הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מאת: לבנה מושון
איש הולך בשדה ריק, כמעט חשיכה, מוצאי תשעה באב. במעגלים הולך, ללא אחיזה, ידיו נפרשות לצדדים, נאספות רפויות אל מותניו, יורדות מכות בירכיו. ציציותיו רוחצות ברוח, זקנו אפרפר. חורבן, נוהם לריבונו של עולם, חורבן. רצועת אור דקיקה נמוגה, נמסכת בעלטה. איש הולך בשדה ריק, מדבר עם בוראו. מבקש רפואה לבתו, מבקש שלום עם אשת חייו, מבקש לחם ויין לשבת. מבקש שיתמלא יצועו אהבה. מעליו צורח צמד סיקסקים, מרעיד כנפיו, היכן הקן היכן. ואחר כך השקט יחריש, וחושך על פני תהום בא.
(האיש נצפה לאחרונה אור ליום 10.8.08)
(האיש נצפה לאחרונה אור ליום 10.8.08)
ואולי לא? תמונה של האפלה הולכת ומכסה. אולי לא?
קדרות כתובה היטב
האפלה היא עובדתית, מירי. התחושה היא ספוקלציה. פתוח לשינוי. תודה.
סרט שלם בפיסקה אחת.מקווה בשבילו שיעלה השחר.
הסצינה הזו ארכה רגעים, אך נתנה תמונת חיים. תודה לוסי.
קטע שיוצר תמונה חזקה של בקשת הפרט על רקע חורבן מקדש העם, ומענה לבקשה לא ברור שיש, לא לרפט ולא לכלל.
מצאה חן בעיני הכתיבה שמאפיינת עוד כמה קטעים שלך לאחרונה, למעט צמד המלים "השקט יחריש", אבל זה רק עניין של טעם.
לאיציק, כשהסיקסקים מפסיקים את הצוויחה, והוא נעצר לרגע, בא שקט מאוד מיוחד, שקט שמחכה לתשובה. זה מה שראיתי, זה מה שכתבתי. כמעט תיעוד.
לבנה, יפה תיאור הסיקסק, או בשמו הקודם שרוני מזוין, שיוצר כאן את המעבר מדיבור, מנהמה, מבקשה מצריחה אל השקט. מבטך לכד כאן תנועת גוף ונפש.
משה, חידשת לי על הסיקסק (המילה השניה טעונה הסבר). פעם בשכונתנו, מעבר לגבעות, התהוותה שלולית עצומה, מין אגמון(שבינתיים התייבש). באחד מטיוליי בעבר עם ילדיי הרחקנו עד אליו, ונדהמתי לגלות להק עצום של סיקסקים. עברו שנים ועדיין הם גרים אצלנו בהמונים, ואני בתחושה על שפת הים. הצוויחה שלהם גורמת לי להרגיש או וי, מה קרה?
לבנה, הסבר על המילה השנייה מזוין. לפני הרבה שנים איזור המחייה של הסיקסק היה בעיקר באיזור השרון, רק בחלוף השנים עם ריבוי התרחבות היישובים, הוא הגיעה גם לדרום ולצפון, ולכן קראו לו שרוני. המזוין על שום המבנה המיוחד של הכתף שלו, כאשר הוא נמצא בעמדת תקיפה או הגנה על אפרוחיו, הוא ניצב בתנועה מאיימת עם כנפיים פתוחות וזה נראה כאילו יש לו משהו בולט בכתף שאמור להרתיע את אויביו, ולכן מזוין מלשון מחומש בכלי נשק. ראיתי כמה וכמה פעמים את המראה המרהיב הזה.
תודה על ההסבר, נדמה לי שהצמד המצווח היה בעמדה הזו – זה מול זה – מעל ראש האיש.
פרגמנט נוהם בשקט וחזק.
אפשר לחוש את החושך.
תודה שחר מריו וחני, אולי גם אני נשאתי את הנהמה וביקשתי איתו מה שביקשתי, כי בתי עמדה לפני ניתוח, ועכשיו אנחנו אחרי ורגועים.
לבנה,
אני שמח לשמוע שרגועים, שהכל בסדר.
שפע בריאות.
מאוד חזק מלא הוד ותפילה
קטע חזק מרוכז ופיוטי "ציציותיו רוחצות ברוח". אהבתי
תודה חנה.
לבנה, אהבתי את המרחב בין הקולות והשקט. בקטע עובדתי כביכול תפסת את מה שהוא מעבר לפיסיות ולממשות.
עניין סובייקטיבי, כנראה. תודה
תיאור אפל ומרתק. מצמרר…
תמונה חזקה ומכמירת לב.
תודה לשירי ולסמדר על קריאתכן.