הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

מאת: לבנה מושון   אמרת שלדעת עליך זה לא העניין, אניח עצמי על השולחן, זה די.  מילה, חצי מילה, אשוטט במחוזך.  אילו הייתי נוטשת, לו הייתי מרפה, לא הייתי נושאת אותך לאורך היום בכאב המחשבה. לא לדעת, כמו לחבק רוח שבא מהמערב, לא לדעת, כמו להיטרף עד שיתפורר הלב לחלקיו, וכל חלק יפרפר בנפרד לידיעה, יתגעגע ויכמה במופשט, ללא הישג ביד; ושיר חשאי ...

  מאת: לבנה מושון אני הכומר הקנאי אשא הנערה במחשבותיי, אני הכומר המפתה עליה מבטי נח, אני הכומר ההוזה אלך אליה כל חיי, אני הכומר האורב, אוי לבי המתפורר, אני הכומר הסורר אעלה בלהבה, אני הכומר החוטא אתנדף בסערה, אני הכומר הנכמר לא אגע בשיערה; ידיי רכות, קטיפות אצבעותיי, שובל המשי נפשי הפצועה, אעשה הרע במשורה, במופשט, אשכב בסד, יירקב ...

לבנה מושון יצאתי להליכת ערב במשעולי הקמפוס שבשכונה האוניברסיטאית שלי. בהפוגה שעשיתי על ספסל השגחתי במחטטת אשפה שונה שניגשה מפח לפח. עקבתי אחריה, חשתי צביטה.         אישה לא פשוטה באוניברסיטה מהלכת, עגלה לפניה הודפת. שביס לראשה, מדרסים לרגליה; היא נוברת באשפת ההשכלה. השמש במערב, הערב כבר כאן, מתוך פח הפרנסה מקרבת נייר דבר אינו נתפס בעיניה קצרות היריעה; ...

    מאת: לבנה מושון  "…ככל שאתה רחוק יש לי הפנאי לאהוב בתחושה, משש ודקה עד הסתלקות החמה, ובזמן של ערב פרוע צל עצמי רוקד מת לבד, כל עונה, כל שנה לצד אישי נבל; אשלח מאה צימוקים ושניים יין, ואתה האדמוני, מעת לעת, כואב אותי? א", אמתך."