קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

געגוע

           געגוע
 
אני מתגעגע לעצמי. 
 ללדת את עצמי מחדש. 
לאסוף את החלקים שלקחת.
 השארת אדמה חרוכה. 
אני לא חושב עליך, כעליך.
 אני עסוק באיסוף. 
אני חושב עליך כגנב שחמס.
 הצלחת לבלוע אותי ואני לא הבנתי. 
אמרת שאתה רוצה. להיבלע בתוך אין גדול.
 אבל אני אמצא את עצמי אחר משהייתי.
 אין ספק שאחר אך שלם.
 אנשים מתגעגעים לנעוריהם אני מתגעגע לעצמי 
עצמי מהזיכרונות הישנים
 כבר לא אהיה מה שהייתי 
אבל מה שאהיה כשיום אחד איוולד והקרע ממך יחלים.
 אתה תעלם אני אהיה. 
אהיה חדש. 
לא שנות האפלה הן הכואבות שנות הריקנות. 
השנים בהן לא היה לי אדם להיות צילו. 
עכשיו יהיה לי שוב צל משל עצמי. 
סליחה, 
לרגע, 
איך קראו לך
 את קמטי העור לא אתאמץ להסתיר
 קמטי לבי יתגהצו. 
אני מרגיש כבר את חום המגהץ. 
מתקרב.
 אני אחזור להיות אני ואחרים כבר לא יכירו אותי. 
אני שהם לא מכירים. 
לא אחזור להיות כשהייתי. 
חלקי הפאזל ההוא נלקחו.
 אצטרך ללמוד את עצמי החדש. 
הלב מנחש את השמחה המתקרבת.

תגובה אחת

  1. איריס אליה

    מרגש מאד. אהבתי את "את קמטי העור לא אתאמץ להסתיר/ קמטי לבי יתגהצו."

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן