הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
קטע נוסף מתוך הספר "מכתבים מגבעת הזבל", הוצאת כתר
(זוכה פרס אקו"ם, משתתף במצעד הספרים תשס"ט)
מאת: לבנה מושון
(זוכה פרס אקו"ם, משתתף במצעד הספרים תשס"ט)
מאת: לבנה מושון
עמ
דתי לצד הדלת והצצתי בזהירות. ברוך לש בצק בקערה ענקית. על ידו ישב איש עם זקָן אפור וכיפה גדולה. המכנסיים שלו היו מחוברים בשתי רצועות לכתפיים. הפועל של ברוך, החרש-אילם, עמד בצד ומרח במברשת נוזל של ביצה על חתיכות בצק, ומדי פעם הסתכל לצדדים. מלבדם לא היה איש במאפייה.הוא לא חיכה, הארוין הזה, אמרתי לעצמי בהקלה. יותר טוב כך. התייאש והלך. מזל. ממילא לא ידעתי מה צריך להגיד לו. בחיים שלי לא הכרתי איש בשם ארוין. הוא לא היה קיים. והמכונית? למה היא עמדה שם?
"בוא, יחיאל, תיכנס," קרא אלי ברוך מאחורי שולחן העבודה. היו לו עיני נץ, לברוך. איך הבחין בי תיכף ומיד?
לא יכולתי להתחמק יותר. נכנסתי בהיסוס. האיש עם הכיפה סובב אלי את הראש לאט. הוא הסתכל עלי בשלווה. היה לו זקן קצר ומסורק, וגם עניבה כחולה. היו לו עיניים בהירות ופנים בהירים. היה דמיון בינו ובין ברוך. אף פעם לא ראיתי את האיש הזה בשכונה שלנו.
ברוך כיבד אותי בעוגת שמרים. היה לה טעם מיוחד. "תאכל, תאכל," אמר.
"הוא לא בא," אמרתי בקול רועד. "ידעתי שלא יבוא. אולי יותר טוב ככה."
"אל תתייאש," אמר ברוך. "לעולם אי אפשר לדעת."
הוא יצא מאחורי השולחן המאובק כשהוא מנגב את הידיים שלו בסינר הגדול. ניגש אלי, לקח את ידי ואמר: "יחיאל, אני רוצה שתכיר את אבא שלי, ארוין בלומברג. הוא בא במיוחד מניו יורק לראות אותך."
הרגשתי כאילו שפכו קומקום מים חמים על הפנים שלי. לא האמנתי שהזקן הזה עם הכיפה הוא… ברוך סיפר לי שלאבא שלו קוראים אברהם.
האיש עם הכתפיות הושיט אלי יד.
"נעים לי מאוד להכיר אותך, יחיאל," אמר ארוין בעברית של אמריקאים. ברוך לקח את היד שלי וקירב אותה ליד של אביו. שנינו לחצנו ידיים, אבל שהיד שלי רעדה כמו אוטובוס נוסע. "ברוך סיפר לי עליך. הוא אמר שאתה ילד נחמד, ואני רואה שהוא לא טעה."
ארוין החזיק את היד שלי בין שתי כפות הידיים שלו. הן היו חמות, רכות וקטיפתיות. היה לי קר פתאום.
שתקתי. ברוך דיבר במקומי: "דֶדי," פנה לאביו, "לפני כמה זמן האבא של יחיאל נפל בתעלה ונהרג. המשפחה של יחיאל באבל."
הוא המשיך ואמר כמה דברי הסבר באנגלית. לא הצלחתי להבין אף מילה.
"אַיי אֶם סוֹרִי, זה באמת עצוב." ארוין הביט בי. לא ידעתי מה לעשות. העוגה נתקעה לי בגרון.
"מה שלום אמא שלך?" שאל אותי האיש.
"בסדר," הצלחתי להוציא את המילה מהפה שלי.
"ואחותך?"
"בסדר. היא עובדת במפעל ממתקים," אמרתי.
"מה אתה עושה בחופש?"
"כלום. הולך לבקר את החבר שלי שמעון. הוא נפל לתעלה ושבר רגל."
שוב התערב ברוך והסביר ל"דדי" באנגלית מה קרה לשמעון. ארוין אמר בזעזוע: "אוי, אוי!" אחר כך הסתכל עלי. ראיתי מבט רך בעיניים שלו. הוא הינהן בראשו. "לא טוב, לא טוב," ושלח אלי חיוך. לעסתי את העוגה במבוכה.
הפועל של ברוך הביא כיסא ועשה ביד סימן שאשב.
ישבתי.
"יחיאל," אמר ארוין והכניס את היד לכיס שלו, "הבאתי לך משהו מניו יורק…"
הוא הוציא חבילה קטנה, עטופה בנייר כסף מבריק וקשורה בסרט. הושטתי את היד לקחת אותה.
"אתה יכול לפתוח," אמר ארוין.
ניסיתי להיזכר איך אומרים תודה באנגלית. כל המילים פרחו מראשי. הכנסתי את שארית העוגה לכיס שלי. קרעתי את הנייר במהירות. בפנים מצאתי טרנזיסטור קטן, עם כפתורי כסף נוצצים. טרנזיסטור כזה ראיתי בחלון הראווה של החנות למוצרי חשמל. אף ילד בכיתה שלי לא היה חולם שיהיה לו מכשיר כזה. ניסיתי להדליק אותו ולא הצלחתי. ארוין קם ממקומו, הלך לאט ועמד קרוב אלי. הוא סובב פעמיים את כפתורי הכסף עד שבקעה מוסיקה מתוך הטרנזיסטור.
"זו המתנה הכי יפה שקיבלתי בחיים שלי," נפלט לי מהפה.
"אני שמח שאתה שמח," אמר ארוין. הוא חזר לשבת על הכיסא הגבוה שליד שולחן הלישה. "בכל פעם שאבוא לבקר בארץ, אבקר גם אותך. אתה רוצה, יחיאל?"
שתקתי. נו, איך אומרים תודה באנגלית?
"לא אכפת לי להיות אבא שלך, כמו שאני אבא של ברוך," הוסיף ארוין.
הרמתי כתף אחת. גם לי לא היה אכפת.
"אני אשלח לך מכתבים בעברית, ואתה תכתוב לי תשובה ותיתן לברוך. הוא יכניס את התשובה למעטפה שלו, וזה יחסוך לך את הבולים. כשאבוא לבקר שוב, אולי בחג הסוכות, ניפגש במאפייה. אני אשכור מכונית גדולה – כמו ששכרתי הפעם – וניסע לטייל באיזשהו מקום."
אמרתי בסדר, כי לא מצאתי משהו אחר להגיד. שכחתי לגמרי את כל הנאום שהכנתי בלילה, לפני שנרדמתי. כל התנאים שרשמתי לי בלב להעמיד לו, נמחקו. ברוך שאל אותי אם אני רוצה לעזור לו לנקות את המאפייה לפני שסוגרים אותה בפסח, ואמרתי כן. הוא הוליך אותי למחסן, הביא מטאטא וביקש שאתחיל לטאטא את הקמח שהצטבר מסביב לשקים. אבא שלו עמד בדלת והסתכל עלי בזמן שעבדתי. הנעליים שלו היו בהירות ורכות ומצאו חן בעיני. אצלנו בשכונה נעלו האנשים נעליים שחורות וקשות. אני נעלתי נעליים חומות גבוהות…
נפל בתעלה
אל מול
נפל לתעלה.
חיים שלמים בין לבין!
מזל טוב((
לבנה, ראיתי את הספר בחנות! התרגשתי בשבילך, בהצלחה ומזל טוב!!
בהצלחה
נותן תיאבון, לבנה. בהצלחה עם הספר.
מרתק ומסקרן בהצלחה!
מזל טוב לבנה.
מענין ומכמיר לב ,בהצלחה, לבנה היקרה
בהצלחה, לבנה
מרגש בדרך שקטה.
בהצלחה
תחגגי לבנה, בהצלחה.
לחנוך,
לחני,
לזושיא,
לאיציק,
לאמיר,
למשה,
ליעל,
לחנה,
לאיריס,
לאורה,
לנחבא אל הכלים,
ולכל מברכיי בחדרי חדרים,
תודה ותודה ותודה מכל הלב ומקצות אצבעותיי, שצריכות להמשיך את הספר הבא – כי התהליך לא נגמר לעולם… וטוב שכך!
מזל טוב ומחזיקה אצבעות! אקרא בנחת מאוחר יותר. בהצלחה!
תודה מיכל, ואשמח לשמוע שבנך הכין עבודה על הספר לבית הספר. סתם.
בהצלחה לבנה, שבוע טוב.
תודה לאביטל.
היי לבנה
מתרגשת איתך, ,אין מילים על הכבוד שנתנו לך… כיף אמיתי.
להתראות טובה
לטובה, שאין טובה ממנה בריגושים, תודה.
ברוך לש בצק, ואת לשה מילים.
והביסים כאן משאירים טעם של עוד.
מזל טוב, לבנה, ובהצלחה!
בהצלחה, לבנה! מזל טוב!
לשירה, הפוסט הזה עלה לכבודך ובזכותך לאחר שביקשת בעבר עוד קטע.
לבנה, תודה. לכבוד הוא לי.
התגעגעתי למילותיך, שחר מריו.
תענוג גדול הקטע שהבאת , ואין התרגשות כמו לקבל טרנזיסטור עם כפתורים מכסף
ויופי של שם לספר
שיהיה בהצלחה לבנה
אני לא זכיתי למתנה כזו, ריקי, אבל זכיתי לכתוב על כך, וגם זו מתנה, ותודה.
קטע יפה. שיהיה בהצלחה
תודה, גרא.