הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מאת: לבנה מושון
ראה איש טוב, קילפת והסרת, הפשטת והשלת, והנה אני מרוטה עד היסוד, נטולת עור – יבבה האישה בפתח וניערה קוצים וסרפדים מדש עצביה החשופים ורקמותיה הפרושות למרחבים. כסותי נגזלה, כפור בשיניי, אימה בעורקיי, אמרה וחיכתה שייטול אותה קרוב לעורו, לחיק עצמותיו הדקות, שירכך ברוקו החמים את הצורב והשורף והבוער.
ראה איש טוב, קילפת והסרת, הפשטת והשלת, והנה אני מרוטה עד היסוד, נטולת עור – יבבה האישה בפתח וניערה קוצים וסרפדים מדש עצביה החשופים ורקמותיה הפרושות למרחבים. כסותי נגזלה, כפור בשיניי, אימה בעורקיי, אמרה וחיכתה שייטול אותה קרוב לעורו, לחיק עצמותיו הדקות, שירכך ברוקו החמים את הצורב והשורף והבוער.
והאיש בפתח התמהמה, עיניו המצועפות התמלאו רוך, לעזור כיצד אוכל, גבירה ? שאל מעל ראשה את זו שבעקבותיה. והאישה פצתה פיה להגיד, הייתי פה קודם, אדון, וכל שצריכה אני רק חופן, קמצוץ, קורט חיבוק ועטיפה וריכוך, לא גשם נדבות, רק כף מטל מדבריות, מה, אין עוד היום? ושתי ידיו נפערו הצידה בייאוש, והיא הלכה משם הלוך ובכוה והאיש לא רץ להשיבה לאחור.
אה, קורע. ואת עוד אומרת שאת לא מבינה את הבית השני של "הנוף הנכון", לבנה?
כן, אמיר, רוצה פרטים.
נוגע בקרביים, ואכן משוחח עם ה"נוף הנכון"
תודה משה, אבל לא, היא לא רוצה בנוף הנכון. שער בנפשך שהיא רוצה שממון אלוהי.
לבנה, לא אמרתי שהיא רוצה בנוף הנכון, שיחה עם הנוף הנכון היא גם לשלול אותו
חד בעצבונו וכתוב כך שיחתוך.
איציק, לא לחתוך, זו הזמנה לחיבוק וירטואלי.
והיא נטולת עור. ונטולת אור.
עצוב ויפה.
לבנה, קשה ככה לעמוד נטולה, בלי קורט עטיפה. נוגע בקצות העצבים.
אורה יקירתי, אנשים הולכים בלי עור אפילו בבלוגיה, שומעת את השריטה על העצב הפתוח שלהם?
יפה שיחקת עם העור/אור, אכן חשיכה בעצביה. תודה.
מחפשת להשאיל שתי עיניים דומעות לשבת. למישהו יש?
לבנה, בוב דילן כתב "שיר הוא איש עירום", איזה טקסט אישי, חושפני ומתומצת. יפה ומרגש. אה והשפה… שפה גבוהה, מליצית, אבל יוצאת טבעית וקולחת על פני הקטע. רני
מעניין, ואני התכוונתי לשפה הכי פשוטה, הכי פשוטה וישירה שיכולה להיות, כמו שרה גבוהה ופשוטה; אתה אומר שהצליח לי בעירום, אבל לא הצליח לי בפשטות, טוב, אי אפשר בכל…תודה, רני.