גם מקברה. 
שאלתי את מוניק מה היה עושה, הרי אין לה משפחה למעשה אמר. ואתם הייתם קרובים בדרך המרוחקת שלך. הוא למד לקרוא אותי מהר. ובי נוצרה חיבה גדולה אליו.
 לא ניסינו להתחבר מינית. זה שהוא קרא לנו אחיות פעם ממש הרתיע אותי ממנו, מעצמי. למה לא אחים. אבל הוא אמר שהומואים שחיים יחד הם או מאהבים או אחיות. ומוטב להיות אחיות זה לא נגמר מהר כמו אהבה. 
זה לא שהוא לא האמין באפשרות האהבה. הוא רצה לאהוב. הייתי יכול להתאהב בך, אמר לי, אבל אני לא מסוגל להתאהב במישהו שיש בו את חיידק הריחוק האישי. אז יותר טוב שנהייה אחיות, הרבה יותר קל לחיות כך אחד עם השני. הסיבוכים שלך והסיבוכים שלי לא יתחרו על הבכורה בבית. הם יכולים להיות חופפים או לא.  אבל אל תדאג, אני אלמד אותך להזדיין נכון. אתה עוד תהייה סקס מרהיב ובקרוב. עכשיו כשפתאום נולדה לי דירה רציתי שנעבור לגור יחד. לא ידעתי אם זה נכון לעשות בגלל חוה. אם זה לא מוקדם מדי בגלל האבל. אם זה בכלל יכול לעלות בדעתו ואם זה נראה לו כרעיון בר ביצוע.
מאחורי השפה הסלנגית שלו שהייתה שייכת לקבוצה שמיעטתי לפגוש ולהכיר התחבא איש עדין ניסוחים. וחכם. מאוד חכם. אלא שהוא לא היה מוכן לפרוט את עידונו וחכמתו לפני כל אחד. הרגשתי שבדרכו שלו הוא נפתח ומקרב אותי אליו. וכן. הוא ישמח אם נגור יחד. וכששאל אותי על עברי נבהלתי. איך אספר לו. איך אוכל לספר שהתחלתי עם אגון רק בגלל חישוב קר לב לכאורה, שיקרתי אותו, לכאורה, ומצאתי את עצמי מאוהב, או לפחות מקנא. לקח לי זמן להודות שאהבתי את אגון. 
נראה לי שלמוניק תהייה כל הסבלנות שבעולם להקשיב ולהבין נכון. התחלתי מאמין שחיי הולכים לכיוון של הפי אנד מסוג מסוים. הפי אנד שיתאים לשני אנשים. בסוף נגמור יחד בבית אבות. זאת הייתה הבדיחה שלו ביום שהעביר את חפציו אלי. והפך את ביתי החדש לביתנו. שלנו. בלי משחקים. הפכנו להיות אנחנו, שלנו. בסוף יתכן שגם נאהב.