באקלימים החבויים משורר וצייר
הבּובּוֹת האחרוֹנוֹת מֵתוּ לַךְ הַלַּיְלָה בּידָים
הבּבוּאָה שֶׁלָךְ בְּתוֹךְ זכוכית עיניהם
כבר לא השתקפה
פתאום החדר האפלולי של ילדותךְ הִתְכָּנֵף
הזמן המְבוּצר בְּתוךְ עינייךְ התפזר
החברים הדמיוניים שלךְ נבהלו
ניירות הצלופן התאפללו בבת אחת
עכשיו ידית ארון המשחקים חשוקת לסת
הפינות בהן שיחקת עם הרוחות
התעגלו למקום אחר
רשתות הקורים של לוכד החלומות נפרמו
רק הדובי מכופתר העיניים מביט בך
באחת מעיניו נשתמרה בבואתך
העין השניה דעכה כמו חייה המשורבטים
של השמש שציירת על הדף
כמו בקנוניה הדברים החלו להשתנות
אדוות הבוקר חשפו על המרצפות
פֵיוֹת מתות בְּוָרוֹד עַז.
ברוך הבא. השיר מופלא ומכשף.
ברוך הבא.אוהבת את שירתך האפלולית.
השיא קצת מרתיע אבל ברור שמאחוריו מסתתר משורר אמיתי
שיר אפל ויפה מאוד
התבגרות היא סוף המשחק.
באמת קנוניה היא זו.
🙂
ברוך הבא, דויד.