קראתי ראיתי סוקר תרבות

וכבר היה שם למחלה, קראו לה אידס. המלה הזאת שתחתוך בנו בבשר החי. וכבר דיברו על החולה הראשון בארץ. אמרו שהוא היה המון בחו"ל והביא את זה משם. ושם היה רחוק מאתנו, כאן.  אבי חזר מאיזו נסיעת עסקים שלו לאמריקה ובדרך מלוד במכונית אמר לנו שזה כנראה באמת לא מצחיק הפעם, בניו יורק האידס לא יורד מסדר היום, יש כבר ...

מן הראוי להקדים במשהו לפני שאני ניגש לדיון במחזה. עודד קוטלר שכבר עבר בכל התיאטראות והקים תיאטראות משלו הקים עכשיו פרויקט חדש. הוא אסף סביבו להקת שחקנים שהקימו את "עת" ( עבודת תיאטרון). קבוצת תיאטרון שמטרתה להעלות מחזות חשובים שלא מוצגים בתיאטרון הרפרטוארי. מסיבת יום הולדת הוא הראשון שבהם.  עודד כבר עבר עם ליאורה בזמן האחרון, גם שיחק מולה בבנאליות ...

 השואה. אימא מה זה שואה. נשרפו שישה מיליונים. מה יכול להבין ילד בן שש שבע שבקושי יודע לספור עד עשר. שיר הפרטיזנים . ברדיו שעת חיפוש קרובים אחרי החדשות.  לילה אחד דפקו בדלת הופיעו זוג מהגולה עם שני ילדים גלותיים. דודים. לא דברו עברית. היו יום ונעלמו למחנה עליה.  מתי הפסיקה להיות השואה מלה לא מובנת. מתי נולד יום השואה. ...

    בסוף שנת 1980 התחילו לזהות את המגיפה חסרת השם שהפכה להיות אידס. ביוני 1981 במצעד הגאווה בסן פראנסיסקו כבר צעדה קבוצת גברים מחופשת למלאך המוות עם מני כרזות שנגעו במגיפה חסרת השם. עשרים שנה עברו מאז. לפני כעשרים שנה התחלתי לכתוב מחזה על הנוושא. דמוי בדיונות עתידנית ועבר. היו לו כמה גרסאות שאבדו לי במעבר בין מחשב למחשב ...

                                     הקיץ בו הפכתי לבובה   הקיץ הקדים באותה שנה. כבר אחרי פסח הייתי שזוף והשיער שלי הזהיב. אבי הביא את המאהבת שלו מניו יורק ושיכן אותה אתנו בבית. אימא ניסתה להראות רחבת דעת ולא אמרה מלה.  לי היא אמרה שזו בעיטה של תיש מזדקן שמחפש איזו הוכחה לעצמו. ומוטב שהיא תהיה כאן ולא שהוא ייסע כל כמה שבועות אליה. ...

למה התכוונו כשאמרו  רוחות חדשות נושבות.  לאן מהיכן  מה קרה לישנות.  רוחות,  של מי.  מה החיפזון.  חדשנות כימשון.  רוחות מנשבות בשדרה הישנה  עלים נתלשים כאב,  זועקים עצים.  רוחות ישנות לא היו טובות יותר.  לא תמיד.  לעתים אחרי הסערה.  לרגע.  עד לרוח החדשה.  כמה סופות יכול לעבור נער  כמה רוחות כמה רפאים.  אני חורק.  דואב. כואב.  הכל כה בנלי.  אני יבבה. ...

טקסס. ארץ הערבות הענקיות. ערבות משמימות. פה ושם עיירה קטנה. רחוב ראשי אחד וכמה חנויות.  בעיירה כזאת נכנסת לחנות מכולת בלונדינית, מתנהגת כנרדפת, מראיה מבוהל. היא קונה דבר מה בדולר, מושיטה שטר של עשרים, מקבלת עודף ונמלטת. רגע אחרי נכנס גבר ומציג את עצמו בנציג האפ.בי.אי. יש לו אפילו תג. הוא שואל על האישה, מאשים אותה בהפצת כסף מזויף ולוקח ...

ריקוד  כמו קפואים עמדנו  צמודים בחדר המהביל.  ONLY YOU  כמו בחשכת שדה קפוא  בחצות כבר ידענו שאנו כבר לא רק אתה.  זה לזה.  מוטב כבר אם היינו Jail house rock  כי היינו אסורים.  זה בזרועות זה.  רצינו חופש ועמדנו צמודים.  אחרים זמזמו והאמינו שהם  ONLY YOU זה לזה.  גם אנחנו זמזמנו  רק אותך  לעזוב רק אותך  ונראינו רומנטיים כמו כל ...

  אין ספק שגטו הוא האירוע התיאטראלי החשוב ביותר של השנה. ולא רק התיאטרלי אלא המטלטל וקורע קרביים.  עברו כמעט שלושים שנה מאז הוצג לראשונה בתיאטרון חיפה. צריך לברך את התיאטרון הקאמרי על שהחזיר את המחזה לבמה ונתן לו חיים חדשים למען קהל שלא ראה את ההצגה קודם לכן.  טוב שחזר כעת אל הבמה. המחזה, ההצגה וכל השאלות שהוא מעורר.  ...

מטען הכאב הוא סרט די מפתיע, ויותר. ראשית כי הוא סרט מלחמה, שנית, ואם ארשה לעצמי להיות שוביניסט לרגע, ביימה אותו אישה. סרטי מלחמה אינם הז'אנר העולה בראש כיצירה של אישה.  קתרין ביגלו הוציאה מתחת ידיה סרט מדהים. מותח מסצנת הפתיחה ועד לרגע האחרון שלו.  תוך כדי כתיבה שמעתי שהסרט זכה באוסקר, פרס מובן לגמרי והפעם אפילו מוצדק.  המוטו לסרט ...