הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

   לחם חיי לבנה מושון   כשלחמניות לוהטות מרקדות בכפותיי וניחוח זהוב מכה בנחיריי נח עלי זיכרון גופך מהביל ולוחש לאיבריי מוטלת על משקוף המאפייה מכווי אש בזרועותיי, קונים נושקים מעליי מזוזה שועטים הלאה לדרכם ואני בחולשת ברכיי חובקת את לחם חיי.  

    לבנה מושון                                               לנעמה נאמן, שתתמלא משאלת לבך    הוא התקדם לקראתי כמו שמש עולה והוארתי באחת, התבוננתי בהשתאות בתפילת השחר שהתקיימה לעיניי; זו הלולאה הנצחית בין חוט לבי ללב בוראי, שעושה רצוני, ומזמן אותו על דרכי, וממלא אחר כמיהתי. ואהבתי, ולא האמנתי, ובכיתי והלכתי, ואין די.