אמירה הס משוררת ציירת שחקנית
Normal
0
false
false
false
EN-US
X-NONE
HE
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin-top:0in;
mso-para-margin-right:0in;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0in;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
וסלחו לי שאני בורחת
סלחו לי באמת ובתמים אבקש סליחה שאיני עונה לטלפונים
שאינני קיימת רק מתקיימת
סלחו לי שהפכתי את קערתי על פיה ורואים לי עכוזים
זה לא הר שולחן
גם לא הריתי מי יודע מה.
בהריון המתמיד הזה של האין
אני מעלה בשר
יש יחשבו כוסית (מילה מגעילה)
יש יחשבו סתם מתמלאת אוכל שלא לצורך
סתם בולסת.
גם בטלוויזיה יביאו תכניות מזון
ואני משמינה מההצצה
רואה כבדים
צרובים, ורוטב
ונזכרת בעסיס החיים שבחוץ
ב. גם אתם קרובים שלי סלחו לי שאני מסננת מהטלפון
דווקא מספרים שלכם , שהרי מעולם לא הייתי מספר בעבורכם
רק ספרתם ימי לכתי אחריכם בחרוף נפש
וחיה אכלתני
אני המשתגעת מדמה עיניכם חודרות בי
מנקבות בי הבלי ניכר
אתם אחי שינקנו מאותן השדיים
מה? מה אחי
מדוע כמו מסיכה.
הלילה יורד. האשה המשתגעת שתמיד היתה משוגעת על פסיכיאטרים וזלזלה בהבנתם, עושה לעצמה בדק בית.
הסדקים שבתוכה, כי ארץ אכלה תושבים , מתישבים מיושבים בדעתם. ארץ היגרה אנשים מתוך עצמם. ארץ דממה כל השנים דם מדיני. מדממת הארץ כל הזמן ואין לה מים בכנרת. ובתיכון שלה מזרח יוקד.
אני המשתגעת זורחת מוות אנושי
ולא נשיתי ולא נשו בי וכאשה לא התאוששתי
מהצורך להתגבר
אפשר יתחמקו ממני המבקשים רקודים
אמירה, אמירה, צאי החוצה. עסיס החיים הוא המזון הראוי למלכה כמוך.
מה פתאום יתחמקו? תתחמקי את אם את רוצה. אני עוד עלול להזמין אותך לריקוד 🙂
הו אמיר היקר
רק עוד פעם תגיד ברלה ברלה צא החוצה. אולי זה יעזור.
אם הייתי במצב תקין, אז רק רמז להזמנה לריקוד שבא ממך, היה מעיף אותי לעולמות ורודים.
אמיר
אל תתיחס כאילו פשוטו כמשמעו. זה פשוט בא לאמור: רגשת אותי בתגובתך המדהימה.
:))))
רק אהבה
אמירה, אני לא יודעת למה אבל המונולוג שלך הזכיר לי את ירמה של לורקה. אני לא הרה – רק מעלה בשר.. אפשר יתחמקו ממני המבקשים ריקודים… גם ממני. רוצה לרקוד איתי?
"תרקוד היא אמרה לי תרקוד"
צריך להלחין מנגינה לריקוד
צריך להלחין ,אמירה, מנגינה לחיים ואת יכולה
נגע לליבי. הזדהות כנראה.
תודה אומי
אמירה, אני אוהבת אותך מתעוררת ומעוררת!
הי אמירה, רוצה להגיד לך משהו חשוב ויודעת שלא מקומי הוא אז בחפצך תמחקי, בחפצך תקראי. אני מכירה רק מעט את המקום הזה שאת כותבת ממנו. אוהבת חברים אני ומתפשרת מאוד במי שהם ומה שהם מכיוון שלמדתי לעשות זאת ונתקעתי עם זה. היו רגעים שבהם עמדתי לזרוק את כולם לעזאזל. ויודעת מה קרה? התחלתי לכתוב ויצאו לי שירים נפלאים והתנדנדתי. התנדנדתי בין הכתיבה לבין השפיות. ועכשיו כשאת מרגישה כמו שאת כותבת את יוצאת מהלב וחודרת ישר ללב. אבל כאן עולה השאלה האם זה שווה? אני החלטתי שלא ולכן אני לא ממש כותבת היום בעוצמות של כלום. וחלילה לא אומרת שכך הדבר אצלך, אלא שחושבת שברגע שיוצא ממצב שקוע משהו טוב כמו שירים, עלולים להתמכר או לפחות לצאת ממנו הרבה יותר לאט. ואת בתמונתך אישה זוהרת וחייכנית, ולפעמים שמחת חיים עדיפה על יצירה.
מתה להזמין אותך לרקוד, אין כמו ריקוד כג"ק המניף מכוניות אולם לצערי החלטתי להיות כאן בבלוגיה אוויר שמגיב, ולכן אם תרצי אזמין אותך לפתוח שבוע שירי חיוך, ואחרי כל שיר שמחה וצחוק שתפתחי אצטרף אלייך באחד משלי.
חיבוק וירטואלי, ומקווה שלא תסנני גם את הבלוג.
בחיבה, סיגל.
איזה רעיון אדיר סיגל שבוע החיוך או שבוע השמחה והשמחה כוללת הכל ,וכמה קשה להיות בה
סיגל
איזה נשמות יש בבלוג כולל כמובן אותך
אנשים טובים במשך הדרך אנשים טובים מאד
מקובל עלי שירי חיוך
לחיים
אמירה גם אני מזדהה וכמה אמיתי "בהריון המתמיד הזה של האין"
אמירה, אני קורא את מה שכתבת בסערת נפש וחושב מה יעזרו לך סליחותינו אם לא תסלחי לעצמך על היותך מה שאת, תשלימי עם העובדה שבכולנו יש סדקים ויש מי שרוקדים בכיסאות גלגלים
אהוד
תמיד הערכתי אותם
ובאמת חשוב לזכור את זה
אבל אל דאגה אחרי הסדקים יש פעמים יבשת אז זה בסדר
אהובתי, אני מה-זה מזדהה. כתבת מגרוני הניחר או מה?
ובחלק א" אני בכלל מאוהבת. "סלחו לי שהפכתי את קערתי על פיה ורואים לי עכוזים." אוי ממזרת מילים שכמוך.
מה "חיה רעה אכלתני"?
את חיה, אמירה. אוכלת את כולם.
ואיפה רואים לך עכוזים?
🙂
מריו
אולי אשלח צילום?
היי ילדים, שבוע החשק נגמר והגננת לא מרשה להראות את הבלי תחתונים
אהוד אם אתה לא רוצה מה אתה מציץ? אבל גם אתה מוזמן מאוד למצעד העכוזים של הגננת 🙂
אני סוף-סוף מצאתי את "וירח נוטף שיגעון" שגנבו ממני לפני שנים. משומש, איזה כיף, עוד ידיים אהבו אותו. וקראתי בלי אוויר מיד, בשמש שמחוץ לחנות, והתגעגעתי אלייך כמו לעצמי. ועכשיו אמרתי נראה מה היום, ובאתי, והירח שלך עודו נוטף שיגעון. באמאשלי שאני לא מחרטטת קלישאות. זה שיר משוגע כמו שאפשר לייחל לשיגעון בשירה, שהוא עושה מסביבו אדים של שפיות נוקבת, נוכחת, משמע שגעונית. הכאב שלך נקב לי את הלב, אבל לא רצע אותו, אלא שיחרר אותו לעכל את השיר שלך כאילו רק לי נכתב. ולמה כאילו. רק לי הוא נכתב.
רחל פרץ יקרה שלי
רגשת אותי תודה על דבריך צריך להקדיש לך שיר אהבה יפתי