הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

      מאת: לבנה מושון הנה בא יום רביעי בשבוע, הציפורים במעוף פרוע מגישות את מקורן המושחז, מנקבות חדרים אצלה, מצווחות דברי בלע, מסיתות את כלי הדם לשנאה לכיבוש להתרפסות להתפייסות להתפייטות; אלה ציפורי האש הנודדות שקוראות עצמן געגוע, יורקות זרעי ארס מעומק זפקן הקרוע, מנביטות אופלים זעירים בכל חלקה טובה, צובטות, נוקרות, רודפות, אינן מכניסות תחת כנפן, לעולם ...

      לבנה מושון אהובה יבוא אליה רק לאחר שאתה תכסה את גופה באלף נשיקות מרעידות,  לשונך תיטרף  לוהטת כעגבנייה בחמה; תצעק את תשוקתך, תחנוק את עגבותיה באצבעותיך השורטות, תקרע את שפתיה בשלל פניני ניאוף; שיערותיה הארוכות ילכו לאחור רחוק, יתלו בסבך מותניך החשוקות, ירחצו בטיפות החשק המחליקות מעורפה הכבוש בשיני תאוותך; כשתיסוג מאה פרסות מנפשה הארורה, מתמוגג ומלא מעצמך, ...

מאת: לבנה מושון ראה איש טוב, קילפת והסרת, הפשטת והשלת, והנה אני מרוטה עד היסוד, נטולת עור – יבבה האישה בפתח וניערה קוצים וסרפדים מדש עצביה החשופים ורקמותיה הפרושות למרחבים. כסותי נגזלה, כפור בשיניי, אימה בעורקיי, אמרה וחיכתה שייטול אותה קרוב לעורו, לחיק עצמותיו הדקות, שירכך ברוקו החמים את הצורב והשורף והבוער. והאיש בפתח התמהמה, עיניו המצועפות התמלאו רוך, לעזור כיצד ...