ילידת תל אביב, בוגרת לימודי חינוך וגיאוגרפיה, עיתונאית, הוציאה לאור 41 ספרים לילדים ולנוער ושני רומנים, מספרת סיפורים. כותבת ביוגרפיות. נשואה ואמא.
"בילדותי נחטפתי וגודלתי על ידי צוענים," סיפר משורר ידוע שהשתיה סיממה את חושיו.
לא נחטפתי, לא אומצתי ולא גודלתי על ידי צוענים. כשנולדתי בין סתיו לחורף, בעיצומן של שנות הצנע, ביקש לקנות אותי זוג ניצולי שואה, ששוטט בין מיטות מחלקת היולדות, וגורש בצעקות; הבנתי שאני שווה משהו.
מאז לידתי אני רק מחכה לחורף שיבוא. רטוב, מלא גשם, כמה שיותר גשם; כי בגשם אני שמחה, יוצרת, הופכת עולם; ככל שאותו עולם הולך ונעשה שחון, היובש והכמישה מצמקים אותי מבפנים. אין גרוע כמו קיץ מהביל למוח שמבקש לייצר.
התחלתי את כתיבתי בעיתונות, ועברתי לספרות, את הראשונה אני סורגת בהנאה והשנייה - חוצבת בקרדום, וכך חולפים חיי, בין השורות, בין ילדיי, בין ילדי בית הספר שלהם אני מספרת את מילותיי.
לשמוע ולמות
מאת: לבנה מושון
בעל כנף, על עץ מכנף, מדבר אלי, מזהה סימני שאלה בסוף פסוקיו, כמו סלסול ערבסק ונקודה. מה הוא מזמר נוגות, מין פזמון חוזר, שהולך ומתקצר מעת לעת, מאבד תו ועוד תו, עד שנותר ציוץ בודד ובו הברה אחת; את, את, את.
רעיון יפה ועמוק באריזה קומפקטית, אנו משליכים את מאוויי נפשנו על מה שמחוצה לנו , רוצים כל כך שמישהו יגיד אותנו ,יראה אותנו. מתרגמים תמיד את הסימנים לטובתנו, סוג של שמיעה פנימית, סוג של נחמה
חנה, אולי לא התכוונת בדברייך (אולי כן), אבל סוג של נרקיזיסם יש בקליטה הזו, שהרי בעת ובעונה אחת שומעים אותה כ- 100 אנשים בחלל החופשי, והדוברת מייחסת אותה אליו. תודה.
פרגמנט יפה, לבנה. יש לך ציפורים בראש (לא קלישאה), כלומר: בנפש. והיא עושה לך מנגינות. אם יש מי שיודע את שפת הציפורים (מלבד שלמה המלך) הרי זו את, את, את.
שחר-מריו, אתה יודע לכמה דיאלוגים זוגיים נוצתיים ועצבניים הייתי עדת שמיעה? נעשיתי מומחית לתרגום סמולטני.דוגמא, הוא: מה עם האוכל? היא: קפוץ לי, אני מעופפת לחברה…
הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
יפה, לבנה, הקריאה הזו שהנפש שומעת בעולם.
מלבד השורה האחרונה המיותרת.
"לשמוע ולמות" הוא מה שכדאי להשאיר לקורא לומר. השאירי לו מקום.
יש מקום לשקול את הערתך, ותודה על מה שהנפש שלך שומעת.
לבנה, מרגש מאד, וכתוב טוב, מסכימה עם אמיר. אולי כדאי לקצר שורות ולטפטף את ה"את" ברווחים.
לאורה, כיון שאני לא משוררת ולא מתיימרת, אני מרגישה נוח בשורות ארוכות, גם אם הן שיריות. ותודה.
אוהבת את קריאת בעל הכנף, או נפש כמו שאמיר כותב ואת צורת הכתיבה, בשורות ארוכות, המתאימות לרוח השיר, יש בשיר הקטן הזה משהו מיוחד מאוד, אחר
לחני, אם הרגשת שהוא מדבר גם איתך, תודה.
גם בעיני מצא חן מאוד ובייחוד המוזיקליות של הטקסט והחריזה הפנימית ומסכימה עם אמיר לגבי השורה האחרונה. הרי מספיק בכותרת, לא?
לסיגל, נעניתי להצעת העריכה, ושמחה שהמוסיקליות ערבה לך. תודה.
איזה יופי 🙂
רק שלא חייבים למות,
אפשר גם לשמוע ולחיות, לא ?
אני מהופנטת מציוצי ציפורים,
במיוחד אלה מורכבי הסימפוניות שחוזרים על עצמם די במדוייק,
והשינויים הקטנים, מרתק.
לרונית, למות – במובן של לחוות, סלנג של דיבור. כמו לראות את נאפולי ולמות מאושר. אגב, ניסיתי להקשיב לסימפוניות כאלה אצל חתולים או כלבים, ולא.
ביטוי רגיש ויפה של החדות והעדינות של השמיעה הפנימית והחיצונית המאפשרת לשמוע ציוץ שהולך ומתקצר עד שמגיע לשיא מיקודו.
אולי כדאי לקרוא לזה רק "לשמוע".
אכן, איציק, "שיא מיקודו" – הוא לב הרעיון. חן, חן.
רעיון יפה ועמוק באריזה קומפקטית, אנו משליכים את מאוויי נפשנו על מה שמחוצה לנו , רוצים כל כך שמישהו יגיד אותנו ,יראה אותנו. מתרגמים תמיד את הסימנים לטובתנו, סוג של שמיעה פנימית, סוג של נחמה
חנה, אולי לא התכוונת בדברייך (אולי כן), אבל סוג של נרקיזיסם יש בקליטה הזו, שהרי בעת ובעונה אחת שומעים אותה כ- 100 אנשים בחלל החופשי, והדוברת מייחסת אותה אליו. תודה.
פרגמנט יפה, לבנה. יש לך ציפורים בראש (לא קלישאה), כלומר: בנפש. והיא עושה לך מנגינות. אם יש מי שיודע את שפת הציפורים (מלבד שלמה המלך) הרי זו את, את, את.
שחר-מריו, אתה יודע לכמה דיאלוגים זוגיים נוצתיים ועצבניים הייתי עדת שמיעה? נעשיתי מומחית לתרגום סמולטני.דוגמא, הוא: מה עם האוכל? היא: קפוץ לי, אני מעופפת לחברה…
לבנה, אני יכול לשמוע ולדמיין את הציפור על המכנף, שירת הציפורים היא שירת הנפש, עורגת, כמהה, מחזרת, מחפשת מזון. יצרת תמונת מראה מוסיקלית שובת לב.
תודה משה, בהמשך לדבריך, יותר מששירה זו מטאפורית היא קיומית, כל כך קרובה ועל יד, בטווח הנגיעה.
אם מדובר בעץ ששמו "מכנף נאה" הייתי כותבת את זה, הפרטים הקטנקרטיים מקפיצים כל טקסט
נכון, סבינה, מדובר במכנף נאה, אבל נשמע לי מסורבל בטקסט.
יפה הבעל כנף הזה.
לעדי, כמו שלך, אבל יותר רומנטי ופחות פרגמטי.תודה.
איזה יופי – כל עוד אדם שומע ציפור קוראת לו אז מצבו טוב.(ובמאמר מוסגר – אהבתי את מה שקרת באגדה של רבי יהודה הנשיא. חיברת גירסה אישית יפה מאוד)
מיכל, תודה על ה"ציוץ" מהכיוון שלך.