הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
דברי הימים
מאת: לבנה מושון
אני בונה חומות עד רקיע שלא תגיע, מחוללת אוֹבֶךְ צהבהב שֶׁיַכה בריסיי. הג'קט שאינך לובש, לא אביט בכפתוריו. ימינך בלתי אהובה. לא אצבע, לא תנועה. כך או כך לבי נוסע לשארית חייו.
בחמישי הרחוק, בעשר ועשר דקות, האם נצא בריקוד אחרון? מה אומר החוק? אולי לא יבוא היום …
ואני אבנה חומות עד רקיע שלא תגיע…
ואובך צהבהב שֶׁיַכה…
ולא, לא אביט…
ולבי ייסע לשארית…
ויתר דברַיי וכל אשר אעשׂה הלא הם כתובים על… מקום אתה יודע.
שלילה יפהפיה, גם אם קשה, של הקשרים החיצוניים.
תודה חנוך, אם כי לא ירדתי לסוף דעתך, אולי – ויתכן – שלא ירדת לסוף דעתי.
דברי הימים של הבלתי אפשרי? עצוב,אהבתי את "ליבי נוסע לשארית חייו"
"אני בונה חומות עד רקיע שלא תגיע" כל הקטע מתאר נסיון כואב למנוע את מה שלא ניתן למנעו, על אף המודעות לחידלון (יד הימין חסרת החיות ) הלב נוסע לשארית חיו אחר האהוב הנעדר זוהי פגישה בלתי אפשרית , ועם זאת פגישה עד אינסוף
פרשנות מעניינת, חנה, מצאה אותי בלתי מוכנה. תודה.
דברי הימים שלא יכילו ימים ולא דברים, תודה חני.
ניי לבנה
נגעת לי החששות
יש ל כאלה…
להתראות טובה
שמחה שהמלים פוגשות אותך,טובה, לא שמחה במסקנות שאת לוקחת מהן לעצמך.
יש פה סיפור אהבה ,מתסכל וכאוב שעושה סבוב פרסה גם דרך שיר השירים
מסקרן מאוד לבנה
בנית חומות עד השמים, מצב בלתי אפשרי לכן רק הלב יכול לנסוע, לפחות הלב –
לאורה, הכל בניגוד לטבע ובניגוד לרצון, וכשהלב נוסע, הוא נוסע עם הגיון.תודה על דברייך.
תודה, ריקי, קריאתך טובה בעיניי.