הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

    Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin-top:0cm; mso-para-margin-right:0cm; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0cm; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin; mso-bidi-font-family:Arial; mso-bidi-theme-font:minor-bidi;} חבוי ושותק לבנה מושון אי שם בפינה בלב, לכל אחד יש אהוב עליו הוא שומר, לאיש אינו מגלה, אהוב נוסף ...

       אחר הצהרים עם מרגריט וג'ראר לבנה מושון אהבתי כל תמונה מהסיפור הקולנועי הכפרי בין מרגריט וג'רמין (ג'ראר דפארדייה) והתענגתי עליו בשבת אחרי הצהרים . ג'רמין הוא הגיבור החלש שאף אחד מאיתנו לא אוהב לאהוב, והוא מושך אליו הרבה חיבה וחמלה. גבר גדל ממדים ומסורבל, בשנות החמישים המאוחרות שלו, שלא ידע אהבה בילדותו, נרמס על ידי אמו, לקוי למידה ...

      עטלף הפירות המצוי לבנה מושון היו לו עיניים זעירות, חודרות, חומות, עכבריות, חמודות. גם ראשו היה מחודד ושועלי ומוטת כנפיו אדירה. כמו יצור מכוכב זר. הוא נתן בנו מבט מתחנן, פיו רטט וכל גופו הזעיר רעד כעלה נידף. תנו לעוף מכאן, התפלל עטלף הפירות המצוי. להביא לו בננה?  בתי גררה אותי ביד נלהבת שאראה אותו במקום נפילתו, ...

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin-top:0cm; mso-para-margin-right:0cm; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0cm; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin; mso-bidi-font-family:Arial; mso-bidi-theme-font:minor-bidi;} לבנה מושון זאת ראתה ימיני וגם זאת ראתה שמאלי ולא אשכחך עלטה סמיכה. ישבתי על ספסל בפארק מאנספילד והציפורים לשלשו עלי רסיסים ...

   שמש מסריחה / לבנה מושון (עוד קטע מתוך "גידמת", רומאן בכתובים)  צעדתי עם אופניי לאורך הדרך שהובילה לביתי, מרחק שתים עשרה דקות הליכה. ופתאום השתנה היום. אולי השמש נסוגה מערבה. רוח גדולה וטובה נשבה על פניי, נחשול של אוויר מבורך שהיה בו יובש במינון הנכון, וקרירות נכונה, לא חם ולא מעיק ולא דוקר, ואלמלי האופניים הייתי שולחת את שתי ידיי ...

   גידמת (פרק מתוך רומאן בכתובים) לבנה מושון     בדרך המובילה למשתלה צפרה לי מכונית  בקוצר רוח  והנהג הוציא את ראשו מהחלון והפטיר, אני לא הייתי עושה את זה יותר טוב עם יד אחת. הגעתי למשתלה עם עיניים מוכות רוח וצורבות. העריץ בעל הקרקפת המגולחת כבר המתין לי עם מריצה מלאה רקב גבעולים ועלים שיש להשליך סמוך לשלולית, האתר ממנו אוספים ...

אַתָּה סוֹחֵר וַאֲנִי חוֹלֶמֶת עֲצֵלָה לבנה מושון   אַתָּה יוֹשֵׁב לְיַד שֻׁלְחָן הַקָפֶה וּמְחַכֵּה. בַחֲלוֹנוֹת הַזָהוֹב מַכֶּה. כְּמוֹ סוֹחֵר אַתָּה בוֹחֵן צִיפָּרְנָיי. דּוֹם אִישׁוֹנָיי עַל כֶּתֶם נֶעְלָם. אֲנִי תוֹהָה מָה אֶעֱשֶׂה בַּזוֹ שֶמְמלַּאת דַּפָיי, מִתְעַרסֶלֶת בְּרִיק חַיּי נוֹטֶפֶת אֵל קַעֲרִיוֹת יַדָיי, מְצִיפָה בְּרֵיכוֹת עֵינָיי, בּוּעוֹת רֵיאוֹתָיי וְלִבִּי הַמִתְפּוֹצֵץ. מָה אֶעֱשֶה בָּה שָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹלֵה וְּמְרַחֵף בִּנְתִיב אַחֵר  קַח אִיתְךָ מְעָט ...

פיגומים מאת לבנה מושון פרסום בזוטא http://zuta.bhasofer.org.il/

החיים במלצ'ט פינת ג'ורג' אליוט לבנה מושון בערב אני סוגרת הדלת, בכוח מושכת ורגל נדחפת, כשיכור נטול חוש, מהסס מתלבט ונחוש אתה מתפרץ וידיךָ אלי. צא מכאן, שפתיי נעות באין קול אל תחבק – הרחם ריק, אל תשגע – הלחם כבר יבש, לך תרחיק גם היין החמיץ, ושתדע המלח עוד על הרצפה וליד המדרגה עציץ נובל, לרגליו מתפרק עלה, שבריו ...

          שני העופרים והמגפיים מאת: לבנה מושון                                                          מסיפורי יקוב הסנדלר ידעתי שלא אתאפק. חזרתי ליקוב בגלל הילקוט של בני שהרוכסן שלו נקרע. בסדר, אני מודה, חזרתי בגלל הכלה הנבוכה. רציתי להציץ אל סוף הסיפור שלה. יקוב נראה טרוד ואני חשבתי לעצמי שכרגע השתיקה יפה. הוא ראה את הילקוט בידי ואמר, חכי רגע, אני מתפנה. עמדתי בסבלנות ...