הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
האישה הרעה מרחוב הרוא"ה אחד
מאת: לבנה מושון
פעם כשעמדתי ליד החלון וניגבתי אבק מעל השעון הגדול, ראיתי אישה זועמת גוררת ילד קטן ברחוב. מטלטלת בכעס רב. הוא בכה, היא גערה. הייתה המולה רבה.
צעקתי: "סליחה, מה השעה?"
ואז שררה דממה. "שש ודקה!" החזירה בתדהמה.
הקטן ניגב דמעה.
אחר כך הם הלכו שותקים לדרכם וידעו שאני רואה אותם. למחרת, באותה שעה, שמעתי מהחלון:" אם תבכה, האישה תראה אותך!" אמרה הגברת למחמד ליבה. הם צעדו על הבהונות והילד הביט לאחור, ומאותו יום הפסיק לבכות.
כך נעשיתי לאישה הרעה מרחוב הרוא"ה אחד.
היי לבנה
והאם בגלל זה את כותבת בירוק לימוני שעושה כואב בעיניים של הקורא?
ובכל זאת קראתי. היטבת לתאר את החוויה של 3 שחקנים על במה אחת (וכל זאת בכמה מילים מדוייקות וחותכות)- אימא, ילד ומתבוננת מתערבת , כביכול מהצד.
היה יפה לו היית מתארת עוד פעמיים את אותה סיטואציה בדיוק, באותו צימצום מילולי, אחת מהזוית של אימא ואחת מהזוית של הילד.
אוי ואבוי!
קרה לי מקרה דומה, רק שהם היו במכונית ואני על המדרכה. האמא שהיתה עצבנית ומוטרפת סטרה לילד הקטן כדי שיפסיק לבכות, יצא מהאוטו וילך לחבר.
עכשיו אני מבינה שגם כשמתערבים זה משאיר אותם בעיוות הרע שלהם, ובכל זאת אני שואלת את עצמי איך לא נכנסתי לאוטו וסטרתי לה.
זו דילמה, מיכל, איך להתערב, כמה ומתי.הייתה לי שכנה מול דלתי שהייתה מתעללת נפשית בילד בן ה-4 שלה, כל יום. התקשרתי לאל"י, וחניתה צימרין ביקשה שאלך לגן לדבר עם הגננת ולהבין ממנה עד כמה הילד מדוכא ואביא הוכחות. נו? שאני אלך?
תודה איריס, זה רעיון לתסריט.
הסיטואציה אינה מצחיקה, כמובן, אבל בכל זאת התיאור מעורר חיוך מסויים – האשה הרואה מרחוב הרוא"ה. טוב שיש מי שרואים ברחוב הרוא"ה וברחובות אחרים.
והתיאור של הילד – במיוחד המבט שלו לאחור, למחרת – מכמיר לב.
המטרה לא הייתה לשעשע. מצד שני, יש ילדים שזה בגנים שלהם לעשות באלגן ברחוב ולהטריף את הוריהם.
אני דווקא חשבתי שבגלל זה נעשית האשה הטובה שהצילה את הילד מעוד גערות וטלטולים. מה שמראה שהאמא לא רק גוערת בילד אלא עושה גם רת הרוצים בטובתו לרוצים ברעתו. עצוב…
רעה, זו רק מילה, חן, לא הפנמה. תודה.
לבנה, מדהים איך סיפור קצר כזה מכריח לחשוב כיצד ראוי לנהוג במקרה דומה, שבטוח כל אחד מאיתנו ניתקל בו.
השאלה: סליחה מה השעה" היא שאלה עדינה ובדיוק בזמן ובמקום המתאים.
תודה, תמי.
לבנה, תמציתי ומאוד יפה. מדהים כמה מניפולציות אנחנו המבוגרים יכולים להפעיל על הילדים ואחר כך עוד לומר שהם נורא מניפולטיביים. זה בעצם עוד וריאציה מתוחכמת של המשך הוצאת התסכול על החלש, במקרה זה הילד. כל כך לא נכון, רני.
מאוד אהבתי את הקצרצר האנושי הזה – אשה רעה שהיא האשה הטובה המתבוננת מזכיר לי את שופמן, לבנה
לבנה, האשה הרעה יא האשה הטובה, שגרמה לאם לעשות פסק זמן בגערותיה ואיפשרה לה לחשוב רגע, "אם תבכה, האישה תראה אותך!" בתוכה המודע או הלא מודע מופנה לעצמה. אם תצעקי עליו האשה ההיא ועוד אחרים יראו, ישמעו ויחשבו עליך שאת אשה רעה. בקיצור סיפורון ניפלא.
מעניין מה פסיכולוגים היו אומרים על פרשנותך, מבחינתי הזווית הזאת מענינת. תודה, אורה.
תודה על ההשוואה חנה, מחמיא.
רני, למען היושר, לא תמיד ברור מי כאן המניפולטיבי.
יפה ואנושי.
תודה איציק, מזמן לא נשמע קולך, האם נטשת?
היי לבנה גדול, סיפור כל כך חכם, החיים מסתובבים כמו שעון ברגע מסוים נתפסת כרעה…
נפלא
חברתי הטובה.
טובה
טובה, את חמודה, תודה.
לזה קוראים סיפור הפתעה. הוא מוביל לכאורה למקום מסויים וגומר במקום אחר . בהחלט נחמד
אהוד, שאל אותי מה השעה? תודה.
סיפור מעולה לבנה : תמציתי ומדויק ש"רואה" הרבה דברים
ריקי, תודה, מה שרואים מהחלון, לא רואים בדיוק מהרחוב.
איך את הפכת לאישה הרעה כשמה שניסית לעשות היה להפסיק מעשה רע? אני מרגישה כאילו ניצלו אותך.
"רעה" רק על הנייר, וגם זה תפקיד, תודה לוסי.
ירבו הרעות והרואות כמוך
הרעות והרואות, נחמד. באיזה שדה הלכת לרעות, משה? כי בשדה הזה מזמן לא ראיתיך…
נדמה לי לצערי שהיו פעמים שאני הייתי האישה הגוררת, אולי לא באלימות אבל כן, גוררת.. קצק ןקולע הספור
התמונה הזו מוכרת להרבה אמהות, חני, לא לכולנו מגיע צ"לשים.
הצחיק אותי.כל כך אמיתי ואנושי.
תודה, מירי, גם זו לטובה.
הוא בכה, היא גָעֲרָע!
יופי של סיפור מצחיק-עצוב על האישה הרעה מרחוב הרא"ה שרואה את הרוע.
אהבתי גע-רע, תלמה. תודה.
תמציתי ועשיר. והקול שלך כמספרת כ"כ מובחן. יופי של טפלול משולש.
שלחת אותי למילון, שחר מריו, תודה.
סיטואציה זו מעוררת מחשבות רבות. שאלה העולה לי היא-מי את בשביל הילד?
מי את בשביל האישה? מושיעה, שוטרת או
מכשפה?
סיפור כתוב היטיב.
לדיאנה, טקסט ספרותי לעולם אינו חד משמעי. שאלותייך אינן רלוונטיות, קחי את הפרשנות כראות עינייך.
לאדם המשקיע בכתיבה ובהוראה שאלות אלו
הן ענייניות מאוד. כל מרצה יעיד על כך.
ממילא הן שאלות שלי. מומלץ לא לדכא
חרות החשיבה.
סיפור נהדר, לבנה
הפתיחה מאוד קולנועית
הקטע עומד בפני עצמו, כמובן
אבל מעורר בי רצון לדעת עוד
על האישה הרעה והילד שעצר את
הבכי. רגע מכונן כפתיח לסיפור
חיים שלם, וגם סרט.
תודה סמדר, ומכאן, על פי צו לבך, השמיים הם הגבול.
סיפור סתמי, אין התפתחות. תמשיכי לנסות.
אחלה אתר של פוקר
http://www.pokerhebrew.com
xxx