הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מַגִּיש הַתֵה
מאת: לבנה מוֹשוֹן
לִיסָה לֹא יָדְעָה שֶׁהָאִיש לְיַדָה אָמַר דִּבְרֵי שִׁירָה,
בַּמַטְלִית נִיקָּה הַמִטְבָּח, תֵּה בְּחָלָב הֵגִּיש, בְּכַפּוֹת יָדַיו חָפַן פָּנֶיה וְהֵסִיר קוּרֵי דְּאָגָה; לִיסָה לֹא יָדְעָה שֶׁהָאִיש נוֹשֵׁם דִּבְרֵי שִׁירָה, לֹא חָשָׁה מִקְצַב, לֹא מִשְקָל רָגְלָיו, חֲרוּזָיו לֹא בָּאוּ בְּצָוָארָה, הֵיאָךְ יִשָׂא שׁוֹאֵב הֶאָבָק אֲהָבָה, סוֹבְבָה הַגָב;
לִיסָה לֹא שָׁמְעָה, לֹא רָאֲתָה, כּעִיוֶרֶת חִיפְּשָׂה לַשָוְא בַּטַבָּעָת שֶׁעָמוּד הָאוֹר בָּה נִיצָּב. לִיסָה לֹא מָצְאָה. מֵתָה לְבַד. לֹא יָדְעָה.
הערה: ליסה נמצאה ללא רוח חיים באיזור תעשייה בעיר בבקעת אונו. היא נהגה לשתות תה באחד מבתי האוכל לפועלים, לאחר שהייתה נוטלת את מנת היום שלה. היא עישנה ושתקה בדרך כלל והעיניים שלה התרוצצו בחוריהן. אי אפשר היה להגיע אליה. החוקרים גבו עדויות ממי שהכיר אותה. סטודנט שעובד בבית האוכל כמנקה ומלצר לעת מצוא בימים ראשון, שני וחמישי, סיפר לאיש המשטרה את כל מה שידע ביום האחרון בשבוע בחייה, וקולו לפתע נשבר. לא הייתי שם, זה מה שסיפרו לי עליו.
יפה, ממש פנינה , מזכיר את השיר על פנקס הקטן נער המעלית והגבירה , לפעמים האהבה נמצאת ממש קרוב, אך אנו ברוב עוורוננו מחמיצים אותה
כן, חנה, אכן ההאסוציאציה מובילה לשם, תודה. הוספתי הערה לטקסט.
מסקנה, לבנה:
לחיות בתשומת לב מתמידה לרגישותם האפשרית של הסובבים אותנו.
יפה כתבת.
איך אפשר להחיל מסקנה כזו על נרקיסיסטים? שאלת החיים. תודה, חנוך.
ההסבר חשוב מאוד – קינת מגיש התה
"הֵיאָךְ יִשָׂא שׁוֹאֵב הֶאָבָק אֲהָבָה" !
תודה, אמיר. הפנית את תשומת לבי לסוגה הספרותית שלא הבחנתי בה קודם – הקינה.
יפה ורגיש.
יפה ושובר לב
תודה לאציק ולענת. אגב ענת, רשימתך התפרסמה אתמול בידיעות אחרונות, זו את, נכון? קראתי בעניין רב.
כן, כתבתי על זה ברשימה שפרסמתי אתמול בערב.
לבנה, איפה הוא מגיש את התה הזה?.
יש שימוש כזה: "איש פשוט" ואני אומרת שאוהבת את הפשוט של "איש פשוט".
מאוד נהנית משירך.
יפה מאד , שיר שראוי להקרא שוב ושוב.
תודה לתמי ולאביטל, יש מגיש תה כזה.
מרגש מאד.
מכיוון שמדובר בבלוג של יוצרים ואני משתדל ללמד מכל יצירה שאני קורא, אני מבקש לשאול אותך מדוע בחרת בצורת הכתיבה שבה את כותבת: פיוטית ,מנוקדת ,משפטים קצרים- אך עדיין את כנראה לא רוצה להגדיר את כתיבתך כשירה בצורתה "המקובלת" של שורות קצוצות.
מדוע?
שאלה נוספת לחברי הבלוג:
כשאני כותב ,אני משתדל שכל האינפורמציה ההכרחית לפענוח תהיה ביצירה עצמה. ביצירה שלפנינו הוסיפה לבנה את האינפורמציה בהערה כדי להבהיר ולתת עומק. האם זה "נכון" לנהוג כך ,או כדאי לכתוב בצורה ש"ההערה" תהיה חלק אורגני מהיצירה.
אנסה להשיב לך גיורא: אני, בניגוד למגיש התה, אינני אומרת דברי שירה, ולא כותבת שירה. אני עוסקת בפרוזה. לעתים הפרוזה מתווכחת איתי ומושכת אותי להתפייטות, משהו שנופל בין לבין. השורות אינן קצרות, הן הולכות עקב בצד אגודל. רוחב השטח הוא כזה. תוספת המידע אינה נחוצה בעיקרון, אני חושבת שהטקסט אמר מה שאמר, זה היה רק בונוס מציצני. אם היית אומר לי שהטקסט אינו עומד לעצמו, הייתי משיבה אחרת.
עצוב , נשכחי ופליטי העיר הגדולה
נתת לה מקום לבנה, לליסה האומללה. עשית טוב ויפה
כן, בשוליים של איזורי התעשייה מתרחשים חיים נוספים. תודה ריקי.
היי לבנה
שיר עצוב… מידי עצוב.
להתראות טובה
זה שיר עליו ושיר עליה.בשני מעגלים,סגורים.לא הייתי זקוקה לתוספת ההסבר, זה עצוב מספיק, זה מספר סיפור שלם.
לבנה את מספרת כל כך יפה.
נורא עצוב.
תודה לטובה, ללוסי ולשירה, וללוסי אעיר, ששני מעגלים סגורים זקוקים לאגדת גשר שוברת.
רעיון יפיפה ואמיתי בביטוי נכון ואפשרי של הבעת האהבה הגדולה דרך דברים פשוטים של יום-יום. בהחלט אפשר וטוב להגיש תה בדרך הזאת. ולהפוך כל פרט לביטוי זה. צריך גם כשרון לאהוב כך.
סליחה שלא עניתי לך בפוסט האחרון שלי. החלטתי להוריד. לא ידעתי שזה יפגע ברגשות מסויימים.
תודה גרא, פשוטי העם נשמטים בשוליים, לא מורגשים.
יפה, מכמיר לב
לבנה, מאד מרגש ונוגע בי במיוחד.
ההערה בסוף כתובה יפה, אך באופן אישי היא החסירה לי מהעוצמה.
תודה לחני ולאיריס; בעניין הטקסט המצורף הדעות חלוקות לפה ולשם.