אדמיאל קוסמן Admiel Kosman משורר ופרופסור למדעי היהדות
על חזון, חוזים ומתקני-עולם/ אדמיאל קוסמן
בדבריםהבאים ברצוני לגלגל כמה מחשבות היוליות שעלו בי בעקבות עיוןבפרשיות היסטוריות כאלו ואחרות, בהן היו מעורים יהודים אשר העמידו דבריחזון ופרוגרמות שונות שלעיתים קרובות ראתה בהם האנושות דברי-ערך, ואףניסתה לא–פעם לממשם – אף שלרוב נחלו ניסיונות אלו כידוע אכזבה מרה בסופם .
בדברים שאציע להלן אין משום כפירה באיכותו המיוחדת של החזון, ובוודאי שאיןלהבינם כלעג ציני ללהט התמים שמזין אותו –
אך עלה בדעתי להציב – לא כבנייןשל קבע בעולם הרעיונות האנושי אלא כמבנה ארעי בארמונות החול של המחשבה – מעין אנטי-תזה מחשבתית ללהט הזה שבו ניחנים כה רבים מבני עמנו גם היום – בכדי לאפשר דיון ושיחה על עצם הצורך הדוחק הזה להעלות חזונות – והפעםמנקודת ראות שונה, שאולי תתרום משהו להבנת מהלכים כאלו ואחרים שבהם עסוקיםאנו היום בחברה הישראלית .
כולנו מלאים חזונות – גדולים כקטנים .מבכור פרעה היושב על כסאו ועד השפחה שאחר הריחים. מראש הממשלה ועד צעיר נהגי המוניות הישראליים, כל אחד מאיתנו – כך לפחות נדמה – שואף ל"תיקון העולם" הפרטי שלו והעולםהסובב אותו – ומנסה, לפחות בדמיונו – להניע את גלגל העולם לכיוון הנראה לוככיוון הנכון –
וכך מתבזבזות אנרגיות החיים שלנו ללא סוף,כאשר כולנולוחצים בכיוונים שונים על אותו גלגל-חיים עד שהוא נקרע ומתבלה לגמרי.
נדמה לי שהדבר הנכון ביותר הוא להיעצר .להיעצר ולהתבונן ולהכיר את הסיבה הקודמת למסובב .
נדמה לי שהדבר הנכון ביותר הוא להיעצר .להיעצר ולהתבונן ולהכיר את הסיבה הקודמת למסובב .
מה דוחף אותנו להניע את הגלגל הקיומי הזה לקראת שינוי? מה היא בעצם הבעיה?
אולי אם נתבונן היטב בצורך הנפשי הזה נכיר בכך שהרצון הנמרץ להביא לשינויהוא עצמו זה שיוצר את הבעיה.
אני שואל אפוא שאלת-תם: מה מניע את האנרגיה הגדולה הזאת של הרצון ה"יהודי" כל-כך, המשיחי כל כך, מימי משה ,ליצור מהפכות ולשנות סדרי עולם?
נדמה לי שהתשובה על כך ברורה: הסבל .
לא נוח לנו ,לא טוב לנו בקיום הזה .אנו סובלים, בני משפחתנו סובלים, ההמונים הסובבים אותנו בעולם שסביבנו משדרים אותות מצוקה.
וגלגל הסבל סובב בערך כך: או שאין לך דַי – ואז אתה סובל מעובדת-החסר; או שיש לך – ובמקרה זה הינך סובל מן השעמום הנורא שבחוסר-התכלית של חייך, אתה חש כיכבתה בך האש המניעה את החיים, חייך נראים לפתע חסרי משמעות.
עתה נשוב להביט באנרגיה הפנימית של ה"תנועה-לשנות":
וגלגל הסבל סובב בערך כך: או שאין לך דַי – ואז אתה סובל מעובדת-החסר; או שיש לך – ובמקרה זה הינך סובל מן השעמום הנורא שבחוסר-התכלית של חייך, אתה חש כיכבתה בך האש המניעה את החיים, חייך נראים לפתע חסרי משמעות.
עתה נשוב להביט באנרגיה הפנימית של ה"תנועה-לשנות":
אנו סובלים ,ואנו מנסים, כאמור ,לשנות את מפת העולם בכדי לצאת מן הסבל .
אנו רואים עתה חזון מלהיב בעיני רוחנו .
נניח לרגע בעיני רוחנו שהיינו קארל מרקס .
השנה היא 1850.
גורשתי זה עתה מפריז בגלל דעותי ועמדותי הפוליטיות ,ואניחי עתה בלונדון חיי עוני מרוד.מעליבים אותי ,פוגעים בי.אני סובל. פיזית, נפשית, אני סובל מאוד .אבל אני, קארל, רואה עתה בעיני רוחי חזון מלהיב:
בחלומי כל בני האדם שווים: אין מנהל ואין פועל ,אין איש שעולה בחשיבותוובמעמדו על חבירו, אין יתרון לגבר על האשה ,ואין מי שידכא את העני והסובל.
בחלומי כל בני האדם שווים: אין מנהל ואין פועל ,אין איש שעולה בחשיבותוובמעמדו על חבירו, אין יתרון לגבר על האשה ,ואין מי שידכא את העני והסובל.
הסיוט הקיומי שלי מניע את כוחות נפשי להעמיד חזון זה, של "תיקון עולם".
אני חולם, והחלום הזה מעניק לי כוחות. נותן משמעות לחיי, לסבל שלי .
אותם בורגנים שבשכונתי אולי לא סובלים כמוני, אבל חייהם ריקים ורדודים, צבועים ומלאים שעמום– בה בשעה שחיי מלאים תוכן מלהיב, חזון ענק, משמעות עמוקה.
אני חולם, והחלום הזה מעניק לי כוחות. נותן משמעות לחיי, לסבל שלי .
אותם בורגנים שבשכונתי אולי לא סובלים כמוני, אבל חייהם ריקים ורדודים, צבועים ומלאים שעמום– בה בשעה שחיי מלאים תוכן מלהיב, חזון ענק, משמעות עמוקה.
בסתר לביאולי כבר נולדת תחושה עמומה מאוד, שאני, קארל, היהודי הזר, זה שהושם ללעג כל ימיו ,עומד לשנות סדרי עולם .
שמי "מרקס" יינשא בפי כל בעוד כמה שנים,כשלהבת-החזון שלי תצית לב בני אדם חולמים כמוני .
שמי "מרקס" יינשא בפי כל בעוד כמה שנים,כשלהבת-החזון שלי תצית לב בני אדם חולמים כמוני .
והנה,חלפו שבעים שנה, אני עכשיו "קארל המלאך".
אני מרחף בשמים באיטיותובנחת מעל ברית המועצות לשעבר, מעל סין, מעל בנין הקרמלין, מעל כיכר טייננמן, ואני רואה .אני רואה לאן הובילו החזונות שלי את בני האדם. רוסיה כבר זוכרת אותי בצורה עמומה אבל בסין, בקובה, עוד הגחלת לא כבתה.
מישהו מושך בכנפי ומוליךאותי בטיסת מלאכים מהירה אל ערבות השלג בסיביר, מעל גגות המכלאות שבנו בעבר אותם חולמים שהלכו בעקבותי – אני עובר לאט לאט מעלהצריפים הקטנים האלו, מעל ערמות השלג.
ואני יודע עתה היטב מה שאני רואה.
ואני שואל ,אם יורשה לי עתה לעצור את החזון-חלום הזה:
ואני שואל ,אם יורשה לי עתה לעצור את החזון-חלום הזה:
האם אפשר שהבעיה נעוצה בעצם הרצון לשנות, בעצם הרצון לצאת מן הסבל?
האם ייתכן להפוך את הקערה על פיה, ולהציע את האפשרות המוזרה-ממבט-ראשון כי התקלה שבחזון נבעה מעצם המניע, מן העובדה שקארל ניסה להניע את העולם?
העובדה שקארל סובל גורמת לקארל לנוע–
האם ייתכן להפוך את הקערה על פיה, ולהציע את האפשרות המוזרה-ממבט-ראשון כי התקלה שבחזון נבעה מעצם המניע, מן העובדה שקארל ניסה להניע את העולם?
העובדה שקארל סובל גורמת לקארל לנוע–
אבל התנועה הזאת היא תנועה מתוכו אל העולם שבחוץ.תנועה זו מטבעה היא תנועה של עיוורון. היא אינה נובעת מראייה בהירה של מניעיה.
אולי מותר לחשוב כך (בעקבות בודהא):
מה שמניע את "קארל" זו היאהיצירה הדמיונית-הזאת של האגו, שקרויה "קארל" – שנוצרה במחשבתו של מישהו שעתה קורא לעצמו "קארל".
לולא היה כאן אותו מישהו סובל, חושב, מתלבט, מציע פתרונות – הרי לא היה כלל "קארל" .
משמעות הדבר היא שלפנינו יצירה פסיכולוגית, מתוחכמת מאוד, של אישיותהתופסת את עצמה כמציאות ממשית – בשעה שעין בוחנת יכולה להטיל ספק בדבר .
לולא היה כאן אותו מישהו סובל, חושב, מתלבט, מציע פתרונות – הרי לא היה כלל "קארל" .
משמעות הדבר היא שלפנינו יצירה פסיכולוגית, מתוחכמת מאוד, של אישיותהתופסת את עצמה כמציאות ממשית – בשעה שעין בוחנת יכולה להטיל ספק בדבר .
הסבל הוא תוצר של ההשוואה שעורך "קארל" משחר ילדותו עם סביבתו:
האם "אני", "קארל", חכם באופן יחסי יותר מפטר או או מג"ון או מפרדיננד?
האם אני חזק באופן יחסי יותר ממקס או מהרברט?
האם אני יפה באופן יחסי יותר מגיאורג או מצ"רלס?
אותן תדמיות של "יפה" או "מכוער", "חכם" או "טיפש", "חזק" או "חלש" – הןושכמותן בנו במשך שנים רבות את התדמית הזאת הקרויה "קארל".
אותו "קארל" סובל אפוא, מכיוון שמשקל קיומו בהשוואה לסובביו ומכריו נמוך באופן יחסי – ונמיכות זאת היא שמייצרת את הסבל .
לו כל בני האדם היו שווים לגמרי בתדמית (אימאג"), ללא כל שוני מקארל – לא היה נולד כל סבל. הלא אז היינו כולנו כולם עניים בערכנו כמותו .
ומכאן שהסבל הוא תוצר של ההשוואה .
ההשוואה היא זו שבנתה את "קארל" כתדמית,והיא זו שיוצרת את הסבל.
ומכאן שהתנועה של יצירת הדימוי הפנימי של "קארל החוזה" ,"קארל הנביא" ,"קארל משנה סדרי עולם", זהשבא להפוך בחזונו את הקיים, את המצוי לרצוי – לעולם שכולו "טוב" – היאעצמה תנועה של אותה תדמית שהיא אילוזיה גמורה, בדיוק כמו האידיאולוגיה ,כמו הדתות במצבן היום, וכמו כלל החזונות שיצרה האנושות .
תנועה זו אינה באה באפן אותנטי מן הראייה של צער הזולת, מן היכולת לכאוב את כאבוולהיות עמו בצערו, לחמול, לאהוב; החזון של "קארל" איננו מעיקרו אלא תנועה של "צבירתנקודות",הצלחה של קיומו כ"אני" – של "קארל הגדול" .
אך באמת קארל האיש הוא עבד-עולם ל"קארל" התדמית.
ומכאן שהסבל הוא תוצר של ההשוואה .
ההשוואה היא זו שבנתה את "קארל" כתדמית,והיא זו שיוצרת את הסבל.
ומכאן שהתנועה של יצירת הדימוי הפנימי של "קארל החוזה" ,"קארל הנביא" ,"קארל משנה סדרי עולם", זהשבא להפוך בחזונו את הקיים, את המצוי לרצוי – לעולם שכולו "טוב" – היאעצמה תנועה של אותה תדמית שהיא אילוזיה גמורה, בדיוק כמו האידיאולוגיה ,כמו הדתות במצבן היום, וכמו כלל החזונות שיצרה האנושות .
תנועה זו אינה באה באפן אותנטי מן הראייה של צער הזולת, מן היכולת לכאוב את כאבוולהיות עמו בצערו, לחמול, לאהוב; החזון של "קארל" איננו מעיקרו אלא תנועה של "צבירתנקודות",הצלחה של קיומו כ"אני" – של "קארל הגדול" .
אך באמת קארל האיש הוא עבד-עולם ל"קארל" התדמית.
אולי, אם כן, בעיית ה"חיים" האנושיים היא הרבה פחות מסובכת מכפישנראה-לעין:
האם אנו מסוגלים להיות פשוטים ולא מפותלים ומסובכים עם עצמנוועם סביבתנו בפיצולים, מניפולציות, הדחקותומיני תכסיסים ערמומיים לאין-קץ?
האם אנחנו מסוגלים בעצם להפסיק לייצר חזונות?
האם אנו יכולים להפסיק לתור אחר פתרונות לבעיות שנוצרו על ידינו מעצם-חיפוש-הפתרונות?
האם יכול קארל להבחין בכך ש"קארל" הוא שמייצר על פי רוב את כל החזונות – ושאלמלא היו לו "בעיות" היה "קארל" צריך להמציא אותן כדי שיהיו לו "חזונות" שיזינו את הדימוי הריק "קארל"?
האם אנחנו מסוגלים בעצם להפסיק לייצר חזונות?
האם אנו יכולים להפסיק לתור אחר פתרונות לבעיות שנוצרו על ידינו מעצם-חיפוש-הפתרונות?
האם יכול קארל להבחין בכך ש"קארל" הוא שמייצר על פי רוב את כל החזונות – ושאלמלא היו לו "בעיות" היה "קארל" צריך להמציא אותן כדי שיהיו לו "חזונות" שיזינו את הדימוי הריק "קארל"?
האם "קארל" יכול להיות עניו?
ולהפסיק לנוע כל הזמן לכיוון "אי-שם" אינסופי, דמיוני לחלוטין?
אפשר אפוא שבחזון עצמו מצוי כבר גרעין העיוורון .
איננו זקוקים לבעלי חזון הפונה לעתיד;
איננו זקוקים לבעלי חזון הפונה לעתיד;
אנו זקוקים לבעלי-לראיה בהירה של המתרחש בנפשנו בהווה, ראייה בהירה של הקיים.
האם אנחנו מסוגלים לראות בפשטות וללא אידיאולוגיות את האשה שאתה אנו חיים? את ילדינו? את עץ הברוש הניצב מולנו? את השיח הנע ברוח? את הגדר? את השכן שמברכנו לשלום?
האם אנחנו מסוגלים לראות בפשטות וללא אידיאולוגיות את האשה שאתה אנו חיים? את ילדינו? את עץ הברוש הניצב מולנו? את השיח הנע ברוח? את הגדר? את השכן שמברכנו לשלום?
זה השכן שעד עתה היה עבורנו: "גבר" או "אשה", "יהודי" או "ערבי", "חילוני" או "דתי" ,"הטרוסקסואל" או "הומוסקסואל" –
האם נוכל לראות את הסובב אותנו מבלי ש"נדביק" על כל הנקרה בדרכנו איזושהי תווית מוכרת?
נוסח שונה של מאמר זה התפרסם לפני שנים רבות בכתב העת "גג".
1. הפיסקה האחרונה שווה את מאמץ הקריאה עד הסוף.- נהדר
2. כשהתחלת לתאר את קרל המלאך מעל סין או סיביר או פתח תקוה (כתבת את זה או שרק נדמה לי?…) דמיינתי, להבדיל את רבין, מעל ככיר העיר, מעל ראשו של אולמרט, מעל מיטתו של שרון, מעל חורבות גוש קטיף, דמיינתי את ג"ון לנון מעל ספינות הדיסקו בבהאמס… – הזוי
3. בודהא והסבל מתחבאים יותר מדי תחת אימתו של קארל מארכס…
תודה על המאמר ושבת שלום
איריס
איריס, תודה. אני יודע שמה שכתבתי כאן לא ברור לגמרי. כדי להבהיר את זה כתבתי פוסט נוסף. אדמיאל
אדמיאל, ראשית חבל שלא נוצרה הזדמנות להתבונן באופן פשוט ועמוק יותר למרחב שבין הטקסט של ויטאל והצילום שלך. ואני מצטער שאת הניצוצות שם החלו להעכיר קליפות מקליפות שונות. ובאשר למחשבות שלך כאן: התבוננות שלך והאתגר מצריכים חשיבה ודיון פנים אל פנים ובכל זאת אנסה, חזון בעיני אינו מונע רק על ידי האגו וסבל פרטי. וחזון אינו בהכרח אידיאולוגיה. חזון מלשון חזה לראות למרחק שהוא יותר ממרחק הכרס והאף, ובאין חזון לא רק עם ייפרע אלא גם האדם הפשוט ומדוע אתה מעמיד את הדברים בקטביות כזו. חזון אמור לעבוד על כל הספקטרום ואינו מתעלם מהמעגל האישי והאנושי והמשפחתי. איני רואה שכל העולם מוצף בחזונות, אלא באינטרסים ובאגוצנטריות. בארץ הבודהות, יש עושק ועוני וניצול ולא ראיתי שם שההתבוננות פנימה יוצרת איזה סולידריות ומבטלת מעמדות. ואגב האם אין הצעתך גם היא בגדר חזון?
שבת שלום
משה, אכן צדקת. אם חזון איננו פרוגרמה – הרי שאנו שווים בדעותינו. בכלל התייחסתי להערותיך כאן בפוסט הנוסף שהעליתי עכשיו: על תיקון העולם, על ישוע, וגם וידוי קטן- ושם ניסיתי לענות גם על שאלתך האחרונה. תודה, אדמיאל
שלום לך אדמיאל,
אני רוצה להציע כמה מחשבות היוליות כתגובה…:
1. האם יש סתירה הכרחית בין היכולת לראות את הזולת האחר לבין הרצון להיות "בעל חזון"?
2. האם באמת חשוב מה הניע את קארל להיות "קארל"? נדמה לי שחשוב יותר שהמהפכה שקארל הציע תרמה בכל זאת דבר-מה לאנושות, ואפילו תרומה קטנה…
3. ועם זאת, ועל אף זאת, אני מסכימה שהתדמית היא אם כל חטאת.
תודה בינתיים,
תמר
תמר, אנא ראי מה שכתבתי למשה קודם לכן. בפוסט הבא התייחסתי גם לשאלותיך בפרוטרוט. תודה לך, אדמיאל
אכן בחזון ובחוזים מצוי העיוורון, התיוג, ואולי התמימות? מה שמניע קדימה? אין תשובה אחת כי הרי גם בתשובה אחת מצוי העיוורון, תענוג לקרוא דבריך
תודה חני, אדמיאל
היי אדמירל
הרעיון נפלא למאמר, אי אפשר בלי חזון כמו הרצל… הרצל יש אחד… והחיים מלאי חזונות וגם בעיות אתה צודק בהכל, אבל אין מנוס מחזון.
גם בעינין הערבים צריך חזון, אחרת רק נריב איתם
להתראות טובה
אדמיאל, האם אנחנו מתנדבים להיות הַסַּבָּל של הַסֵּבֶל, כי בכך חיינו מקבלים משמעות?. האם כאשר יש חוסר התאמה בין המצוי לרצוי- מרשה לעצמו האגו להמציא את "החזון" ולתעתע בנו?…ואם כך הוא, מדוע המצאנו את המכניזם הזה, אם לא כדי לשכלל את חוויות ההוויה שלנו כדי לגדול ברבדים עליונים יותר.. לא?
דברים מרתקים אדמיאל.
כרגיל.
כל כך הרבה חזונות הוליכו את האנושות
למעשה הרג ומלחמות מטורפות.
אומר בקיצוניות: האם האלטרנטיבה היא נירוונה של האנושות, האם בשורש האדם כיצור חוזה חזיונות לא מצוי גם האדם המתיימר למצא תרופה לשיתוק ילדים??? לאבעבועות שחורות?! וכדומה…
חוזה החזיונות שיחרר את עם העבדים ממצרים. חוזה החזיונות איפשר למצא גן למחלה כל שהיא ולתקנו.
החזון עלול להיות אמנם חזון שיוביל את האנושות להרפתקת עיוועים
יש לו צד שני, אופטימי
גם "אדמיאל" וגם "יוסף" ואל האנושות חולמת חלום, ואם לא תחלום, אם לא נחלום, יהיה סבל אחר, סבל החיים בלי פשר
יוסף שלום, אנא ראה מה שכתבתי למה קודם לכן, תודה על ההערות, אדמיאל
לעיתים מתחפש האגו לחזון, רק תיקון אמיתי של הרצון לקבל והפיכתו לכלי השפעה אלטרואיסטי יגאלו את האנושות מכל תחלואיה וסבלותיה!
אכן חנה, כתבתי בפוסט הבא דברים בכיוון שהעלית כאן ברמז מדבריו העמוקים של הרב אשלג, אדמיאל
תמי, נדמה לי שגם להערותיך תמצאי הד בפוסט הבא שהעליתי. תודה, אדמיאל
zestoretic coupon