לבנה מושון
ילידת תל אביב, בוגרת לימודי חינוך וגיאוגרפיה, עיתונאית, הוציאה לאור 41 ספרים לילדים ולנוער ושני רומנים, מספרת סיפורים. כותבת ביוגרפיות. נשואה ואמא.
"בילדותי נחטפתי וגודלתי על ידי צוענים," סיפר משורר ידוע שהשתיה סיממה את חושיו.
לא נחטפתי, לא אומצתי ולא גודלתי על ידי צוענים. כשנולדתי בין סתיו לחורף, בעיצומן של שנות הצנע, ביקש לקנות אותי זוג ניצולי שואה, ששוטט בין מיטות מחלקת היולדות, וגורש בצעקות; הבנתי שאני שווה משהו.
מאז לידתי אני רק מחכה לחורף שיבוא. רטוב, מלא גשם, כמה שיותר גשם; כי בגשם אני שמחה, יוצרת, הופכת עולם; ככל שאותו עולם הולך ונעשה שחון, היובש והכמישה מצמקים אותי מבפנים. אין גרוע כמו קיץ מהביל למוח שמבקש לייצר.
התחלתי את כתיבתי בעיתונות, ועברתי לספרות, את הראשונה אני סורגת בהנאה והשנייה - חוצבת בקרדום, וכך חולפים חיי, בין השורות, בין ילדיי, בין ילדי בית הספר שלהם אני מספרת את מילותיי.
הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
אהבתי את ספורך לבנה ואת כתיבתך המאופקת הגלה טפח ומכסה טפחיים
גם הכותרת מרובדת משמעויות
צ"ל מגלה-תיקון מלמעלה
תודה לריקי, גם אני נפלתי באותו פך, והתפכחתי.
לחנה תודה שאת בסביבה.
לבנה אני אוהבת את דרך ההתבוננות המיוחדת שלך, הפכים הקטנים האלו שהם למעשה הפחים שלתוכם אנו נופלים ומפילים את זולתינו ,בין בזדון ובין בשגגה
מאד אהבתי, ואם העלו את נושא השם, לא הייתי משנה. יש ונזקקים לפיגומים כדי להחזיק מעמד ויש שמאמצים פיגומים כדי להתיישר.
אהבתי את הדרך לתאר את החברות הזאת (שתיהן נוגעות בשער אבל כל אחת בדרכה) וכשהכלים נשברים, הכלים נשברים גם אצל תמר. שלא נדע מחברות כזאת. כעסתי מהאמירה של איה : "וכולם נעלמו לך ואני נשארתי?"
ללוסי, זו היתה הכוונה, חשת בה יפה. ויש נכים מושלמים, מסוג של איה (עוף דורס).תודה על תגובתך.
תודה לאיריס אליה על תגובתך, מצטערת שהיא נמחקה יחד עם התגובה המרושעת של התולע שנכנס לכולנו באתר.
מאד יפה, לבנה.
הפגם בראייה (של המיועד לשידוך) מסייע לתמר לראות את הפגמים באישיותה של איה (איי, איה, אויה מחברות שכאלה), אבל לא מסייע לה להבין שלא על הפגם ההוא בראייה יש לפסול את המיועד לשידוך לראייה (חח…): נהג המונית, שהעריכה על מרחב ההרהור שנתן לה בטרם ידעה על מומו.
על העיוורון.
גם הקורא משנה את נקודת השיפוט שלו מרגע שהוא מגלה פתאם שהמיועד הוא עיוור, ופתאם המיועדת לשידוך – אלמנה, ופתאום – הנהג… עשית לנו "לא מה שחשבתם" בהפוך על הפוך. יש כאן ביקורת על כולנו. אנו ממהרים לשפוט על בסיס הנתונים החיצוניים. טבע אנושי שהוא לרועץ לנו.
על השיפוט.
ואת לוכדת את תשומת הלב של הקורא ומרתקת. מלאכת הסיפור חפה מפיגומים.
במרחב ההרהור, בעצם, סיפרה תמר פגומת היד לנהג על איה ועל "נדיבותה", ונאלמה דום כשיצא לפתוח לה את הדלת. העריכה הסיטה את ההדגשים ממקומם. אולי כך הופתע כל קורא בנקודה אחרת על הדרך. קריאתך, שחר, עבורי היא מצפן. תודה.