בננות - בלוגים / / כל לילותיי נעילה
הבלוג של לבנה
  • לבנה מושון

    ילידת תל אביב, בוגרת לימודי חינוך וגיאוגרפיה, עיתונאית, הוציאה לאור 41 ספרים לילדים ולנוער ושני רומנים, מספרת סיפורים. כותבת ביוגרפיות. נשואה ואמא. "בילדותי נחטפתי וגודלתי על ידי צוענים," סיפר משורר ידוע שהשתיה סיממה את חושיו. לא נחטפתי, לא אומצתי ולא גודלתי על ידי צוענים. כשנולדתי בין סתיו לחורף, בעיצומן של שנות הצנע, ביקש לקנות אותי זוג ניצולי שואה, ששוטט בין מיטות מחלקת היולדות, וגורש בצעקות; הבנתי שאני שווה משהו.  מאז לידתי אני רק מחכה לחורף שיבוא. רטוב, מלא גשם, כמה שיותר גשם; כי בגשם אני שמחה, יוצרת, הופכת עולם; ככל שאותו עולם הולך ונעשה  שחון, היובש והכמישה מצמקים אותי מבפנים. אין גרוע כמו קיץ מהביל למוח שמבקש לייצר. התחלתי את כתיבתי בעיתונות, ועברתי לספרות, את הראשונה אני סורגת בהנאה והשנייה - חוצבת בקרדום, וכך חולפים חיי, בין השורות, בין ילדיי, בין ילדי בית הספר שלהם אני מספרת את מילותיי.  

כל לילותיי נעילה

 

כֹּל לֵילוֹתַיי נְעִילָה
מאת: לבנה מושון
בְכל לַיְלָה אנִי יְשֵנָה עִם אֱלוֹהִים, צוֹלֶבֶת אוֹתוֹ בְמַסְמֵרִים אֵל לִבִּי הַעֵר, צוֹרֶבֶת אֵת שְמוֹ עַל כַּפוֹתַיי, הוּא כְּתָמִים בְּעוֹרִי, הוּא מִכְתָמִים בִּלְשוֹנִי, תּובַעַת שַיַעֲשֵה נְכוֹנָה אֵת יוֹמִי וְעוֹד יוֹתֵר אֵת לֵילִי, מִתּוַכַחַת, מִתְנַצַחַת, צוֹעֶקֶת בִּתְרוּעָה, לְלֹא בּוּשָה, בְּאֵין סוֹף שְׁבָרִים וּבְּלִי בִּגְדֵי לָבַן, שֶיִהְיֶה חַלוֹמִי מִתְמַמֵּש, שֶיִהְיֵה רְצוֹנִי תַלוּי מִלְפַנָיו, שֶלֹא יְיַסְרֵנִי בַּעֲקְרָבִּים, שׁיֵידַע כִּי דַּי לִי מִנְשִיכוֹת אוֹיְבַיי, רַב לִי מִעוֹנְשָיו, מַר לִי מִנִפְלְאוֹת דְּרָכָיו, מִיָדֵיו ׁשֶל הַאַכְזָר, מגַּעֲגּוּעֵי הַשָׁוְא, מדִּכְדּוּכֵי האַכְזָב,
וּכְּשֶיַדָיי מִתְהַדְקוֹת, זְרוֹעוֹתַיי חוֹנְקוֹת, רַגְלַיי מִצְטַנְפוֹת, צִיפוֹרִנַיי נְעוּצוֹת, כּוּלִי מַלְקַחַיִים וְצְבְתוֹת, יִתְאוֹנֵן בַּבּוֹקֶר אֲהוּבִי עַל פְּצִיעוֹת אשׁמוֹרֶת רִאשׁוֹנָה, שְׁכֵנְתִּי תַּעְמוֹד עַל דַּלְתִי לִשְאוֹל אִם שְנָתִּי עַרָבָה, הַדָוַר יַמְתִּין לִרְאוֹת אִם עוֹדְנִי בַּחַייִּם לִיתֵן בְּיָדִי אֵת בְּשׂוֹרַת הַמָחָר, וַאָנִי בְּשֶלִי, דַּבָר אֵינִי רוֹאָה, אִתוֹ מִתְנַהֶלֶת בְּחֹרִי-אָף, בְּשְֹׁכְבִּי בְּקוּמִי וּבְּלְכְתִּי בַּדֶרֶךְ הַחֲצוּיָה.      
                      

 

24 תגובות

  1. קטע כואב, חזק וכתוב נפלא, מאחלת לך לבנה שיעשה נכונה את יומך ולילך!

  2. כל כך חזק, לבנה, עד שזה צורב בגוף ובנשמה גם יחד!

  3. אני לא יודע למי יותר טוב. לך או לי שאין לי עם מי להתוכח.

  4. היי לבנה
    לקחת את זה עמוק, ומלא, מתנהלת בחרי אף בדרכי החצויה
    זה מסביר את התהליך
    שנה טובה
    טובה

  5. יפה לבנה. המלים תופסות את הלב ומרגשות. הכותרת נהדרת בעיניי. חשבתי שאת הולכת לקחת את זה למקום אחר, והופתעתי.

    • מעניין עם איזה כיוון רוח נשבת, מה אמר לך ליבך. אשמח לשמוע. בינתיים, תודה וחתימה טובה.

    • קטע חזק, לבנה, כל עוד את מקיימת איתו דיאלוג :כועסת מתרעמת מטיחה – זה טוב, סימן שאת חיה ולא כמו בשירו של ביאליק הכותב: "ואני ליבי מת "המוות הנפשי הוא הכי גרוע ,אך הטרוניה והויכוח הם בכל זאת סוג של התיחסות ,סוג של דיאלוג, ואולי זה יוביל בעתיד גם לסוג של הבנה או רצון להבין, איך כל זה פועל ,גמר חתימה טובה לבנה
      גדולי הנביאים התווכחו איתו

    • איציק, רק כך, לא מכירה אחרת. תודה.

  6. אוי, כמה לילות כאלה עברתי. עד שהחלטתי שדי. ועכשיו כשהראש על הכר אומרת : תודה לאל שעבר עוד יום.

  7. אוי, לבנה. תודה שדיברת אותי.
    איזו פקיעה בתוכי למן המשפט הראשון. לישון עם אלוהים, לצלוב (איזה אומץ ככה לכתוב!) אותו במסמרים.
    ועד המשפט האחרון. ואני בשלי, איתו מתנהל(ת) בחרי אף…

    ההתחשבנות איתו היא אמונה.

    שנה טובה, לבנה. שהדוור ישא מכתבים טובים, שהלילות ימתיקו והימים יערבו. שנה טובה מאד לך וגמר חתימה טובה.
    אדבר איתו מחר בבית הכנסת. ואבקש ממנו שוב.

    • דבר איתו, שחר מריו, ברחל הקטנה, עד האות האחרונה, שהכל יהיה גלוי ושקוף ומוסכם, ושלא יספר לך אחר כך סיפורים על זוג יונים שהמציא מעבר לדלת.:)

  8. מירי פליישר

    כל כך כנה ואמיתי לבנה. דברים חצובים בבשר
    שנה יותר טובה
    מירי

  9. מי ייתן ותתאחה לך הדרך, לבנה.

© כל הזכויות שמורות ללבנה מושון