הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מאת: לבנה מושון מוקדש למ", המטורפת מכולם
היא הולכת ברחובות, מחפשת את מותה.
זה מדבר וזה בא, נושא הדבר מביא לה את הידוע משכבר.
בקוצים ובכיבים ובסערה תלך בסמטאות נידחות,
הן הבטיחה, לא תחזור בלעדיו, לא בכלל.
היא רוצה להסתער על מעקה אבן חברונית, לנשוך בה עד זוב דם, לבעוט את קצות הציפורניים בשקערוריות קשיותה. להכאיב לה עד שתצעק, שתצרח, ויקומו חברותיה, אבנים מסותתות כמותה, להושיע אותה מגופה האכזר של ההולכת כאילו לתומה; יגררוה בזרועותיה, יאספו את אחוזת הטירוף שרוצה לבקע את החברונית האומללה, להיטמע בקרבה, להתמצק בים גרגיריה המעודן. מה צועקת האבודה, טיפשה בנפשה, למה לחדול מהיות בגלל נושא הדבר שמביא את הידוע משכבר, בקוצים, בכיבים ובסערה.
אל רחום, הראה חמלה,
הבא אליה את הספינה, את הדגל, את רב החובל ואת הגלים, אל תיתן לה להפליג על ענף למרחקים אבודים.
יש בטירוף הנוראי הזה גם מידה לא קטנה של חירות אנרכיסטית מבורכת!
תודה על תגובתך השובבה, המתיקה את הגלולה.
אוי אוי אוי . עצובה עוצמת הבדידות שלה.
למירי, אענה לך בסיפור שקרה: ילדה בת 9 כתבה סיפור ומסרה לי אותו לקריאה. הסיפור עוסק בכלב שמעל בתפקיד שמירת בית ריק מיושביו ולאחר שובו הוא עולה עמו באש השמימה וילדה שבאה לבקר רואה את עצמותיו החרוכות . לרוב, ילדים לא נוטים לכתיבה אכזרית. קראתי לה, אמרתי שאני רוצה לפרסם את הסיפור בעיתון הבית ספרי, ואני מבקשת לשפץ את הסוף. היא השיבה: כשכתבתי את הסיפור הייתי נתונה ברגעים של עצב וכעס, לכן התעללתי בו. אחותי הקטנה הרגיזה אותי מאוד. אבל עכשיו אני רגועה, אשמח אם נשנה אותו.אז זהו, העולם כמו גלגל…
לבנה, לבנה
הטקסט הזה אוצר בחובו ניחוח של דיבור עתיק-יומין, של טירוף ותפילה. והמילים מכשפות. ובמיוחד נסיון ההתמצקות באבן החברונית. המסר מכמיר, אבל מסירתו האמנותית יפה, יפה.
מה צועקת האבודה", "למה לחדול מהיות בגלל נושא הדבר שמביא את הידוע משכבר"
"בקוצים, בכיבים ובסערה".
צְקוּן-לַחַשׁ כִּבְמִכְלַל יופִי!
תודה שחר-מריו, קיבלתי הרבה על קצת. הערת ביניים זעירה, מאבן חברונית מכינים מצבות.
טירוף ועצב תהומי על גבול האבדון, וקודם שיבוא הסוף תפילה לישועה. חזק.
לאיציק, איתך בישועה.
היי לבנה
זה חזק מידי…
מה אחר כך
שלך טובה
אחר כך זה סתם יום של חול…תודה, טובה.
קשיות מול חמלה, טירוף מול תפילה. אפילו האבן החברונית שצליל החיבור והחברות מצוי בה שותקת כמצבה.
זעקת הנטרפים הדמומה.
ותפילת התחינה:"אל תתן לה להפליג…" מפעילה את בלוטת הדמעה
קולו של הכאב וההשלמה תבוא, כי הכל זמני, והחמלה על עצמה תבוא ביום של חול.
לאורה תודה בשם אחוות הנחמלים.
תודה, משה.