הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

  מאת: לבנה מושון                  לקרנית גולדווסר פנה לי מקום בגופך, לא חשוב היכן, בכל אתר, בכל קפל דם, מקום לחיק, מקום למילה, מקום לתפילה, מקום אתה על יד, מקום לרגע איתך, מקום אבין כי נגמר; פנה לי זמן, לא חשוב מתי, בכל יום, בכל תזוזת מחוג, זמן לחיבוק, זמן לדיבור, זמן למבט, זמן למחנק, זמן לשתיקה, זמן לקריסה – קריעה היא תוגת עולם. פנה מקום וזמן, יקר, במסע אני איתך ולבד.

      מאת: לבנה מושון בעל כנף, על עץ מכנף, מדבר אלי, מזהה סימני שאלה בסוף פסוקיו, כמו סלסול ערבסק ונקודה. מה הוא מזמר נוגות, מין פזמון חוזר, שהולך ומתקצר מעת לעת, מאבד תו ועוד תו, עד שנותר ציוץ בודד ובו הברה אחת; את, את, את.           

   המשך לשני פוסטים מקדימים      מאת: לבנה מושון  את רעיה פגשתי אחרי שנים  שבהן עבדה כספרנית, קרובה לעולם הספרים, כמו שחלמה. היא התארחה בביתי, בחיק משפחתי, ולאחר לכתה שלחתי לה מתנת שי לביתה לראש השנה, והוכתי בתדהמה.   את ראש השנה, גילתה ר", בילתה רעיה בבית חולים פסיכיאטרי. היא התמוטטה אחרי שקיבלה את המשלוח ממך. מה? מה פתאום? ...

      רעיה למדה חינוך וקרימינולוגיה באוניברסיטה, והצער לא עזב את פניה. היא הייתה כולה סוד. עישנה בשרשרת, בלעה ספרים, התמכרה למוסיקה כנסייתית, התעמקה בפילוסופיה של החיים אבל לא חיה.   באותו ביקור גם סיפרה, שאבא שלה הלך לעבודה, ובסוף היום נכנס בדלת למעלית שלא באה, והבור השחור בלע אותו ואותה גם יחד. האסון ריסק אותה. כשדיברה שמענו שתינו את צעקת התימהון ...

      מאת: לבנה מושון (מפאת אורכו של הטקסט, הוא יופיע בשלושה המשכים, ובשבועת צופים, הכל בו אמת לאמיתה)  אני הולכת בפרוזדור של בית חולים ומחפשת את גימל המושלם לצורך הכנת דיוקן. הוא ארוך, הפרוזדור, אינו נגמר והאור בו חיוור וחסר. משהו באוויר מכיל חומרים בלתי טבעיים.  גימל יוצא לקראתי, ולראשונה אני רואה שהוא אינו מושלם, אני מזהה אותו על ...

      מאת: לבנה מושון יש לה ציפורים בראש. לא קלישאה. אני יושבת בחדרי, שעת בוקר מוקדמת. צריך לכתוב (המאמנת האישית שלי הייתה אומרת אין צריך,  יש רצוי, כדאי, אפשר, שום דבר לא צריך,  ובוודאי לא מוכרח) אבל אני מקשיבה לציפורים.  הן ממלאות את כל השכונה שלי, מכל הסוגים.  כל פעם מגיעה אורחת חדשה, או קבוצה שלמה:  עורבנים, סיקסקים, ...

    מאת: לבנה מושון "חולשת דעת"    מצא את ההבדלים: קטע א" היא רכנה קדימה והניחה את שפתיה ברפרוף על הפה שעדיין היה חם וריחני מהקפוצ"ינו ושברי השוקולד הבלגי ולא הבינה מה עלה בדעתה. במחשבה הבאה משכה את גופה לאחור ממנו מפני שעיניו היו חרוזיות ופעורות ומוכות תדהמה. לפני שהסתובבה ללכת גמגמה כי התכוונה לברכת הדרך; מה אומרים החוקים ...