הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מאת: לבנה מושון
א'
אלוהיי, איך ניתבת-זימנת שמונה קליעי דום-דום לנקב את צדי השמאלי. חולשה באצבעותיי, חולשה בברכיי, גופי המדמם אינו נושא אותי בזרועותיו. מישהו סוחב אותי על גבו במערומיי, מאה פרסות הרחק משאיפת חיי, יודע גם יודע שככל שאני מתעקש אחריה היא חומקת מעיניי, נחשקת בגלל כוחה, משחקת בי, מהתלת ביומי, לועגת לחיי, שייכת לאחר ואין לי בה נחלה. אמרו שבגילי בושה לשאוף, מסוכן ללב למות בגללה, לא ראוי לריאות לאבד נשימה כה במדויק, ולטרוף את נפשי לא יעלה על הדעת, שכן לא תדע לעולם שיכולתי לה. ואני רק גבר – לכתוב על ברכיה בכיתי. הא לכם מאווי, קחו נשימה, עשו בי כרצונכם, הניחו רגל על שפתיי, משכו-תלשו את מה שנותר משערותיי, צחקו כל עוד מישהו סוחב אותי על גבו ומרחיק אותי מאה פרסות משאיפתי האחת. ואתה, אלוהיי, כלה ונחרצה, אחוז בראשי רפה השכל, תן לי מות נשיקה איתה לפני בוא הקליע הבא.
אלוהיי, איך ניתבת-זימנת שמונה קליעי דום-דום לנקב את צדי השמאלי. חולשה באצבעותיי, חולשה בברכיי, גופי המדמם אינו נושא אותי בזרועותיו. מישהו סוחב אותי על גבו במערומיי, מאה פרסות הרחק משאיפת חיי, יודע גם יודע שככל שאני מתעקש אחריה היא חומקת מעיניי, נחשקת בגלל כוחה, משחקת בי, מהתלת ביומי, לועגת לחיי, שייכת לאחר ואין לי בה נחלה. אמרו שבגילי בושה לשאוף, מסוכן ללב למות בגללה, לא ראוי לריאות לאבד נשימה כה במדויק, ולטרוף את נפשי לא יעלה על הדעת, שכן לא תדע לעולם שיכולתי לה. ואני רק גבר – לכתוב על ברכיה בכיתי. הא לכם מאווי, קחו נשימה, עשו בי כרצונכם, הניחו רגל על שפתיי, משכו-תלשו את מה שנותר משערותיי, צחקו כל עוד מישהו סוחב אותי על גבו ומרחיק אותי מאה פרסות משאיפתי האחת. ואתה, אלוהיי, כלה ונחרצה, אחוז בראשי רפה השכל, תן לי מות נשיקה איתה לפני בוא הקליע הבא.
ב'
אלוהיי, מחפשת אחריו בקירות, ברחובות, בין הדפים, בין הרמזורים, מאחורי העצים, בין הספסלים, מאחורי המוכרים, ליד הדוכנים, מעל המודעות, מתחת למדרכות, לרגלי ההולכים, למרגלות ההרים, מימין לשער שמאל, משמאל לחומת יריחו, ליד תחנות ההמתנה, מעבר לשדות החיטה, קרוב לשפת התעלה, מעל ראשי האבלים ובין כתפי החוגגים, ליד שולחן העבודה, על שיש המצבה, בין הכותל המערבי לשולי קיר מזרח, גבוה בצריחים, לאורך השפלה ובקעת הערבה, מחפשת את שרצו חיי מאז החזקתי את דעתי בין כפות ידיי ועט בין שתי אצבעותיי, מחפשת מישהו שאין דומה לו בעליונים ואין מתחרה לו בתהומות, כזה שמתבונן בעורי ורואה את הטחול והלבלב והמחול של הלב המשוגע, שיומו דרוך ולילו מהופך, שעיניו להק ניצים מחודד, שרגליו מרעידות, אצבעותיו מתוחות, מגרונו בוקעות המלים והשירה הנהמה והתפילה, מחפשת להפקיר את גופי בידיו, שיראה שיפרק שישתפך שיתהולל שיעצב ויתעצב וייחצב ויפסל ויחולל בי מהומה ויקים בי סערה ככל העולה על רוחו ודעתו וטחולו ולבלבו והמחול המסחרר של לבו המשוגע. ואז אהיה גבוהה ונשגבה, רגישה ואנושה, מכאיבה ומכמירה, מפעימה ומאצילה, יצרית ומגרה, מעשירה ומרגישה, נדיבה וחביבה, מהנה ומרגיזה, אוי אלוהיי, המצא לי את בעל הכישרון המופלא, כי כלה ונחרצה עמי, באין לי אותו אחוז בראשי יפה השכל, תן לי מות נשיקה ועשה שהרוח תיקח אותי מפה.
יפה תארת והמחשת ,לבנה ,את הקשר הגורדי הזה בין הכותב והכתיבה הכתיבה המחפשת לה נושאים וצדה אותם בכל פינה אפשרית ,ומחפשת אף את הכותב האולטימטיבי ומוכנה למות בשבילו, והכותב אף הוא מחפש את שאהבה נפשו הכתיבה ומוכן למות איתה מות נשיקה, אכן קשר בל ינתק של אהבה וכורח שאי אפשר בלעדיו ,והוא לא נתון לבחירה ,מושרש בד.נ.א שלנו, אהבתי.
לבנה, לבנה, טילטלת אותי, טלטלה מקצה עולם לקצה הגוף בגבהי התהומות, מרגש.
תודה אורה, בבניין ציון ננוחם, האמנם?
יפה כתבת חנה, הוא מחפש שאהבה נפשו, היא מחפשת את הכשרון האולטימטיבי, שניהם רוצים למות מאכזבה. תודה.
הו תשוקת היד הכותבת הו הו תשוקת הכתיבה להיכתב.
פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה..
נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי:
שיר השירים למעשה הכתיבה
אני חושב שאפשר היה לוותר על הכותרות: הכותב והכתיבה.
אכן שירי השירים חזק ויפה ממני, משה, ומזכיר לי את הויכוח שהיה בבלוג בעניין הפאפרזות התנכיות שנועדו "להקל" על ילדי הישראל דלי השפה. תודה על הצעתך, בעצמי התלבטתי בסוגיה קודם לכן – ונעניתי כבר.
יפה לבנה, התלות ההדדית, הנואשת, בין הכותב למלים, כמו באהבה, כמו בשיר השירים.
השתמשת בקול רם בביטוי קשה – תלות נואשת – מה שאני לא הייתי מעזה. תודה מירה.
זה יפה, מתגלגל, עולה, יורד, מכה, ואני מודה שלא הבנתי בדיוק מה המסר,
אבל אולי עדיף כך.
איציק, לקטעים היו כותרות והורדתי אותן – אולי מהר מדי – הכותב והכתיבה; תודה על תגובתך.
לא הבנתי למה שמונה כדורי דום-דום, ואיך הם מתקשרים לקטע?
WOW
תודה, אומי:)