הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
אַתָּה סוֹחֵר וַאֲנִי חוֹלֶמֶת עֲצֵלָה
לבנה מושון
אַתָּה יוֹשֵׁב לְיַד שֻׁלְחָן הַקָפֶה וּמְחַכֵּה. בַחֲלוֹנוֹת הַזָהוֹב מַכֶּה.
כְּמוֹ סוֹחֵר אַתָּה בוֹחֵן צִיפָּרְנָיי. דּוֹם אִישׁוֹנָיי עַל כֶּתֶם נֶעְלָם.
אֲנִי תוֹהָה מָה אֶעֱשֶׂה בַּזוֹ שֶמְמלַּאת דַּפָיי, מִתְעַרסֶלֶת בְּרִיק חַיּי
נוֹטֶפֶת אֵל קַעֲרִיוֹת יַדָיי, מְצִיפָה בְּרֵיכוֹת עֵינָיי, בּוּעוֹת רֵיאוֹתָיי וְלִבִּי הַמִתְפּוֹצֵץ.
מָה אֶעֱשֶה בָּה שָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹלֵה וְּמְרַחֵף בִּנְתִיב אַחֵר
קַח אִיתְךָ מְעָט לַדֶרֶךְ, יֵשׁ לִי הַרְבֵּה מִמְנָה, כֹּה כְּבֵדָה הִיא וּכְּבָר מְאוּחָר
אֲנִי חוֹלֶמֶת עֲצֵלָה. צִיפָּרְנָיי עַל הַשֻׁלְחָן
נוּ לֵךְ – מוּת כְּמוֹ דּוֹדִי הָעֲרִירִי מִנְוֵה יָם
כל כך יפה. שיר החיים הריקים כביכול. זורם בצער וחמלה אפילו על הסוחר.
זו לא חתונה קתולית, החיים? בריק וברע… תודה, מירי.
שירה במיטבה.
נחמד, תודה.
שני עולמות מנוגדים: הוא והיא היא חולמת ,יוצרת רגישה ומיוסרת מעומק תהומותיה, והוא קר ומחושב כמו סוחר מודד ,בוחן ,מבטו הולך מהחוץ אל החוץ, לא פלא שהיא מבקשת את מותו
השורה האחרונה -שורת המחץ ,לבנה ,אהבתי מאוד!
שני העולמות בשיר פרוזה הזה
מתוארים בחדות וברגישות
והפרושים רבים: במישור הארצי- ענינים שבינו לבינה ,ובמישור המטפורי
שני קטבים בנפש אחת למשל
היין והיאנג או כל פרוש אלגורי אחר
חנה, הבחנת יפה בשני צדי השולחן. תודה.
וואו. אהבתי מאוד. את הקצב, את החרוז החוזר איי, את האווירה ואת המפתיעוּת.
העיניים מודות לך, לי, וגם הלב – על אהבתך.
שיר יפה מאוד. נקודת המבט, הפיצול – כך בדיוק כותבים שירה.