בננות - בלוגים / / ברכב-האגו
אדמיאל קוסמן Admiel Kosman
  • אדמיאל קוסמן

    אדמיאל קוסמן הוא פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטה של פוטסדם ומשמש גם כמנהל אקדמי של הסמינר לרבנים רפורמיים על שם גייגר בברלין. פרסם עד עתה מאמרים אקדמיים רבים במחקר ההלכה והאגדה ושמונה ספרי שירה. ספרו האחרון ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד: "סידור אלטרנטיבי לשבעים ואחד שירים חדשים" (2007). אדמיאל הוא בעל הטור "אוצר קטן" בעיתון "הארץ" ובעל טור קבוע גם בכתב-העת "חיים אחרים": "תורה שבלב". ספריו העיוניים: "מסכת גברים: רב והקצב ועוד סיפורים: על גבריות, אהבה ואותנטיות" (2002); "מסכת נשים: חוכמה, אהבה, נאמנות, תשוקה, יופי, מין, קדושה" (2007); "נשיות בעולמו הרוחני של הסיפור התלמודי" (עומד לראות אור בימים אלה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד").  

ברכב-האגו

 

 

נָהֲגְתִי בְּרֶכֶב-הָאֶגּוֹ שֶׁלִּי בִּמְהִירוּת אֲדִּירָה בְּתוֹךְ תְּהוֹם שֶׁנִּפְעָרָה תַּחַת שְׁבִיל הֶחָלָב.
חָלַפְתִי בֵּין כּוֹכָבִים צִבְעוֹנִיִים, מְעוֹרְרֵי פְּלִיאָה.
 
רֶכֶב-הָאֶגּוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי הָיָה צָבוּעַ אָדוֹם מַבְהִיק.
עַל צִדּוֹ הַיְּמָנִי נִרְשָׁם: סִילְבָה 2, וּבְאוֹתִיּוֹת קְטָנוֹת יוֹתֵר: מוֹטוֹר XX.
מִבְנֵהוּ הָיָה עַגַּלְגַּל מַשֶּׁהוּ, וְחַרְטוּמוֹ דָּמָה לַמִּבְנֵה הַנָּמוּךְ וְהַגַּלְשָׁנִי שֶׁל מְכוֹנִיוֹת מֵרוּץ.
 
לְיָד כּוֹכַב זָעִיר אֶחָד שֶׁלֹּא נוֹדַע לִי שְׁמוֹ, הִגִיעוּ לְאָזְנַי קְרִיאוֹת עֶזְרָה עֲמוּמוֹת.
הָיָה זֶה, כָּךְ גִּילִיתִי, מְיוּדָעִי הַחוֹקֵר הַנּוֹדָּע, בַּעֲל הַשֵׁם הָעוֹלָּמִי, פרופ' פ.ש. – שֶׁעָצַר בְּקוֹשִׁי רַב אֶת בִּכְיוֹ כְּשֶׁקָּרַבְתִי אֵלָיו.
בְּרֶכֶב-הָאֶגּוֹ שֶׁלּוֹ נִתְגַּלְתָה תַּקָּלָה מְסוּבֶּכֶת, שֶׁמֵחֲמָתָהּ נֶאֱלָץ לְהִשׁתָּהוֹת כִּמְעַט יוֹם תָּמִים עַל יָד אוֹתּוֹ כּוֹכַב נִידַח.
 
לְפֶתַע, כְּשֶׁסִיֵּים אֶת דְּבָרָיו, נִפְתַּח מַעֲיָן-דִּמְעוֹתָיו.
הוּא פָּרָץ בְּבֶכִי מָר וְנִשְׁעַן עָלַי בְּגוּפוֹ הַכָּבֵד.
 
וְכָךְ, בְּעוֹד אֲנִי מִתְאָמֵּץ לְיָצֵּב אֶת גֵּוִוי – חַשְׁתִי לְפֶתָע כְּאִילוּ מְיוּדָדִי פ.ש. הוֹלֵךְ וְנָמֵּס בֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדַי.
נִיסִיתִי לֶאֱחוֹז בִּשְׁאֵרִיוֹתָיו – אָךְ אֵלּוּ, שֶׁנּוֹתְּרוּ בְּיָדַי בַּתְּחִילָה כְּגּוּשִׁים קְטָנִים, גַּלְּשׁוּ לְבַסּוֹף, מוּתָכִים לְגָמְרֵי, מִבֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדָי.
 
עַל דַּשׁ חוּלְצָתִּי נַחַת עָתָה מִלְמַעֲלָה מָטָר שֵׁל פִּלְּחֵי-דְּמָעוֹת עֲנָקִיִּים.
וְכָךְ, מְקוּפָּל וּמְכוּנָס, הֵגַּנְתִי בִּזְרוֹעוֹתַי עַל רֹאשִׁי הַנֵחְבָּט.
 
 
 

 

(גירסה ראשונה, אך שונה, פורסמה לראשונה ב"קשת החדשה". הניקוד איננו מקצועי ונועד רק לסייע בקריאה, צילומים: אדמיאל קוסמן, כל הזכויות שמורות)
 

 

15 תגובות

  1. השיר מצוין וחכם, והתמונות היפות מאוד מוסיפות לטקסט.

  2. וואו!!!

  3. מסכים מאוד, זה שיר חכם ונוקב.

  4. רונית בר-לביא

    תקלה ברכב-האגו שבסוף רק היטיבה עם הפרופ" …

    בדמעות אמת הוא המיס את האגו שלו,
    ועלה בסערה השמיימה…

    "כוכבים צבעוניים, מעוררי פליאה":
    כמה נוצץ מושך ומתעתע הוא מנהגו של האגו בנו,
    ופלא שלוקח כל כך הרבה גלגולים לצאת מזה ?

  5. אהבתי מאד את הטקסט. אהבתי מאד את הצילומים. ואת החיבור.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאדמיאל קוסמן