הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מאת: לבנה מושון
אני הכומר הקנאי אשא הנערה במחשבותיי,
אני הכומר המפתה עליה מבטי נח,
אני הכומר ההוזה אלך אליה כל חיי,
אני הכומר האורב, אוי לבי המתפורר,
אני הכומר הסורר אעלה בלהבה,
אני הכומר החוטא אתנדף בסערה,
אני הכומר הנכמר לא אגע בשיערה;
ידיי רכות, קטיפות אצבעותיי, שובל המשי נפשי הפצועה, אעשה הרע במשורה, במופשט, אשכב בסד, יירקב תוכי, לא אפחד, לא אודה לא אבטח, אף כי ארעד, גרוני ייחר, יימק, לא אשלח יד לעברה;
אל שומע קולי, אל תאסור עלי, בשרי בשר אדם, אני אוהב אותה.
הטקסט נכתב בהשראת אנקדוטה קלאסית פילוסופית ידועה, שנועדה להאיר זווית חשיבה על רוע והרס המחשבה .
שני כמרים הלכו בדרך אל הכפר. בהגיעם לנחל עמדה שם נערה יפה, חוששת לעלות על האבנים ולחצות לצד השני. בלא היסוס הניף אותה אחד הכמרים בזרועותיו, נשא אותה והביא אותה למחוז חפצה. הנערה ירדה, הודתה לכומר והלכה.
שני כמרים הלכו בדרך אל הכפר. בהגיעם לנחל עמדה שם נערה יפה, חוששת לעלות על האבנים ולחצות לצד השני. בלא היסוס הניף אותה אחד הכמרים בזרועותיו, נשא אותה והביא אותה למחוז חפצה. הנערה ירדה, הודתה לכומר והלכה.
שני הכמרים המשיכו בדרכם בשתיקה. כל אותה עת חשב הכומר השני איך העז חברו להרים את הנערה. מה נורא המעשה שעשה. לאחר שלוש שעות הליכה, כבר לא היה יכול להתאפק יותר ופתח את פיו. "מה עשית? איך יכולת? אתה הרי כומר והדבר אסור עליך." אמר בטרוניה. השיב לו החבר:"אני נשאתי את הנערה בזרועותיי דקות ספורות וכבר שכחתי מהמעשה. אבל עוונך, ידידי, נורא משלי. מאז שעות הבוקר אתה נושא אותה במחשבותיך ועתיד לשאת אותה עוד שעות וימים."
אהבתי את השיר ואת הסיפור אני מכירה.
תודה איריס, אילו יכולנו לעשות יותר – במקום לחשוב, אח!
תעשי, למה לחשוב.
כן , פרישות, כמו של כומר קתולי, שמעורה בחברה ונתקל כל הזמן באנשים מכל המינים, קשה.
בזה היהדות חכמה מהנצרות.
לעשיה שקשורה בזולת יש להביא בחשבון שיקולים כמו, מוסר, נחישות, אומץ, כדאיות, למה להיתמם, איציק? נשאר לחשוב; כאילו קל. מחשבה היא מסכת יסורים. תשאל את הכומר.
יפה מה שכתבת.
חן חן ליעל.
היי לבנה
אהבתי את השיר ואת הסיפור, שלא הכרתי כלל.
יפה. הנזירות מנוגדת לאנושי. לצערי גם לנו היהודים קמו טהרנים שמטיפים על כיסוי ועוד כיסוי ומכאן נשאר להסיק שהם נושאים את הנערות התמות הללו במחשבותיהם.
מענין, חוץ מהמילה אוהב.
חושק , פירושו אוהב? הוא הרי לא מכיר אותה בכלל .
לדעתי אנחנו נוטים לערבב בין המושגים .
תשאלי את הגברים בבלוגיה.
הקנאה מעבירה אותו על דעתו. אוהב, במובן של אהבת בשרים.
למיכל, אפשר לראות את זה בעוד גישה -שני הכמרים מייצגים שני טיפוסי אנשים – האחד שעושה או מדבר ועובר הלאה לסדר היום, והשני שחושב, לש ודש ונתקע, והתקיעות מבטאה סבל, חוסר אונים, חשיבה כפייתית, פנטזיות וחוסר מימוש. עכשיו נשאר לשאול, איפה אנחנו רואים את עצמנו.
תודה ליעל שאוהבת.