הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
ניחוח השטרודל ומעשה הבגידה
הגיחה והתרשמה: לבנה מושון
במושבה הגרמנית שרונה-הקרייה בתל אביב מסתובב בחור ששמו הולך לפניו והחול בשעונו אינו אץ, קוראים לו יונתן ממלוק. צעיר ברוחו, עיניו בורקות וקולו דרוך באון, והוא רק בן תשעים וארבע.
מול בית אבן מתפורר הוא מעמיד את כיסאו הנמוך ומבקש שיזכרו, במקום הזה לפני שמונים וחמש שנה הבריא אביו הרוקח איזידור את הטמפלרים העניים, הביט באישוניהם, הציץ בלשונם, צבט בעורם, רקח תרופות, הציע עשבי מרפא, נתן עצות למכביר. גם בימי חורף וסער, כשהמוסררה גאה ובכה, רכב על החמור משכונת בורוכוב בעיר הסמוכה, חצה שלוליות ושטפונות, ומאחורי בית המרקחת עשה לילות כדי לא להפקיר בני אדם למחלתם. הילד יונתן חבר לילדיהם, הריח את השטרודל מבית האופה, את הבשר המעושן מהקצביה, החמאה הנימוחה שנחבצה, טעם הגבינה המופלאה, הלחם מהמאפיה, היין מהיקב והספירט מהמזקקה; עזר לאבא, שיחק עם ילדי הרחוב וישב בצל שתי הואשינגטונות שברכו לשלום את כל הבא לאריכות ימים ולתהילה. הטמפלרים מצדם הביאו למולדת החדשה את סודות החקלאות, את המכונות שכיתתו שמן מבורך, יין משובח…
כשהרים הקצב המשופם מברלין יד במועל, שכחו הבאים את הארץ שארחה אותם, חיבקו את תורת הנאצים לקרבם ושולחו על אוניה לגלות שלא הייתה ממנה חזרה. ונגמר.
היום בשכונה המשתמרת מוריקים השבילים, ראשוני אזרחי האקליפטוסים בארץ הנושבת עוד מטילים את צלם הרחב, ובין הגת בית הבד והמזקקה מסתתרות עשרות מנהרות שמחבקות את כולם. ואם תראו איש כחול עיניים ששיערו לבן כחלב והוא משוטט בין ארניה לאלעזר תשאלו והוא יספר הכל על המושבה שנעלמה…
לא מכיר את יונתן ממלוק, אבל שרונה יפהפייה (גם לפני השיפוץ והשחזור, וגם עכשיו).
והמוסררה גאה ובכה.
מה עוללנו למוסררה?
(אלון חילו באחוזת דג"אני גם מתמקד באזור הזה. עזריאלי, למעשה. אבל מזווית שונה לגמרי).
ניחוח השטרודל עולה באפי, לבנה.
חשבתי שאת מדריכת צפורים. מסתבר שגם מדריכת תיירים את יכולה להיות.
נוסטלגיה קסומה.
יונתן ממלוק הוא יהודי יקה, יליד הארץ,
שמפגין תקופה ארוכה בקרייה לבל תהרוס העירייה את מבנה בית המרקחת של אביו; לי ולמוסררה יש חשבון רב שנים, לא רק הוא מירר ובכה; וסתם לידיעה, כדאי למהר ולבקר בשרונה כי האתר עומד להסגר בגלל תוכנית שימור משופרת.
ותודה, שחר מריו שהזכרת לי את אחוזת דג"אני.
תיאור יפה , משובץ ניחוחות ומראות שובקעים מהכתוב. נוסטלגיה.
איציק, נוסטלגיה שנויה במחלוקת. תודה.
אני מסתכל על הסיפור שספרת מזוית אחרת. כמה מכמיר לב הוא אדם בשנות התשעים של חייו שלא מוכן שיהרסו ויקחו ממנו את ילדותו.
אני חוששת שאתה צודק, גיורא. הוא כל כך נחוש וחי את משימתו, והמבנה כל כך קטן ומראהו בלתי נחשק…תודה שהארת את עיניי.
תיאור יפה וצובט
מה צובט יותר, משה? מעשה הבגידה או יונתן שנאחז בשארית כוחותיו?
כל אחד מהשניים צובט בייחודו ובדרכו
כמו אגדה. יפה ספרת.
תודה סיגל, אגדות אני אוהבת.
םאוד יפה לבנה מסופר נהדר ניחוחות הסטוריה בה הכללי והאישי חוברים יחד לתיאור יפהפה ,והזקן כמה צעיר
תודה חנה, כרגיל את תופסת את העיקר כהרף עין ומעמידה אותו באופן סדור. ואגב, המקום שווה ביקור. את עדיין בקריית גת? אני מדייקת?
בראשון לציון כבר שנה לבנה, איך את זוכרת
אני ממקמת אנשים גם לפי האזימוט, חנה.
כתיבה יפה. בגידה כואבת. זקנה עצובה.
האיש הזה כמו תיבה עתיקה שמחכה שיפתחו אותה.
יפה מאוד איך את נותנת את תחושת הזמן שעבר, בשורות האחרונות, כמעט מאה שנה.אני יכולה לשמוע את הרעש היום, ואת אושת ענפי האקליפטוס אז.
אכן לוסי, הוא כל כך משתוקק לאוזן קשבת, אי אפשר לעצור את התלהבותו; ולמקום כוח משלו, בלתי מוסבר. תודה.
יפה.
תודה , יעל. את מוזמנת לבקר.
לבנה, איזה סיפור ! שווה לחזור לבקר שם רק בגלל האופן שבו תארת את יונתן ממלוק (שם מיוחד), כתבת נפלא !
בקרתי שם כולל המנהרות, לא להאמין , בלב ת"א
גם אני תהיתי, ריקי, על שמו, מצלצל מאוד מוסלמי-תורכי;
נוגע ללב, לבנה
אני עובדת בסמוך, לא ידעתי שיש שם מנהרות. אשתדל לבקר שם בקרוב, מקווה לפגוש את הבחור המרגש הזה.
מהרי, סמדר, עומדים לסגור לסבב שיפוץ שני.
רצונו של יונתן ממלוק לשמר את הפרק ההוא איננו גחמה סתמית לעת ערביים של חייו.
כל פרק חיים – מן הראוי שישתמר ממנו קומץ, ואפילו ידו של הקצב מברלין גרמה להיעלמותו בבת אחת.
מבלי להיכנס לויכוח עד כמה ראויים הטמפלרים להיכנס לדף ההנצחה, אומרים שהעירייה תיעתר לו, כנראה שהמאבק שלו ישא פרי לאחר שנה וחצי. תודה חנוך.
מקסים ביותר.
שלום מיכל, מה שלומך? מזמן לא היה לנו שיח. תודה על תגובתך.
הי לבנה- נכון. הכל בסדר. ואת?
ולמירי – היה פה סניף של המפלגה הנאצית. דגלים נאצים נתלו על הבתים. סיפור שלם. אפשר לקרוא בין השאר אצל קרויאנקר על המושבה הגרמנית. יצאו עוד ספרים מפורטים יותר.
כתוב מקסים מקסים.
לא ממש ברור לי . תמיד חשבתי שהם שולחו סתם.שבגדו בהם . הם באמת היו נאצים?
למירי: מעבר לשאיפתם להעביר לנצרות את היהודים כדי לזרז את ביאת המשיח, סללו מנהיגיהם את הדרך להגעת הנאצים לארץ. הבריטים ארגנו ביעילות מופתית את איסופם ביום אחד, העלו אותם על משאיות וישר לאוניה שהפליגה מחיפה לאוסטרליה. בתיהם ננעלו, ואת אוצרותיהם הסתירו האנשים בקירות הבתים לפני שעזבו. צאצאיהם חזרו לימים לחפור ולהוציא עזבונות משפחתיים, ותודה.
כתבנ המודפסת באינטרנט רצוי שתהיה מדוייקת ככל האפשר. אחרת זה מעיב על הכותב.
יונתן נולד בשנת 1929 ואני לא יודע לעשות חשבון אבל אמרו שזה יוצא שהוא בערך רק בן 80
את בית המרקחת בנו הגרמנים ולא אבא שלו. מצער שהעירייה רוצים להרוס מבנה של יהודי ולא חשבו להרוס את המבנים של הגרמנים שהיו חברי המפלגה הנאצית למשל.
המקום לא עומד בפני סגירה כי אם כנראה יצא להפרטה שכן אסור למינהלת לגבות כסף בעבור הכניסה לאתרים והפתרון הוא הפרטה.
מרקל
שמעתי את הסיפור על שרונה מספר פעמים ותמצתת כאן בצורה מקסימה את תולדות השכונה…. ובאשר ליונתן ממלוק (גם אם לא דייקת באשר לגילו כדברי המגיב יעקב מרקל) הכותרת שלך עלולה להביא לבלבול בין הבגידה (של הטמפלרים) לעומת הזכרונות אותם מעלה יונתן, שמביאים קצת ניכוח של "מציאות של פעם" לאנשים הבאים להתרשם מן המקום במו עיניהם… בכל אופן אהבתי את אופן הכתיבה וגם אהבתי את הקטע שרשמת בפרופיל שלך…(מעולם לא קראתי ספר שלך אך אנסה לתקן זאת).
אמנם נכון שיונתן ממלוק מציג את סיפור הטמפלרים באופן נוסטלגי ובלי פוליטיקה, אבל חשבתי לנכון להדגיש בפני הקורא שליד ניחוח השטרודל היה ניחוח נוסף (שיונתן מבכר לא להדגיש אותו, וכמו שאמר לי מגיב אחר, מתוך רצון לשמר את ילדותו…)ורציתי שלא ישכחו אותו. ותודה רותי על התרשמותך מכתיבתי.
ליעקב מרקל, תודה על קריאתך. לא מדובר בכתבה עיתונאית אלא ברשימה התרשמותית- חווייתית. את יונתן הציג בפנינו, המבקרים, המדריך שלנו ונקב בגילו, שפסח את התשעים. לא הלכתי לבדוק בתעודת הלידה שלו.פרט לא משמעותי. גם לא כתבתי שאת בית המרקחת בנה האב, אלא שהוא היה רק הרוקח ויונתן מבקש להזכיר את חלקו של האב בשכונה. באשר ליתר הפרטים שציינת – כנראה שאתה יודע יותר ממני ולא אתווכח איתך.ושוב תודה.