הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מאת: לבנה מושון
הנה בא יום רביעי בשבוע, הציפורים במעוף פרוע מגישות את מקורן המושחז, מנקבות חדרים אצלה, מצווחות דברי בלע, מסיתות את כלי הדם לשנאה לכיבוש להתרפסות להתפייסות להתפייטות;
אלה ציפורי האש הנודדות שקוראות עצמן געגוע, יורקות זרעי ארס מעומק זפקן הקרוע, מנביטות אופלים זעירים בכל חלקה טובה, צובטות, נוקרות, רודפות, אינן מכניסות תחת כנפן, לעולם לא יתנו מנוח;
כך יעשו המושחזות שבוע בשבוע, בכל יום רביעי, בכל כיוון של רוח;
הוא מתעלם ממעופן; בגבולות המסומנים שלו אין שיג ושיח עם מחוללי אש שחורגים מן הכלל.
הו, איזה מזל שלצד ציפורי האש האלה מסביבנו יש גם ציפורי מים. מים טובים.
יש משהו מיסטי-קבלי בפרגמנט הזה. סוחף מעבר לסוגיית המשל והנמשל. כתיבה שורפת.
הייתי מוותר על בעלי הכנף בשורה החותמת. ומותיר רק את מחולות האש. כי אני מניח שיש לו שיג ושיח עם מעוף, אבל לא עם אש זדונית שמכלה ושורפת. וגם את הא הידיעה ב"בכל כיוון של הרוח" הייתי משמיט.
לשחר-מריו, לקחתי לעומק את הארותייך, הלכתי איתן. תודה על ציפורי המים הטובים.
יש לזה עצמה וזה טוב וסוחף.
את הנמשל לא הבנתי במלואו, למשל מה עניין יום רביעי דווקא?
המטפוריקה של צפורי האש יפה ואקספרסיבית מאד ממש ,כמו ציור אקספרסיוניסטי אי אפשר להיות אדישים אליה ,לבנה
ראיתי ציפורים כאלה על יד מאפייה, קוראים להם מיינות, שמעתי עליהן סיפורים אגרסיביים. הן קפצו לי לטקסט. תודה חנה, תדעי לך שפעם רציתי לכתוב עליך כתבה לעיתון מסוים, נבהלת והסתייגת. אני זוכרת, לא יודעת אם את זוכרת, אני אותה אחת.
לא נבהלתי, לבנה, פשוט הייתי מבולבלת אם הייתי יודעת שאת כל כך רגישה ומיוחדת הייתי פחות מסתייגת את רואה,לבנה, איך פתאום נסגר מעגל
הצפורים האלו מזכירות את הצפורים של הצ"קוק גם להן יש סימבוליקה פסיכולוגית
גם אני כמוך קוראת, לא יודעת למה ציפורי האש באות ביום רביעי אליה, לך תדע את הלו"ז שלהן; יום קבלת קהל. מן הסתם הן לא באות סתם. אבל אומרות לך תודה.
מקסים , גם מה שאמרת על געגוע. כי מאחורי כל דברי הבלע קיים סוג של סבל שגורם המון סבל לזולת.
לאביטל, געגוע לרוב כואב, דברי הבלע הם כיסוי לאמירה אחרת. תודה.
קטע מסתורי ומסקרן, אבל גם מותיר עצמו לא פתור.
נכון, אמיר, אבל הכרחי.
ציפורים נתפסות כאמהות ואחיות, ולא כך בכתוב הזה. יש משהו היצ"קוקי בסצינה הזו.
ציפורים הן מתעתעות, הן החמלה והרוך והן המתקפה הבאה. לעולם אין לדעת. ותודה.