קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

אור

 

הוא רצה שאצייר כבשה 
הוא האמין שהוא נסיך
 ואפילו די גדול.
 אני רציתי לנגן 
שאחרים יציירו כבשים. 
אור
 אני רוצה לנגן אור 
באיזה כלי מנגנים אור 
כבד האור שלך אמר וחיפש מתג. 
פנס מצא במקום אחר.
 ואני ניגנתי אור שהיה ערפל אפור.
 פסנתר מנגן אור? 
אולי פורטים אותו על מיתר. 
ואולי במלים 
מה מלות האור. 
בשביל לשמוע אור צריך שאחר יקשיב. 
שלא יחפש באותו זמן. 
לא נר לא נורה. 
אור
 כולנו מכירים אור 
לכולנו נדמה שאנו רואים אור.
 ואם האור החליד עם הזמן? 
העלה ירוקת. 
כולנו מדמים.
 חלקנו מדממים 
והאדום שזורם מהווריד ללב אין לו קשר לאור.
 אור הוא לעצמו,
 אור. 
לא לנו. 
מהירות האור היא מהירות הפרידה.

 

תגובה אחת

  1. מירי פליישר

    החיפוש הנצחי. יפה ועצוב

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן