צֵא מִמֶּנִי כְּבָר
מאת: לבנה מושון לוּ הָיִיתִּי אַתָּה – וְאַתָּה הָיּיתָ אֲנִי, וְאַתָּה/אֲנִי בָּא אֵליי, אַתָה/אֲנִי הָיִּיתִּי נוֹפֵל לְרַגְלָיי, הָיּיתִּי מַרְאָה לְךָ עַד כַּמָה נִזְקָק אַתָּה; הָיּיתִּי בּוֹכָה בְּגָלוּי, לֹא רַק דְּמָעוֹת שֶמְחַלְחֵלוֹת עַד לַשַׁחָלוֹת, הָיִּיתִּי נֶאֱחֶזֶת בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ, תּוֹפֶסֶת אֵת שׁוּלֵי בְּגָדֶיךָ, לֹא מַרְפָה. יוֹרֶדֶת מַמָּש לְחַיֶיךָ;
מאת: לבנה מושון לוּ הָיִיתִּי אַתָּה – וְאַתָּה הָיּיתָ אֲנִי, וְאַתָּה/אֲנִי בָּא אֵליי, אַתָה/אֲנִי הָיִּיתִּי נוֹפֵל לְרַגְלָיי, הָיּיתִּי מַרְאָה לְךָ עַד כַּמָה נִזְקָק אַתָּה; הָיּיתִּי בּוֹכָה בְּגָלוּי, לֹא רַק דְּמָעוֹת שֶמְחַלְחֵלוֹת עַד לַשַׁחָלוֹת, הָיִּיתִּי נֶאֱחֶזֶת בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ, תּוֹפֶסֶת אֵת שׁוּלֵי בְּגָדֶיךָ, לֹא מַרְפָה. יוֹרֶדֶת מַמָּש לְחַיֶיךָ;
אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי מִי שֶׁאֲנִי, בְּאוֹתו גִּיל וְעִם אוֹתָּה חוֹכְמַת סִמְטָה, אֲנִי נְבוֹכָה; מִי מְכִיל אֵת מִי וְכַמָּה. מִי מַעְמִיד פָּנִים, מִי צוֹהֵל וְּפְנִימָה צוֹעֵק: לַמָּה לִי חַיַּי.
עַל כֵּן אֵדוֹם לְעוֹלָם. שׁוּם דַּבָר שֶׁתִתֵן לֹא יִהְיֶה דַּי.
סְלִיחָה אַתָּה/אֲנִי, צֵא מִמֶּנִי כְּבָר.
סְלִיחָה אַתָּה/אֲנִי, צֵא מִמֶּנִי כְּבָר.
הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
כשהדיבוק יצא (בהצגה), זה נגמר ברע.
נראה לי שתצטרכי להסתדר עם מה שיש עוד הרבה זמן. ולפי מה ואיך שאת כותבת , נראה לי שאצלך לפחות יש התמודדות עם אדם אינטילגנטי.
תודה גיורא, "הנוכח" לסוגיו לא נענה בקלות.
מזדהה דווקא.
תודה לאומי ולחנוך. באשר לחוכמת הסמטה, יש שהולכים ברחוב הראשי ויש שמאמינים שהמרתק חבוי בסמטה.
"חוכמת הסמטה", לבנה, מלמדת גם להבחין בהתחזויות ובאמיתות.
את כותבת חזק ומרשים כל כך!
איך נתת לו ישות, לבנה, לאתה הזה שאיננו אתה!
חזק.
כן האדם הוא עולם קטן כל הדמויות כל הקולות מצויים בתוכו ,ועם כמה מהם קשה לו להסתדר: זה מסתיר והאני האחר רוצה לגלות זה רוצה לדמוע והאחר דורש איפוק ,ותמיד מתח של ניגודים העושה את הבחירות קשות וכואבות. יפה תארת ,לבנה, את הפיצול הזה שלעיתים מזכיר דיבוק (גם הכותרת מרמזת על כך)
תודה לחנה רבת האושיות.
לבנה, שירך נגע בי ומאז שפורסם כאן אני מתאמנת ב"צא ממני" ובמשמעות "לו הייתי אתה"…
לתמי, אל תתאמני, רק הזמן מייבש אותו. תודה על תגובתך.
כל עוד הדיאלוג הוא בין אני לאתה שהוא אני ולא אתה אני שהוא הוא יש עוד תקווה, לא בטוח שיצא, אבל לפחות זה אני אתה כי הוא נוכח ולא נסתר
למשה, אתה/אני הוא אין ספור וארציות. מי הגלוי ומי הנסתר? תודה.
שלא תצאי ממני, לבנה. חכמת הסמטה שלך קנתה לה רחוב בלבבי.
נדל"ן יקר, שחר מריו.
נהדר, לבנה, כמה חירות במשחק תפקידים, כמה חירות בכתיבתך.
"מי צוהל ופנימה צועק:למה לי חיי"
משפט נפלא שיילך איתי.
כמה דפים צריך להכניס למגירה עד שמגיעים לאיזושהי חירות; תודה על חום תגובתך.
נהדר. אבל שלא יצא. צריך את הדיאלוג הזה.
אזכור את הערתך, לוסי. תודה.