בננות - בלוגים / / אשפת ההשכלה
הבלוג של לבנה
  • לבנה מושון

    ילידת תל אביב, בוגרת לימודי חינוך וגיאוגרפיה, עיתונאית, הוציאה לאור 41 ספרים לילדים ולנוער ושני רומנים, מספרת סיפורים. כותבת ביוגרפיות. נשואה ואמא. "בילדותי נחטפתי וגודלתי על ידי צוענים," סיפר משורר ידוע שהשתיה סיממה את חושיו. לא נחטפתי, לא אומצתי ולא גודלתי על ידי צוענים. כשנולדתי בין סתיו לחורף, בעיצומן של שנות הצנע, ביקש לקנות אותי זוג ניצולי שואה, ששוטט בין מיטות מחלקת היולדות, וגורש בצעקות; הבנתי שאני שווה משהו.  מאז לידתי אני רק מחכה לחורף שיבוא. רטוב, מלא גשם, כמה שיותר גשם; כי בגשם אני שמחה, יוצרת, הופכת עולם; ככל שאותו עולם הולך ונעשה  שחון, היובש והכמישה מצמקים אותי מבפנים. אין גרוע כמו קיץ מהביל למוח שמבקש לייצר. התחלתי את כתיבתי בעיתונות, ועברתי לספרות, את הראשונה אני סורגת בהנאה והשנייה - חוצבת בקרדום, וכך חולפים חיי, בין השורות, בין ילדיי, בין ילדי בית הספר שלהם אני מספרת את מילותיי.  

אשפת ההשכלה


לבנה מושון
יצאתי להליכת ערב במשעולי הקמפוס שבשכונה האוניברסיטאית שלי. בהפוגה שעשיתי על ספסל השגחתי במחטטת אשפה שונה שניגשה מפח לפח. עקבתי אחריה, חשתי צביטה.  
 
 
 
אישה לא פשוטה באוניברסיטה מהלכת,
עגלה לפניה הודפת. שביס לראשה, מדרסים לרגליה; היא נוברת באשפת ההשכלה.
השמש במערב, הערב כבר כאן,
מתוך פח הפרנסה
מקרבת נייר
דבר אינו נתפס בעיניה קצרות היריעה;
נזכרת באמה סורגת חולצות
שהיא העלובה תשב ללמוד;
עתה דורכות רגליה בהיכל,
שולי שמלתה גוררים פירות פיקוס על מדרכה.
לא מאוחר,
אישה לא פשוטה.

16 תגובות

  1. ואני מפתח בדמיון את היותה של המחטטת באשפה מרצה באוניברסיטה בארץ שממנה באה.
    מרצה להנדסת מכרות, למשל.
    כאן אין צורך.
    כאן אין גם פרנסה,
    וכך הפכה היא למחטטת ב"אשפת ההשכלה".

    כתבת, לבנה, באופן מעורר עניין!

  2. במקום שאני מתאמן ישנה רופאה בת 60+ שבאה מבוגרת מדי לארץ, מבוגרת לעבור את מבחני ההסמכה כאן, והיא מנקה ברחבות הדשא ואת השירותים, ופעם כשמישהו התעלף, היא היחידה שהייתה זמינה לתת לו טיפול ראשוני.
    הומלסים באמריקה נוהגים ללכת עם עגלת סופרמרקט וכל רכושם צרור בו בערימה גבוהה.
    אכן צריך טקסט כזה להזכיר לנו מדי פעם לשים אליהם לב, דווקא במקומות כמו קמפוס שתיארת.

    • בעיניי, איציק, זו תמצית הטרגיות, להיות מסוגל ויכול, להתבונן אל המקום המיוחל, לגעת בו כמעט כמטחווי קשת – ולהישאר במקום הכי נמוך בתל-אביב.

  3. כואב כואב כואב כל כך כואב.

  4. הכל בעיני הרואה, לפעמים אנחנו רואים, והיא לא…
    אין לי מושגג מה האמת, אבל הבחירה שלך לכתוב על זה מרגשת כמו שאמרת אישה לא פשוטה, הלא פשוט של החיים.
    להתראות טובה

    • אלה העקורים, אפילו מעצמם ואין סיכוי .. אני מכירה עוד כאלה, ובשנות התשעים היו המונים כאלה ,

      • לאורה, בחירה של עקור להסתובב באוניברסיטה היא קצת ביזארית – לא?

    • הקיומיות נחוצה לה – וגם אם היא רואה – היא לא רואה…תודה, טובה.

  5. עצוב מאוד

    • יעל תודה. האם יוצא לך לבקר בסורבון?

      • עדיין לא בקרתי בסורבון. למה את שואלת?

        • בביקור שלי בפאריז לפני שנים הייתי שם כמה שעות טובות. זו אוניברסיטה עם אווירה. אני זוכרת פסלים של גבורי תרבות צרפתיים. בספר שאני כותבת כעת הגיבורה שלי מסתובבת שם חלק מזמנה. שאלתי את השאלה בקשר לאוספי אשפת השכלה.

          • הבנתי. קודם כל לבנה היקרה אני מאחלת הצלחה עם הספר שאת כותבת. אם את תצטרכי ממני משהו הקשור לסורבון אל תהססי לבקש ממני.
            חוץ מזה מאחורי הבית שלי ישנה שלוחה של הסורבון, אם אני לא טועה ללמודי רפואה.

          • מודה לך על טוב לבך. אשמח אם תבררי עבורי אם יש בית חולים אוניברסיטאי בפאריז, כזה שקשור בפקולטה לרפואה.

© כל הזכויות שמורות ללבנה מושון