הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

        מחר אספר לחיה (3) מאת: לבנה מושון והשנים חלפו. אולי חמש. חיה סורל הייתה בת עשרים ושש, נחשבה לפרדה זקנה בקרב בני עירה ונסעה לשנה לאנגליה לרפא את לבה השבור. הנסיך הפנוי שלה עוד לא היה בשל לקחת את פרץ אהבתה. בשובה היה עומק שברונה כים הרחב. היא העזה וסיפרה על חלומותיה הטרופים, שיגיונותיה הפרועים, חזיונותיה ...

        מחר אספר לחיה (2) המשך מפוסט קודם מאת: לבנה מושון   כשפניה לוהטות ועיניה מושפלות, הסגירה חיה-סורל את שמו… היא אוהבת אותו בכל לבה, אמרה בבייישנות, את יהודה, הבחור הצולע מהמשרד. נשימתי ניתקה מבית החזה שלי ובקושי חזרה. "חולמת כל לילה  איך אני הולכת איתו יד ביד בחוצות עירי, והאנשים נדהמים מבחיר לבי, לחשוב איך הם נופלים על ...

  מחר אספר לחיה (1) מאת: לבנה מושון                בכל יום אני מבטיחה, גם נשבעת, שמחר אספר הכל, אבל הכל לחיה. היא במרחק נגיעה ממני, ואני מתעכבת. הדרך אליה ארוכה. בת שלושים שנה. תחילה חיכיתי שתהיה אשת איש, אחר כך הפצרתי בי שאמתין עד ללידת בנה הבכור, ואחר כך סברתי שעשר שנות נישואים ירככו את לבה, ובכל פעם שידעתי כי קרובה ...

    מַגִּיש הַתֵה מאת: לבנה מוֹשוֹן לִיסָה לֹא יָדְעָה שֶׁהָאִיש לְיַדָה אָמַר דִּבְרֵי שִׁירָה, בַּמַטְלִית נִיקָּה הַמִטְבָּח, תֵּה בְּחָלָב הֵגִּיש, בְּכַפּוֹת יָדַיו חָפַן פָּנֶיה וְהֵסִיר קוּרֵי דְּאָגָה; לִיסָה לֹא יָדְעָה שֶׁהָאִיש נוֹשֵׁם דִּבְרֵי שִׁירָה, לֹא חָשָׁה מִקְצַב, לֹא מִשְקָל רָגְלָיו, חֲרוּזָיו לֹא בָּאוּ בְּצָוָארָה, הֵיאָךְ יִשָׂא שׁוֹאֵב הֶאָבָק אֲהָבָה, סוֹבְבָה הַגָב; לִיסָה לֹא שָׁמְעָה, לֹא רָאֲתָה, כּעִיוֶרֶת חִיפְּשָׂה לַשָוְא בַּטַבָּעָת ...

קטע נוסף מתוך הספר "מכתבים מגבעת הזבל", הוצאת כתר  (זוכה פרס אקו"ם, משתתף במצעד הספרים תשס"ט) מאת: לבנה מושון עמדתי לצד הדלת והצצתי בזהירות. ברוך לש בצק בקערה ענקית. על ידו ישב איש עם זקָן אפור וכיפה גדולה. המכנסיים שלו היו מחוברים בשתי רצועות לכתפיים. הפועל של ברוך, החרש-אילם, עמד בצד ומרח במברשת נוזל של ביצה על חתיכות בצק, ומדי פעם ...