הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

   מאת: לבנה מושון                                                             מחווה לצ" שלימדה ובכתה, לימדה ובכתה עד סוף היום הארור אפה של צ" היה אדום ומרוט. עיניה מודלקות. בעוד הדמעות החליקו בגרונה היא ביקשה מהתלמידים בקול יבש להוציא ספרים וחוברות תרגול באנגלית. נתנה להם עבודה כיתתית ולא הוסיפה מילה. צ" הרימה את יומן הכיתה באופן שיכסה את פניה. הבוקר רק התחיל, היום ארוך. איך היא תחזיק ...

  מאת: לבנה מושון שעת חצות. יום ראשון. הרחוב דומם. אורות עמומים במרפסות, יום מעייף, אנשים מתכנסים לשינה, תינוקות בחלימה. צפירת סירנה קורעת את החשיכה. ניידת טיפול נמרץ חוצה את רחובות השכונה בניגוד לנתיב הנסיעה. הנהג קיבל ידיעה על פרפור חדרים סופני. לשכנינו, הפרופסור אמוץ שטיבל, נותרה נשימה אחרונה בקנה. שכנים מודאגים מגיחים החוצה. מה קרה? מי מת?  פרופסור שטיבל עומד ...

    מאת: לבנה מושון בסוואנה באפריקה לא הולכים שניים שניים לעת ערביים. בסוואנה באפריקה דוהרים עדרים בהמונים וענני העפר עוטפים אותם בחופת פלאים. בסוואנה באפריקה ננעצו בה העיניים האפלות שלו מבעד לראי הקטן כשהחברה שר ו "א-ל ה-מ-ע-י-ן בא גדי קטן…" ראשו הזקוף, צוואר השוקולד הארוך, הזרועות המוצקות שהחזיקו בטוחות בהגה. כשעצר סובב את ראשו והסביר. הוא הנהג, הוא ...

   מאת: לבנה מושון    אוי, דניאל! מאת: לבנה מושון את דניאל פגשה כשיצאה עם משלחת של סטודנטים לטיול לימודי ברומניה מטעם המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה. ליוו אותם מרצים לגיאולוגיה, גיאומורפולוגיה ואקלים, שלא ויתרו להם על שום הרצאה למרות הטיול הארוך והעייפות המתמשכת. לטיול היה גם נופך ציוני – ביקורים במרכזי הקהילות היהודיות, בבתי כנסת, באתרי הנצחה לנספים בשואה ובמועדוני צעירים. רומניה ...

   מאת: לבנה מושון  ש עכשיו שביתת מורים, לא? כשהיינו ילדים, חלמנו לברוח מבית הספר, להגיע למרחקים. הנועזים עשו זאת פעם ועוד פעם, ברחו לאולמות בתי המשפט, למרכזי קניות, התבטלו על חוף הים… החלשלושים הבריזו הכי רחוק לחצר, מצאו תואנה לא להיכנס. ואיך שמחנו כשמורה לא הגיעה, או הכריזו שביתה…  ילדים הם ילדים באשר הם, ולא חשוב הדור, ולא חשובה התקופה. אבל מי חושב ...

   מאת: לבנה מושון   "כל יום שאני מתגברת, אני נותנת לעצמי נשיקה. כל יום שאני מטאטאה לרוח, יש בי הערצה. כל יום שאני מתרחקת ומנצחת, זו דרכי הנכונה. ולא אסון פגשתי, לא מחלה, לא תהום ולא אימה, ראיתי אותך על הדרך, אהבה אסורה."   זה היה מזמן.  הייתה שעת בוקר, בין שמונה לתשע. ליוויתי את הילדות לגן, וחזרתי הביתה לכתוב. התנהלתי לאט, ...

   מאת: לבנה מושון  הייתה שעת ערב, בין דמדומים לאפלה. החשמל ניתק.  הצצתי בחוץ. ממול, עמדו טכנאים של חברת חשמל על מנוף וטיפלו בעמוד מתח גבוה. גברת אחת צעקה בזעם: כמה זמן זה יקח? והשיבו לה: שעה וחצי לפחות. בירור קצר העלה, שענפי העצים צמחו בשכונה לגובה כזה שכיסה על כבלי החשמל, וכדי למנוע סכנה הוחלט לקצצם בבטחה. נותר להרים גבה ולתמוה: למה גוזמים ענפים מסוכנים בשבע ...

   מאת: לבנה מושון החוקר עמד מנגד והלב שלו התכווץ. מכל מתי המעט שהתקבצו לצפות במחזה הוא לבדו ידע את הערך של מה שעלה באש הלהבה… בדמיונו חלף הנורא מכל – תרביות ביולוגיות של עמיתיו, צנצנות ניסוי, מבחנות עם חומר יקר, המחשב עם התוצאות, קלסרים עם מסקנות, הכל ירד לטמיון, כהרף עין הפך לאוד עשן…הוא צעיר, החיים לפניו, וכבר הייאוש המקצועי ניכר…  עמדנו לידו. מה ...

     מאת: לבנה מושון  על המצדה הלכת אחריי ושאלת אם הכובע שנפל – שלי?  היה חם. חם מאוד. אמרתי תודה, חטפתי אותו מידך ורצתי קרוב לחומה. הצצתי לתהום. כשהסתובבתי עמדת מאחוריי. חייכת בחשש מבעד לזקן הפרוע שלך. דאגת לי שאמעד. ראו עליך, היית תייר. מצלמה, משקפת ואיפוק מערבי.  לפני שידעת את שמי ביקשת שאגלה לך שלושה דברים שעושים אותי שמחה. למה, איש זר, איכפת ...

   במחשבה שנייה, לכל הגימלים במחלקות הנפש הרוח והבשר ככל שאני חופרת בחולשות שלי, חוליה אחר חוליה, שכבה תחת שכבה, לעומק, לרוחב ובאלכסון, הרים של סדקים, שברים , אפיקים, מערות של חטאים, מחילות של מעשים הראויים לגנוי, דברים נלוזים, שלל עבירות קטנות, מיני עבירות גדולות, בושות, חרפות, עוונות במזיד, עוונות בשוגג, ככל שעצביי חשופים למי המלח הנזרים עליהם, טיפה אחר טיפה, בחדוות ...