הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
לסתות תלויות באוויר
מאת:לבנה מושון
אני נשבעת לכם שאני לא גסה. אני גם לא מרשעת ולא צוחקת על שכנים בסארי. אבל אני לא יכולה למנוע מכם את הידיעה הבאה.
בילדותי התעסקו חברותיי בשאלה המבדחת: מהו שיא המהירות? התשובה: לחרבן מקומה עשירית למטה, לרוץ במדרגות ולתפוס את זה ביד.
בבדיחה הזו נזכרתי כאשר שמעתי בחדשות של קול ישראל לפני ימים אחדים את הסיפור ההזוי הבא. אישה הודית בחודשי הריון מתקדמים נסעה ברכבת עם בעלה. בדרך נכנסה לשירותים ושם תקפו אותה צירי לידה. העובר הזדרז לצאת, אך למרבה הזוועה נפל בחור הפתוח של האסלה הנוסעת. האישה לא איבדה את עשתונותיה, יצאה בריצה פראית, קפצה מהרכבת הדוהרת ורצה אחוזת אמוק בכיוון הנגדי. נוסעי הרכבת שלא הבינו את אשר אירע חשבו שהאישה ניסתה להתאבד, עצרו את הבלמים ומיהרו החוצה. הם מצאו אותה יושבת על הפסים ובחיקה הרך הנולד. לאם ולתינוק שלום (???!).
כשהקריין סיים להקריא את האירוע המצמרר נשארו הלסתות שלי תלויות באוויר שעה ארוכה, ורק הדהדו בראשי המחשבות: איך היא ריחפה באוויר, איפה הייתה השלייה תלויה, איך הונח מעדנות ראשו של הרך על אדני המסילה ובמוחו המתפצפץ הבהבה שאלה, לכל הרוחות, מנין ולאן נושבת רוח הפרצים הזו.
הסיפור הזה שהתפרסם השבוע השאיר גם אותי עם הרבה שאלות.
איך לעזאזל יצא התינוק ללא פגע?
למרות שתודה לאל שזה נגמר טוב.
כרמית, בהודו מרפדים במזרני מוך את המסילות, זה ידוע.
לבנה
זה מה שניקרא המציאות חכמה מהסיפורים יצירתית, אי אפשר להמציא כזה סיפור.
להתראות טובה
מציאות ביזארית, את מתכוונת. תודה טובה.
מי היה מאמין, זה באמת קרה???
חני, יעל הצביעה על תיקון לידיעה. אבל עדיין זה לא מתיישר עם ההגיון.
אוי הודו, ארץ הקסמים והאסונות. העיגול על מצחך כמו סוד קיומך, שקט ושלם וזועק
לדפנה, נכון, בהודו יש לאבסורד קיום חזק.
דיייי!!!!!
זו אחת מאותן אגדות הינדו-אורבניות
מי לא אוהב אגדות, ריקי? איך כנגד כל הסיכויים, צומח הטוב…
לזה אני קוראת נס ,ככה זה כשדברים הזויים מתרחשים וההצלה מגיעה כנגד כל הסיכויים
חנה, יעל שיפצה את הסיפור ששמעתי. ניתן לילד לרוץ ולשיר, ואולי יתפנה מקום לנס.
העובדה ששרד אינה מובנת מאליה גם לאחר השיפוץ של יעל
הזוי ביותר. אני דמיינתי את חבל התבור נמתח ומתלפף…
בטח על ארובת העשן. יש שם עוד רכבות פחם, לוסי?
חחחח, גם אני הייתי ככה בהתחלה, עם פה פתוח. אבל אז הסתברה האמת, היא לא קפצה ולא בטיח. בן דודה התראיין וסיפר שהיה איתה בקרון, ראה שהיא נעדרת יותר מדי זמן, אז הוא הלך לשירותים ומצא אותה מעולפת. ואז הם חיפשו את הוולד. כמו שנאמר, רק בהודו…
היי יעל, החזרת אותנו לפרופורציות.ועדיין שלום הוולד הוא חידה.
הסיפור אם אמת או אגדה לא ממש משנה לי.
הדרך שאת כותבת היא מה שמהמם- הקצב המתגבר כשיקשוק רכבת עד למשפט: "לכל הרוחות, מנין ולאן נושבת רוח הפרצים הזו."
ממש כמו תסריט.
חור בראש ובישבן יוצר רוח פרצים…:)
תודה, תמי, אז עדכון היפור לא רלוונטי לך.
צ"ל הסיפור, כמובן.
לבנה, נהנית לא רק מכושר הסיפור שלך אלא בעיקר מחוש ההומור שלך.
עקיבא
תודה עקיבא, אני חושבת שאמא של הוולד לא הייתה אוהבת את ההומור שלי.
נסים ונפלאות בהודו. אבל זה אמיתי?
הודו ל – ה' כי טוב, כי לעולם חסדו.
את ההודו הזה לה' יש מי שיאכל בחג ההודיה, שחר, ויקרה לו נס נוסף. ויש אומרים שהמקרה אמיתי, עם תיקונים קלים.