הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

      האישה הרעה מרחוב הרוא"ה אחד מאת: לבנה מושון פעם כשעמדתי ליד החלון וניגבתי אבק מעל השעון הגדול, ראיתי אישה זועמת גוררת ילד קטן ברחוב. מטלטלת בכעס רב. הוא בכה, היא גערה. הייתה המולה רבה. צעקתי: "סליחה, מה השעה?" ואז שררה דממה. "שש ודקה!" החזירה בתדהמה. הקטן ניגב דמעה. אחר כך הם הלכו שותקים לדרכם וידעו שאני רואה ...

דברי הימים מאת: לבנה מושון אני בונה חומות עד רקיע שלא תגיע, מחוללת אוֹבֶךְ צהבהב שֶׁיַכה בריסיי. הג'קט שאינך לובש, לא אביט בכפתוריו. ימינך בלתי אהובה. לא אצבע, לא תנועה. כך או כך לבי נוסע לשארית חייו.  בחמישי הרחוק, בעשר ועשר דקות, האם נצא בריקוד אחרון? מה אומר החוק? אולי לא יבוא היום …  ואני אבנה חומות עד רקיע שלא תגיע…  ואובך ...

    ביום שלישי, בשלוש ושלושים מאת: לבנה מושון ביום שלישי, בשלוש ושלושים, להיפגש קבעתי עם עצמי בבית הקפה של התוהים בתהום רבה. על סדר היום נרשם כדלקמן: לשוחח על מה אחוש אם ובמידה….; האם עוד אכתוב למי ובכלל; כלום עם "גימל" אמשיך לפהק, לשעמם, לפרק, לנתח, להכאיב; היכן אני עומדת ביחס לנושא לנשוא ולמושא, העקיף התקיף המדובר והנעלם; ועוד בסדר ...