בננות - בלוגים / / צא ממני כבר
הבלוג של לבנה
  • לבנה מושון

    ילידת תל אביב, בוגרת לימודי חינוך וגיאוגרפיה, עיתונאית, הוציאה לאור 41 ספרים לילדים ולנוער ושני רומנים, מספרת סיפורים. כותבת ביוגרפיות. נשואה ואמא. "בילדותי נחטפתי וגודלתי על ידי צוענים," סיפר משורר ידוע שהשתיה סיממה את חושיו. לא נחטפתי, לא אומצתי ולא גודלתי על ידי צוענים. כשנולדתי בין סתיו לחורף, בעיצומן של שנות הצנע, ביקש לקנות אותי זוג ניצולי שואה, ששוטט בין מיטות מחלקת היולדות, וגורש בצעקות; הבנתי שאני שווה משהו.  מאז לידתי אני רק מחכה לחורף שיבוא. רטוב, מלא גשם, כמה שיותר גשם; כי בגשם אני שמחה, יוצרת, הופכת עולם; ככל שאותו עולם הולך ונעשה  שחון, היובש והכמישה מצמקים אותי מבפנים. אין גרוע כמו קיץ מהביל למוח שמבקש לייצר. התחלתי את כתיבתי בעיתונות, ועברתי לספרות, את הראשונה אני סורגת בהנאה והשנייה - חוצבת בקרדום, וכך חולפים חיי, בין השורות, בין ילדיי, בין ילדי בית הספר שלהם אני מספרת את מילותיי.  

צא ממני כבר

 

 

צֵא מִמֶּנִי כְּבָר
 מאת: לבנה מושון

לוּ הָיִיתִּי אַתָּה – וְאַתָּה הָיּיתָ אֲנִי, וְאַתָּה/אֲנִי בָּא אֵליי, אַתָה/אֲנִי הָיִּיתִּי נוֹפֵל לְרַגְלָיי, הָיּיתִּי מַרְאָה לְךָ עַד כַּמָה נִזְקָק אַתָּה; הָיּיתִּי בּוֹכָה בְּגָלוּי, לֹא רַק דְּמָעוֹת שֶמְחַלְחֵלוֹת עַד לַשַׁחָלוֹת, הָיִּיתִּי נֶאֱחֶזֶת בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ, תּוֹפֶסֶת אֵת שׁוּלֵי בְּגָדֶיךָ, לֹא מַרְפָה. יוֹרֶדֶת מַמָּש לְחַיֶיךָ;

אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי מִי שֶׁאֲנִי, בְּאוֹתו גִּיל וְעִם אוֹתָּה חוֹכְמַת סִמְטָה, אֲנִי נְבוֹכָה; מִי מְכִיל אֵת מִי וְכַמָּה. מִי מַעְמִיד פָּנִים, מִי צוֹהֵל וְּפְנִימָה צוֹעֵק: לַמָּה לִי חַיַּי.
 עַל כֵּן אֵדוֹם לְעוֹלָם. שׁוּם דַּבָר שֶׁתִתֵן לֹא יִהְיֶה דַּי. 
סְלִיחָה אַתָּה/אֲנִי, צֵא מִמֶּנִי כְּבָר.

 

 

19 תגובות

  1. כשהדיבוק יצא (בהצגה), זה נגמר ברע.
    נראה לי שתצטרכי להסתדר עם מה שיש עוד הרבה זמן. ולפי מה ואיך שאת כותבת , נראה לי שאצלך לפחות יש התמודדות עם אדם אינטילגנטי.

  2. מזדהה דווקא.

    • תודה לאומי ולחנוך. באשר לחוכמת הסמטה, יש שהולכים ברחוב הראשי ויש שמאמינים שהמרתק חבוי בסמטה.

  3. "חוכמת הסמטה", לבנה, מלמדת גם להבחין בהתחזויות ובאמיתות.

    את כותבת חזק ומרשים כל כך!

  4. איך נתת לו ישות, לבנה, לאתה הזה שאיננו אתה!

    • כן האדם הוא עולם קטן כל הדמויות כל הקולות מצויים בתוכו ,ועם כמה מהם קשה לו להסתדר: זה מסתיר והאני האחר רוצה לגלות זה רוצה לדמוע והאחר דורש איפוק ,ותמיד מתח של ניגודים העושה את הבחירות קשות וכואבות. יפה תארת ,לבנה, את הפיצול הזה שלעיתים מזכיר דיבוק (גם הכותרת מרמזת על כך)

  5. לבנה, שירך נגע בי ומאז שפורסם כאן אני מתאמנת ב"צא ממני" ובמשמעות "לו הייתי אתה"…

  6. כל עוד הדיאלוג הוא בין אני לאתה שהוא אני ולא אתה אני שהוא הוא יש עוד תקווה, לא בטוח שיצא, אבל לפחות זה אני אתה כי הוא נוכח ולא נסתר

  7. שלא תצאי ממני, לבנה. חכמת הסמטה שלך קנתה לה רחוב בלבבי.

  8. נהדר, לבנה, כמה חירות במשחק תפקידים, כמה חירות בכתיבתך.
    "מי צוהל ופנימה צועק:למה לי חיי"
    משפט נפלא שיילך איתי.

    • כמה דפים צריך להכניס למגירה עד שמגיעים לאיזושהי חירות; תודה על חום תגובתך.

  9. נהדר. אבל שלא יצא. צריך את הדיאלוג הזה.

© כל הזכויות שמורות ללבנה מושון