הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

        הרוח בערבי הנחל   מאת: לבנה מושון בדרך לשרון חצב הבקיע את פריחתו, חולד הרעיד תלולית תחוחה במדשאה. ילדה תמה רוקמת במחשכים חלומות מסתיו יומה.  די לבכות, מון פטי, סבא מחזיק כף יד על לחייך המתוקה, שוחה בעומק התכלת של בכייך שנדם, הכינותי מזוודה, שרי, נצא לפגוש את הרוח בערבי הנחל…            

       מאת: לבנה מושון א' אלוהיי, איך ניתבת-זימנת שמונה קליעי דום-דום לנקב את צדי השמאלי. חולשה באצבעותיי, חולשה בברכיי, גופי המדמם אינו נושא אותי בזרועותיו. מישהו סוחב אותי על גבו במערומיי, מאה פרסות הרחק משאיפת חיי, יודע גם יודע שככל שאני מתעקש אחריה היא חומקת מעיניי, נחשקת בגלל כוחה, משחקת בי, מהתלת ביומי, לועגת לחיי, שייכת לאחר ואין ...

  מאת: לבנה מושון  בנעלי גומי פוסעת למרגלות המדרכה. קרוב לשפה עורבני מדדה, מדביק צעדיי, כחול אהבה בנוצותיו; זוגתו הסומאה נוהה אחריו, באשר ילך – תלך; באשר ילון, תלון; אלוהיו – אלוהיה. הרי לכם תמונה: שלושתנו צועדים בסך. פרחי בוהנייה נושרים בריחוף קל.  מצפצופו המעושן בוקעת אלי לחישה, קחי אותי איתך. ראשי מסובבת לרגע, צחוק אני שומעת ממרחק. מעבר לכתפי פני אהובי ...

      מאת: לבנה מושון   איש הולך בשדה ריק, כמעט חשיכה, מוצאי תשעה באב. במעגלים הולך, ללא אחיזה, ידיו נפרשות לצדדים, נאספות רפויות אל מותניו,  יורדות מכות בירכיו. ציציותיו רוחצות ברוח, זקנו אפרפר. חורבן, נוהם לריבונו של עולם, חורבן. רצועת אור דקיקה נמוגה, נמסכת בעלטה. איש הולך בשדה ריק, מדבר עם בוראו. מבקש רפואה לבתו, מבקש שלום עם ...

      מכתבים מגבעת הזבל, הוצאת כתר, אוגוסט 2008 (זוכה פרס אקו"ם לספרות ילדים) מאת: לבנה מושון יחיאל גדל במשפחה קשת יום. אביו שתיין, שאינו מבחין ביו יומו ללילו. יחיאל חולם על אב אחר, איש חם ונקי, שנושא את השם ארוין. על גבעת הזבל הוא מוצא מעטפות ריקות ממנו, ומתנחם בכך שהוא קיים אי שם. יחיאל חווה אסון, שלאחריו מתהפך ...