הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מעשה באָלֶף שִׁין יוֹד דָּלֶת
מאת: לָמֶד מֶם
מאת: לָמֶד מֶם
אני מודה שאת א' אהבתי כמו שרק יוצרות חולניות אוהבות וכותבות את אהבתן בציפורניים, אל נכון חורטות ושורטות על העור במקומות הבלתי גלויים. וא' היה מאופק ומחושב ונאור, והיה מהרהר לעצמו, יש לי את י' שאוהבת, למה אשאר עם ש' שממררת, ונשאר עם ש' מפני שהיה קשור ולא היה מסוגל להודות שחייו קרסו. א' היה איש העולם, ורגליו נגעו בכל מדף של יבשת ובקצה חוג הסרטן. אני י', הילדה החולמת. שמעתי באיפוק את מטוטלת הנקישות בלב המחושב של א' ולא עמדו לזכותי גילי הצעיר, חן צורתי וצרור רגשותיי. א' היה שבוי בפחדיו. א' הזיע מרוב מחשבות של כדאי. מוחו המתמטי והאנליטי חיפש אחר נוסחה כאשר שוטט במוזיאון או שמע את סימפוניית העולם החדש. הוא אסר על גופו תענוגות במחיצתי ונעשה רפוי וקהה ומנוכר, איש לכאורה נאמן. חייתי בתוך איים של ייאוש שנסעו בזרם, חודשים לא נשמתי כי הבטיח להשליך לי חֶבֶל. ריאותיי הצטמקו וגופי כחש. א' היה הד במדבר עד שנעלם. המשכתי לכתוב את אהבתי כמו שיוצרות חולניות כותבות בציפורניים. ויום אחד בא ד', עני בבגדיו מצחיק ופשוט ושופע ברגשותיו, וחיבק ואסף וירש את כל שכתבתי לא' ואותי גם. ומאז הפשוט הוא גם מובן.
שווה לחכות :))
י' עשויה להשיב שבמזל היה שווה לחכות, באותה מידה היה יכול להסתיים אחרת.
הי לבנה, מזדהה עם הפשוט הוא גם מובן ועם הסיפור על אלף הקשה והלא מובן, אבל האם פשוט ומובן זה לא משעמם אחרי זמן מנוחה של שנה, עשר, ארבעים שנה?
סיגל, לאור שאלתך מרחיקת השנים, התשובה היא, תלוי בנקודת הג'י של השחיקה הנפשית. פעמים רבות א' הבלתי מושג, עלול להיות גם ש' השעמום, או הגחמתי חסר התקנה. ראי פוסטים של יעל ישראל.
למד מם יקרה
הסיפור הזה הוא מעט המחזיק את המרובה.
ועכשיו – את המרובה בבקשה 🙂
בידידות ריש דלת
ר' היקרה, תודה. המרובה מופיע בדברי הימים ב'.
יכולת החיבוק של ד', לעומת הקיפאון הרגשי של א',
מנצחת כל התלבטות בין המתוחכם העקר לבין הפשוט החם הזה.
חנוך, יש אמיתות שצריך לנסוע איתן ברכבת כדי להסכים איתן.
באמנות הצמצום ובכתיבה רגישה תארת ,לבנה, את עולמה של י' היוצרת החולמת הכותבת בציפורניים את אהבתה החד צדדית לא' קהה הרגש ואת הצדק הפואטי בדמותו של האהוב החדש שבא במקומו, פשוט ומובן – ספור מהחיים רק שבחיים לא תמיד נגמר ככה ,מזלה של י' שפר עליה. אהבתי את סיפורך, לבנה
חנה, תודה על תגובתך החמה. זה הזמן לברכך שנית על ספרך החדש, ולצערי לא ראיתי בעוד מועד את ההודעה על הראיון איתך.
לבנה, תוכלי להאזין לו באתר האנטרנט של גלי צה"ל ב"מדור ספרים רבותי ספרים" מתאריך ה- 20.11
חנה, עדיין לא העלו את הראיון איתך (רק את הידיעה עליו), או שלא מצאתי אותו און ליין.
העלו את הראיון הקלידי "גלי צהל ספרים רבותי ספרים" ושם לחצי על ה20.11.09
הראיון כבר נמצא מראשית השבוע
יפה משפט הסיום בסיפורון אודות משולש רומנטי מרובע צלעות.
ניכר צורך לספר לצד רצון להסתיר
לא הסתרתי דבר. שער בנפשך אהוד, שהייתי כותבת כך:
אני מודה שאת אהוד אהבתי כמו שרק…ואהוד היה מאופק ומחושב ונאור, והיה מהרהר לעצמו, יש לי את יעל (יהודית, יפה)שאוהבת, למה שאשאר עם שושנה (שרונה, שירה) – האם הקונקרטי מעניין יותר?
לאחר קריאה שנייה ושלישית אני מבטל את המשפט השני בתגובתי הקודמת כפליטת קולמוס לא ענינית שכן אין לי בסיס להתיחס לסיפור כאל תאור מציאות.
מסכים איתך, לבנה שהשימוש באותיות במקום שמות הוא טוב מאוד ומתחבר לאופי התקצירי של הסיפור.
יותר מדי פליטות פה וקולמוס אומרות דרשני
אולי קודם כל וראשית כל תהיה קריאה ראשונה ושלישית ואחר כך הערה.
ראה תגובותיך לתמי קאלי (בפוסט הקודם )ולענבל. מישהו צריך להסב תשומת ליבך שיש אדם מאחורי צג המחשב ולמרבה הפלא יש לו גם רגשות הידעת ?
ולאמנים יש רגישות רבה יותר גם אתה אמן ומשורר הלוא כן
דברי מייצגים רבים
לאהוד, התגובה לעיל אינה שלי. קיבלתי את הערתך בחיבה, ועניתי באותה חיבה. כמו כולם גם אני רגישה, אבל קשובה לעצות, ולא נבהלת. אינני שותפה לזעם עליך.
ל ב נ ה
נפלא!
פשוט נפלא!
מופלא בעיני שזהו סיפור על אהבות ואנשים אבל מהדהד את סמליות האותיות הראשיות של שמותיהם, כאילו היו סיפורים של אנשים,סיפורים על אנשים,סיפורים את אנשים. כמו מה שהספרות עושה למציאות.
היי, מירי, אכן קורות חיים שלמים מוצפנים באותיות הקטנות והבודדות. תודה.
היי לבנה
היו לי כמה בד' שהתנהגו כמו א' הקפידו להיות אלופים בא'
אז הד'שלך, הוא משהו מיוחד הוא כניראה כל האותיות ביחד.
מברכת ונהנת מהסיפור שלך… זה הסיפור שלי בקצרה.ככה הזכרת לי , כי הצלחת להפיא אותו כל כך בחדות.
שלך טובה
לטובה, תני לי להבין, ד' שהתחפשו לא'? לא ייתכן. ד' בדרך כלל זה ד'. נקי, בלי העמדות פנים.
את שאנחנו מבינות כמה טוב הפשוט והמובן אנחנו עוברות הרבה… אהבתי את הכתוב!
לצערי,חני, אנחנו מבינות את הפשוט רק לאחר שחיקה בעקבות המורכב.
כתוב יפה ומחוייך 🙂
תודה איריס, מי יתן וי' גם תחייך בהווה, בעתיד או רטרואקטיבית.
לבנה, השנון שלך הזכיר לי את השיר הנפלא של ויסלבה שימבורסקה אלף – בית, בתרגומו הנהדר של רפי וייכרט:
"…לעולם לא אדע מה חשב עלי א'
אם ב' לא סלחה לי עד הסוף.
מדוע ג' העמיד פנים שהכל בסדר.
מה היה חלקו של ד' בשתיקתו של ה'.
למה קיוה ו', אם קיווה.
למה ז' שכחה על אף שהיטיבה לדעת.
מה היה לח' להסתיר.
מה רצתה ט' להוסיף,
אם לכך שהייתי בסביבה
הייתה משמעות כלשהי בעיני י', כ' ושאר הא' ב'"
אהבתי לא בש.ק.ר
משה, לא הכרתי קודם. שמחה שהבאתי לידיעתי את שימבורסקה. חן חן על אהבתך.
ה"סודיות", הצמצום הזה לאות בודדת דווקא פתח את הדמויות למיליון אפשרויות, למרות שסיפרת עליהן ונתת מידע. הורחב מושג השם, דווקא בצמצומו.
והקריאה לא הייתה קלה, בכל אופן לי היה יותר קשה להתרכז במה שקורה בטקסט.
סוף אופטימי ומנצח!
לוסי, די לי במה שהרגשת. תודה.