הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
לחם חיי
לבנה מושון
כשלחמניות לוהטות מרקדות בכפותיי
וניחוח זהוב מכה בנחיריי
נח עלי זיכרון גופך
מהביל ולוחש לאיבריי
מוטלת על משקוף המאפייה
מכווי אש בזרועותיי,
קונים נושקים מעליי מזוזה
שועטים הלאה לדרכם
ואני בחולשת ברכיי
חובקת את לחם חיי.
לבנה, שיר מקסים, ודוקא שם במאפיה חטפת פיק
מצטערת התגובה ניסגרה בטעות לפני שהספקתי לומר שיש חושניות רבה, בריח, במגע הלחמניות הלוהטות המלהיטות וגם המזוזה פה יש לה תפקיד מעבר לידוע, אהבתי.
לאורה, היטבת לחוות את החושניות של מקום כמו מאפיית לחמים.ותודה על אהבתך.
חושני, מסתורי מעט, ומביא רעב ללחם ואהבה.
לאיציק, על זה אמר מי שאמר:
לחם קניתי
וקיבלתי ורדים.
מה רב האושר
לאחוז
את שניהם בידי.
ותודה גם לך
לחם הולך טוב עם אהבה. אהבתי את החיבוק בסוף.
והילד ההוא, זוכרת? ממשיך לקרוא בקביעות על ילדה חצי בננה.
תודה מיכל על החיבוק; והילד הזה, כ", חמוד משהו. שלח לי מכתב, סיפר שאת הספר הוא מבקש לקרוא עוד ועוד, שאל שאלות נבונות, הביע משאלות. מותק.קיבל גם מכתב תשובה ממני, ותודה על השידוך.
בבקשה! הוא באמת חמוד ביותר. יושב ליד הבן שלי בכיתה א".
בקיצור יש איזו טלטלה אצלך. הכי טוב.
לאיציק, לא ידוע לי על טלטלה, ספר לי, השכל אותי.
לחם ואהבה,
צירוף מועדף.
אהבתי את הניחוח,
ואגב מזכיר לי מאד שיר של רוני סומק
שבו הוא ממשיל את החיטה לזהב שיערה של אשתו ובתו,
ובסוף אומר שהן הלחם של חייו.
לא ראיתי ולא קראתי את השיר שהזכרת, אבל אינטואטיבית אני מבינה על מה הוא מדבר, ותודה
יש באמת משהו ארוטי בלחם ובריח, ואפילו בהכנה שלו – כל הלישה הזו (מנסיון) אבל בצירוף היפה "לחם חיי" יש גם אהבה וקשר, מזון בסיסי לנפש.
"את לחם חוקנו תן לנו היום".
לאמיר, אסוציאטיבי לפה ורחם ורוח ומישוש, והרי חוק יומינו.
אסוציאציה מעניינת בין אפית לחם לאהבה, עם מסתוריות מסוימת. מאוד יפה
תודה ליעל.