הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

הֵיִי שָׁלוֹם, יָלְדָּה לבנה מושון פָגַשְתִּי בָּךְ אֶלִישֶׁבַע, רַק בַּת שֶׁבַע, עוֹמֶדֶת לְיַד הַקִיר בַּחֲשֵיכָה, מְחַכָה לַמְנֻוָּל עִם הַמַמְתָּק. בָּכִיתִּי בַּמִיטָה אֵת יַלְדוּתֶךְ הַעֲשׁוּקָּה עֵת אֲהוּבִי גָּנַח.       

  רשע מה הוא אומר לבנה מושון                             לכל מרצח ששפתיו ארס דבש מה את יודעת עלי, חמדתי, מפחדת להרים ראש אלי, התבונני בתוך עיניי, מה את רואה, שווא תדברי איכה לבש השקר חג! את לי קוראת מתעתע, מהתל, מפתה, חלקלק. הבלים. הרי אני טוב לך מאלף בנים; הוסיפי וראי, מה יאמר לך לבי, מה ישמיע פי, לא תוכלי בלי אותי, הקיץ ...

     ניחוח השטרודל ומעשה הבגידה הגיחה והתרשמה: לבנה מושון במושבה הגרמנית שרונה-הקרייה בתל אביב מסתובב בחור ששמו הולך לפניו והחול בשעונו אינו אץ, קוראים לו יונתן ממלוק. צעיר ברוחו, עיניו בורקות וקולו דרוך באון, והוא רק בן תשעים וארבע.   מול בית אבן מתפורר הוא מעמיד את כיסאו הנמוך ומבקש שיזכרו, במקום הזה לפני שמונים וחמש שנה הבריא אביו ...

    צֵא מִמֶּנִי כְּבָר  מאת: לבנה מושון לוּ הָיִיתִּי אַתָּה – וְאַתָּה הָיּיתָ אֲנִי, וְאַתָּה/אֲנִי בָּא אֵליי, אַתָה/אֲנִי הָיִּיתִּי נוֹפֵל לְרַגְלָיי, הָיּיתִּי מַרְאָה לְךָ עַד כַּמָה נִזְקָק אַתָּה; הָיּיתִּי בּוֹכָה בְּגָלוּי, לֹא רַק דְּמָעוֹת שֶמְחַלְחֵלוֹת עַד לַשַׁחָלוֹת, הָיִּיתִּי נֶאֱחֶזֶת בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ, תּוֹפֶסֶת אֵת שׁוּלֵי בְּגָדֶיךָ, לֹא מַרְפָה. יוֹרֶדֶת מַמָּש לְחַיֶיךָ; אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי מִי שֶׁאֲנִי, בְּאוֹתו גִּיל וְעִם אוֹתָּה חוֹכְמַת סִמְטָה, אֲנִי ...

  כֹּל לֵילוֹתַיי נְעִילָה מאת: לבנה מושון בְכל לַיְלָה אנִי יְשֵנָה עִם אֱלוֹהִים, צוֹלֶבֶת אוֹתוֹ בְמַסְמֵרִים אֵל לִבִּי הַעֵר, צוֹרֶבֶת אֵת שְמוֹ עַל כַּפוֹתַיי, הוּא כְּתָמִים בְּעוֹרִי, הוּא מִכְתָמִים בִּלְשוֹנִי, תּובַעַת שַיַעֲשֵה נְכוֹנָה אֵת יוֹמִי וְעוֹד יוֹתֵר אֵת לֵילִי, מִתּוַכַחַת, מִתְנַצַחַת, צוֹעֶקֶת בִּתְרוּעָה, לְלֹא בּוּשָה, בְּאֵין סוֹף שְׁבָרִים וּבְּלִי בִּגְדֵי לָבַן, שֶיִהְיֶה חַלוֹמִי מִתְמַמֵּש, שֶיִהְיֵה רְצוֹנִי תַלוּי מִלְפַנָיו, שֶלֹא יְיַסְרֵנִי ...