הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

       הכלה הנבוכה מאת: לבנה מושון   מזמן לא ראיתי אותך, אמר יקוב ותלה בי את עיניו האדמדמות לאחר שהסיר אותן מזוג נעלי העקב הצחורות שבידיו. הן היו גבוהות כפסגות האלפים הצרפתיים. תהיתי ביני לבין עצמי מי הגברת שעדיין מסוגלת לטפס עליהן ולהגיע למחוז חפצה בשלום. בו ברגע ניתקה מהמקום צעירה כבת שלושים שלא נתתי דעתי עליה כשניגשתי לדלפק ...

  כולם יכולים לנשק באחוריה החמים   אני ברחוב, טופפת על עקביי. הרגליים שלי מובילות אותי במהירות למשרד של הוצאה לאור.  מחשבותיי רצות לפניי כחלוץ לפני המחנה. יש לי ויכוח נוקב עם ריבונו של עולם. אני חושבת על החייל השבוי. אני חושבת על הרבה אנשים ששבויים במחשכים והוא, למעלה, אינו רואה ואינו זוכר, ולא ברור מה הוא בכלל עושה בעניין. ...

      הצרות של יושקה ולא רק (המשך לפוסט של חני ליבנה על מה שהאוזניים שומעות) מאת: לבנה מושון מכה שאינה כתובה בעשר המצריות המוכרות היא ההמתנה בחדר המיון של תל השומר. לימיני מתפתלת יקירת לבי במחושי כליות, ראשה על כתפי. משמאלי הנתיב שבו מדדים פגועי הגפיים, פעורי המצח והשפתיים, שבורי האצבע ופרוקי הכתפיים. אם מוחקים מפניהם את כתמי ...

מעשה באָלֶף שִׁין יוֹד דָּלֶת מאת: לָמֶד מֶם אני מודה שאת א' אהבתי כמו שרק יוצרות חולניות אוהבות וכותבות את אהבתן בציפורניים, אל נכון חורטות ושורטות על העור במקומות הבלתי גלויים. וא' היה מאופק ומחושב ונאור, והיה מהרהר לעצמו, יש לי את י' שאוהבת, למה אשאר עם ש' שממררת, ונשאר עם ש' מפני שהיה קשור ולא היה מסוגל להודות שחייו ...

   יד ענוגה מאת: לבנה מושון אהבתי את ה"יד ענוגה" של יגאל סַרְנָה, זו המציירת במברשת עדינה וענוגה את קורות משפחתו. את סַרנה צדה עיני מלפני עשרות שנים בעיתון המוביל במדינה, ואמרתי לעצמי שהאיש הזה הוא כוח ספרותי מבוזבז. סרנה כעיתונאי ידע ויודע לקחת כל כתבה בנאלית ולהפוך אותה לפואטיקה מרטיטה ומפעימה, ואם אהבתי לקרוא משהו בעיתון הזה, היו אלה ...

פרק מתוך ספר לבני נוער בכתובים "הקוקייה קראה לי אליה". מאת: לבנה מושון הוא הביא מהמטבח שקית צ'יפס, מיץ תפוחים וכוס חלב והציע שנשחק שחמט. ידעתי שינצח אותי וסירבתי. "למה קראו לך יואב?" העברתי את הנושא במהירות. יואב בלע במהירות את הצ'יפס שגרס בפיו. "לא יודע. אמא שלי אהבה את השם הזה. אולי רצתה שאהיה מפקד חשוב כמו יואב בן ...

     הסיפור הפשוט של הצער מאת: לבנה מושון   אני יושבת בעשב, מסביב עצים ושקט, הרהורים שקופים כנייר אורז מטפסים מכפות רגליי, אֱלוהֵי הפרטים הקטנים יורד אלי, הוא ואני והעשב הרך. שכה אחיה, בכל מקום יער, עצים מחטניים ושרכים, מי נחל מפכפכים, ושקט של פרחים מחייכים ולחש של צמחים וציקדות שורקות וריח של מקום שמבקש עוד. רך ומשוחרר העורף, הנה תחילת ...

    לסתות תלויות באוויר מאת:לבנה מושון אני נשבעת לכם שאני לא גסה. אני גם לא מרשעת ולא צוחקת על שכנים בסארי. אבל אני לא יכולה למנוע מכם את הידיעה הבאה. בילדותי התעסקו חברותיי בשאלה המבדחת: מהו שיא המהירות? התשובה: לחרבן מקומה עשירית למטה, לרוץ במדרגות ולתפוס את זה ביד. בבדיחה הזו נזכרתי כאשר שמעתי בחדשות של קול ישראל לפני ...

     איה התודה לדניאל, רִצְפָּה בַּת איה מאת: לבנה מושון בין חלון למרפסת, בין מעקה למועקה, נלכדה איית צרעים בעיר הלבנה ופניה ליבשת השחורה; איךְ נפלתְּ משמיים עצומת כנפיים, מכל יפות העיר שחוגגת מאה אותך לבדך בא לחלץ איש הצבא, יוצא יחידה מובחרת, שזוף ויפה וגאה טיפס לגבהים להורידך, הגיע עדיך בחבל ובעוגן בדלי ובאומץ, ואת, מצורעת כפוית טובה, אורחת ...

      אבן הטועים (1) http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13064&blogID=26 אבן הטועים (המשך) שלשום, אחרי ארבע שנים, נשמטה לו מחברת ולא חזר לקחתה, אולי לא הבחין. התכופפה והרימה ופתחה וראתה את כתב ידו הילדותי המשורבט, סקרן ומעוקל כאף נשרי. עבודה סוציאלית, בחזונה אינו מחבק נדכאים אל לבו, אינו מדבר ואינו מרגיע. הליכתו המכווצת אומרת שצריך שיאספו אותו, וידברו אליו וירגיעו את רוחו המפוזרת. ...