הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מאת: לבנה מושון
בנעלי גומי פוסעת למרגלות המדרכה. קרוב לשפה עורבני מדדה, מדביק צעדיי, כחול אהבה בנוצותיו; זוגתו הסומאה נוהה אחריו, באשר ילך – תלך; באשר ילון, תלון; אלוהיו – אלוהיה. הרי לכם תמונה: שלושתנו צועדים בסך. פרחי בוהנייה נושרים בריחוף קל.
מצפצופו המעושן בוקעת אלי לחישה, קחי אותי איתך. ראשי מסובבת לרגע, צחוק אני שומעת ממרחק. מעבר לכתפי פני אהובי התם, שומר נפשי ואורחותיי.
בנעלי גומי פוסעת למרגלות המדרכה. קרוב לשפה עורבני מדדה, מדביק צעדיי, כחול אהבה בנוצותיו; זוגתו הסומאה נוהה אחריו, באשר ילך – תלך; באשר ילון, תלון; אלוהיו – אלוהיה. הרי לכם תמונה: שלושתנו צועדים בסך. פרחי בוהנייה נושרים בריחוף קל.
מצפצופו המעושן בוקעת אלי לחישה, קחי אותי איתך. ראשי מסובבת לרגע, צחוק אני שומעת ממרחק. מעבר לכתפי פני אהובי התם, שומר נפשי ואורחותיי.
קטע מקסים ופואטי כל כך, מלא אהבה: העורבני וזוגתו ,המספרת וקול אהובה הנשמע ממרחק הזכרון ומהמית הלב, את לוכדת רגעים קסומים, לבנה, בקטעים הקצרים האלה, כל כך יפה את כותבת
תודה, חנה. את הזוג הזה אני רואה בכל יום, על אותו עץ, שניהם לבד, בשביל הליכה בתוך הקמפוס. לעתים מדדים. כשנגלה האחד, מיד מופיע השני. טו באב כל השנה.
לבנה ,ואצלי בגינה זוג בולבולים על הגדר ,מעל הדשא ,אסור להתקרב אליהם, הם בורחים, החכמה היא להיות בערות מתמדת וללכוד את רגעי היופי האלה ביום יום בטבע ובכלל.
הם לא מובן מאליו "למדני אלוהי ברך והתפלל על סוד עלה קמל על נוגה פרי בשל"
תודה שחרמריו על הפשטות שאיננה כה פשוטה.
יפה כתבת חנה, תודה על הציטטה.
לבנה, בהקבלה הזו האהוב דווקא הוא שמבקש מאחור שתקחי אותך איתו. כאילו את לומדת אורחות חיים מהעורבנית או שמא מתריסה נגדן.
לאמיר, אכן היפוך מצב, אצל הזוג הראשון הנאמנה הולכת אחריו, אצל הזוג השני הנאמן הולך אחריה; התרסה? אין חוק, ולא כלל. וסתם סיפור, ברמת הגולן נצפו חסיד וחסידה במהלך שש שנים (עם טיבוע על הרגליים), עפים וחוזרים, מקימים קן ודוגרים, אהבה עד לב שמיים, אותם השניים, מטפלים בגוזלים, מטפחים את הקן; לה קראו הנסיכה. שנה אחת חזרו, הוא עם מישהי חדשה, והיא לבד. צפרי המרכז לחקר העופות לבם נשבר לבודדה הנבגדת. שנה לאחר מכן חזרה הנסיכה עם בן זוג חדש, והכל מהתחלה.
מאוד עדין, ויפה השימוש בביטוי
"שומר נפשו" במהופך (ומעט אף שלא במהופך).
אכן, סיגל, גם זו אפשרות: שומר נפשו – ירחק.
אני אוהבת מאוד את התמונות הקטנות והרגישות שלך, איך נתת חיים בכמו זוג יונים
חני, ברגמן קרא להן: "תמונות מחיי נישואים".
לבנה, הזהרי מלהתפתות למחול העורבנים, "ממזרים" לא קטנים היפהפיים האלה. יפה הרמיזה לרות ונעמי – וההקבלה. התיאור בו-עז
וואו, צודק משה. העורבנים ממש יפים. תודה.
מעניין היחס בין הדוברת לעורבני המפתה אותה אליו.
אהבתי את הערבוב של זוגיות טבע ויצרים.
תודה, עדי. מי ייחס לנפש את הציפור?
כמה מתוק. בזכותך אני ערנית יותר לציפורי העיר
מחכה לפורצלן ציפורי, מירי.תודה.
מקסים.
לאומי, שמחה שאהבת.
תמונה קסומה, לבנה.
פשוטה לכאורה, ומאד מתוחכמת.
הריחוף קל אבל גם מאתגר.