הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
פרק מתוך ספר לבני נוער בכתובים "הקוקייה קראה לי אליה".
מאת: לבנה מושון
הוא הביא מהמטבח שקית צ'יפס, מיץ תפוחים וכוס חלב והציע שנשחק שחמט. ידעתי שינצח אותי וסירבתי. "למה קראו לך יואב?" העברתי את הנושא במהירות.
יואב בלע במהירות את הצ'יפס שגרס בפיו. "לא יודע. אמא שלי אהבה את השם הזה. אולי רצתה שאהיה מפקד חשוב כמו יואב בן צרויה… בעצם, היא רוצה שאהיה הכול. נגן כמו יהודי מנוחין, מדען כמו ניוטון, אלוף טניס כמו ביורן בורג, רמטכ"ל כמו יצחק רבין, היסטוריון כמו מיכאל הרסגור. ואני מעדיף להיות סתם אני…"
צחקתי. מאיפה הוא מכיר את כל השמות הגדולים האלה?! אני אהבתי מתמטיקה וגיאוגרפיה ובלב תכננתי להיות גיאוגרף ולהשפיע על כדור הארץ. אבל עם בעיות הקשב והריכוז שלי חשבתי שבקושי אצליח להיות פקיד אשנב בדואר. גם ככה אבא נוזף בי, "למה אני צריך לחתום לך לפחות פעם אחת בשבוע ביומן הכיתה, אי אפשר שילד בן עשר וחצי יסדר מערכת לימודים שלמה לפי דף מסודר ולא ישכח שום דבר?! באמת, דרור, אני עושה הכול כדי שתהיה מרוכז בלימודים שלך…"
"טוב," החזיר אותי יואב בבת אחת לחדר שלו, "עכשיו התור שלך. למה קוראים לך דרור?"
כשהסברתי לו שדרור זה חופש אמר:" זה ברור. אבל למה?"
זה היה סוד. חשבתי שיואב ילגלג לי כשישמע אותו. אבא גילה לי את הסיבה לכך בקיץ האחרון, לילה לפני שעזבנו את הדירה הקודמת ואני בכיתי. אני חושב ששנינו התגעגענו. הוא התיישב על המיטה שלי, הכה על הסדין ואמר, בוא הנה, שב על ידי. תקשיב היטב: כשהתחתנו אני ואמך, זה היה לאחר שהיא שהתה בכפר בהודו במשך שנתיים. היא מכרה תבלינים בדוכן עד שנמאס לה וחזרה לישראל. נפגשנו בחוף הים. היא אהבה אותי ואני אהבתי אותה. היא הרגישה שאני נותן יציבות לחיים שלה. היא הייתה יושבת בבקרים במטבח, קוראת חוברות על דרך האושר ומלטפת אותך. אתה ישנת בבטן שלה. על הסורגים של חלון המטבח עמד לו דרור. הוא צפצף בקול חזק וגבוה במשך שעות. עבר זמן עד שהיא הבינה שהוא מדבר אליה, כך סיפרה לי יום אחד. היא הרגישה שהוא מטיף לה כמו נביא בשער. למדתם על הנביא שמואל, לא? שאל אותי אבא והמשיך, הוא, הדרור, היה מגיע בכל בוקר, וחוזר ומשמיע לה אותם נאומים ארוכים. הוא אמר לה לקום וללכת, כך הסבירה לי. בהתחלה היא עמדה וצחקה. אחר כך היא כעסה. כשהוא התחיל להביא כמה מהחברים שלו וביחד הם צפצפו בקולניות – היא התרגזה וגירשה אותם. הוא לא חזר. בשבוע האחרון להריון היא חלמה עליו כל לילה. היא הרגישה שהדרור קורא לה לחופש, שהוא מכריח אותה ללכת לעוד מקומות. בחלומות שלה היא הבטיחה לו הבטחות. ואז נולדת והיא קראה לך בשם שבחרה.
כל זה סיפר אבא באותו לילה ואני עניתי לו שבגלל הדרור הזה אין לי אותה. למה אתה מדבר כך? התפלא, כשנולדתָּ, מַמִיטָה הייתה שמחה ומאושרת. למה אתה כועס? ואז החליט אבא שאני עייף ושלח אותי לישון. בלילות שלא נרדמתי הייתי מרגיש שהציפור מתעופפת מעלי ומפריעה לי במשק הכנפיים שלה.
"לא יודע," התחמקתי מהסבר, "נומי אהבה את השם הזה, וזהו."
"לי יש שיגעון," לקח יואב נשימה עמוקה, "אני אוהב לעקוב אחרי קנים של ציפורים. פעם קיננה אצלנו במרפסת יונת בר ודגרה על ביצים. ביצה אחת התגלגלה מהקן אל תוך העציץ, וכשהיונה לא הייתה בקן, החזרתי את הביצה למקום. מאז היונה נעלמה ולא הבנתי למה. חיפשתי חומר על זה וגיליתי שהציפורים מרגישות שנגעו להן בקן."
יואב סיפר לי גם על הקוקייה, שמטילה ביצים בקנים של ציפורים אחרות. היא מסוגלת להטיל ביצה בקן שיש בו שש ביצים בזמן שהציפור האם קופצת לרגע להביא מזון, וכשהיא חוזרת לקן היא מגלה שיש בו כבר שבע ביצים. "אומרים, שעם הזמן הציפורים למדו לספור את הביצים שהן מטילות, ואז כשהן מגלות ביצת הפתעה נוספת, הן יודעות שהקוקייה ביקרה אצלן ונוטשות והולכות למקום אחר כדי להקים משפחה חדשה."
"אתה צוחק עלי, זה מעשיות," התחלתי לצחוק.
"בחיי, זה מדעי. חכה, זה לא הכול. גם הקוקיות נעשו חכמות יותר. כשהן מטילות ביצה בקן זר שיש בו כבר ביצים, הן זורקות החוצה ביצה של בעלת הקן כדי שזו לא תרגיש בביצה הנוספת שלהן. חוקרי ציפורים אומרים, שאם הקוקיות לא היו יודעות לספור הן היו נכחדות. זה חוק הטבע."
הסתכלתי עליו. חשבתי שהוא ממציא סיפורים מעניינים כדי שאשאר איתו ולא יהיה לנו משעמם מוות וארצה ללכת. אבל יואב רץ וחיפש במגירה חוברות טבע כדי להוכיח את דבריו…
הבלוג של לבנה
לבנה יקרה, יומולדת שמח (:
תודה, גבריאלה, אזכור את ברכתך.
מענין. בוודאי מוטיב הצפור עוד יצבור משמעות בהמשך. אהבתי, לבנה
לחנה, הספר מטפל בקן המשפחתי ומכאן שהמוטיב שציינת אותו יוביל.
ציפורים ציפורים אבל כל כך אנשים.
ספר מרתק הולך להיות פה על אהבתך והידע שלך-הציפורים.
אחרי שראיתי את הסרט על הפינגוינים, חוויתי באמת כמה "אנשים" יש בציפורים. בספרי הנוכחי הן רק המשל.
הי לבנה,
מעניינת האנלוגיה בין חיי הציפורים לבין הקן המשפחתי. ונראה לי שהולך להיות סיפור מרתק. מהתבוננויות ותובנות שלי על חיי ציפורים, ישנם עוד כמה מודלים מרתקים שניתן למשוך מהן אנלוגיה – כמו זיווגים מזדמנים במסעות הציפורים – היינו שבארץ אחרת מתחברות הציפורים לזוגות והן לא בהכרח מקימות קן משפחתי אלא חוזרות לארצן ושם יוצרות זיווג לצורך המשכיות, ויש ציפורים הנישאות בכנסיה הקתולית ועוד. לקוקייה יצאה שם רע – הייתי רוצה שאיזה סופר פעם יציג את החיוב שבמאורחות חייה – מעין שבירת מודל. ומתוך זה יאפשר חשיבה מחודשת על תבניות קפואות ומקובעות
למשה, אני לא חושבת שהקוקייה שתוזכר בהמשך לכתב היד תתחבר לקונוטציה חיובית, אבל יהיה לה הזדמנות לבצע "תיקון נפש". בעיקרון, היא איננה עומדת בלב העלילה, היא רק דמות מטלטלת ומסובבת אירועים. ותודה.
אני מקווה שיואב ימצא בחוברות הטבע את השתי העובדות החשובות הבאות:
1. הקוקייה מטילה בכל קן רק ביצה אחת. הציפור המקננת אינה מבדילה בין ביציה לביצה הזרה. הגוזל של הקוקיה (הבוקע מוקדם מזה של הפונדקאית) הוא זה שמסלק את יתר ביצי הקן.
2. לרוב הציפורים (וקוקייה בכללן) אין "זיכרון" באופן שאנו מכירים, מה שמקשה עליהם לספור. למעט עורבים (עבורם קיימות כמה ראיות שהם יכולים "לספור" עד שבע) כל הציפורים אינן יכולות לספור יותר משתיים.
צירוף של עובדה אחת ושתיים הוא זה שמאפשר לקוקיות להתמיד בשיטתן הנלוזה – לא יכולת הספירה שלהן אלא היעדר יכולת הספירה של הכלל. את עבודת הסילוק של שאר הביצים יעשה כבר הבן החורג….
שלך,
ארז.
לסן פרנסיסקו החביב, לשמחתי יואב הכין יפה שיעורי בית. הוא ציטט לחברו ממחקר מעודכן שהתפרסם בקיץ האחרון ולפיו למדו הציפורים להתחכם כדי לשרוד, הן הקוקיה והן חברותיה המסתבכות בקנוניה. וכמו שמצוטט בסיפור, כך מצוטט במחקר. אני אוהבת ציפורים ומידעים חדשים תופסים את עיניי. וחבל שלא שמרתי את המידע כפי שהתפרסם, אחרת הייתי סורקת ושולחת לך. המחקר ציין כי הציפורים מזהות בספירה שיש ביצה עודפת,כלומר הן יודעות כמה הטילו, ונוטשות למקום אחר. כמו כן ציין המחקר, שהקוקיה למדה להתפטר מביצה של יריבתה ולהשאיר מספר ביצים זהה (כולל כמובן את שלה) כדי לבלבל את הדוגרת (אתה טוען שאת זה עושה הגוזל, יכול להיות שיש עוד מחקר). החידוש, לדעתי, במחקר הוא שהקוקיה היא שלמדה לספור ולסדר את מצע הרמייה כדי לשרוד בטבע. ובאמת, תודה שאכפת לך מיואב, כי הוא ילד סקרן ואוהב דיוקים.
…that's what I found:
About 56 of the Old Worldspecies and 3 of the New Worldspecies are brood parasites, laying their eggin the nests of other birds. These species are obligate brood parasites, meaning that they only reproduce in this fashion. The cuckoo egg hatches earlier than the host's, and the cuckoo chick grows faster; in most cases the chick evicts the eggs or young of the host species. The chick has no time to learn this behavior, so it must be an instinct passed on genetically. The chick encourages the host to keep pace with its high growth rate with its rapid begging call and the chick's open mouth which serves as a sign stimulus. Female parasitic cuckoos specialize and lay eggs that closely resemble the eggs of their chosen host. This has been produced by natural selection, as some birds are able to distinguish cuckoo eggs from their own, leading to those eggs least like the host's being thrown out of the nest. Host species may engage in more direct action to prevent cuckoos laying eggs in their nest in the first place – birds whose nests are at high risk of cuckoo-contamination are known to mob cuckoos to drive them out of the area.
Olson, Storrs L. (1985): Section VII.C. Cuculidae. In: Farner, D.S.; King, J.R. & Parkes, Kenneth C. (eds.): Avian Biology 8: 110-111. Academic Press, New York.
מה יהיה סן פרנסיסקו? קראתי את קטע המאמר שהבאת, ואכן הוא מאשש את דבריך, אבל הוא משנת 1985. אני סיפרת לך משהו מעודכן מקיץ 2009. אני אחפש לך אותו… רק איפה שמתי?