רן יגיל סופר ועורך
צלילות פואטית שורה בספר שיריה הרביעי של אסתי בר, והיא ממשיכה להעניק מילים מזוקקות ושירה לירית המדגישות את ה׳אני׳ שלה, תוך התמקדות בחוויות אישיות בחייה.
בחמשת שערי הספר בר מוליכה אותנו מן השער הראשון לב פתוח לאהבה, בו היא מזקקת במילים רגשות של ברית הזוגיות, אל צעדי תום של שיר, שם היא מנהלת בנפשה
שיח ארספואטי על השירה ומהותה, ובשיר בכפית של חיים מתבוננת על החיים – מתום הילדות ועד לצער הגלום בתודעה בדבר מגבלות הגוף ומורכבות הזקנה, ובכך כדבריה היא מעבירה לנו פואטית ”תחושה של כוונה אלוהית” (עמוד 41), ובשער הרביעי התרעה מבועתת, היא כותבת:
*
אֲנִי רוֹאָה כָּל הַיּוֹם מְרֻבָּעִים
שֶׁל תְּמוּנוֹת חֲלָלִים
וּמַלְבְּנִים שֶׁל מִטּוֹת עֲלֵיהֶן פְּצוּעִים מֵהַקְּרָב
מַלְבְּנִים לְבָנִים עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ
וַאֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת
מַלְבֵּן שֶׁל דֶּלֶת יְצִיאָה מֵהַמַּרְאוֹת הָאֵלֶּה.
כך היא ממחישה כי שירה נועדה לא רק לתאר אלא גם לשנות והיא משתפת אותנו במערבולת הרגשות שפקדוה בעקבות נוראות שבעה באוקטובר. שערי הספר מסתיימים בפרחי אור שמלתי שם מובעת הראייה האופטימית בחיים ובמורכבותם, הגלומה ברוח האנושית – וזו קבלה שנובעת מתוך עוצמה והיא זו שתוביל לכמיהה לאור ולשלמות קיומית.
מסע פואטי זה, ממצב של קושי להשלים עם עובדות החיים המרות למצב של פיוס וקבלה, מקבל ביטוי מתומצת בשם המיוחד – ”עץ המנגו מדמם כתום”: עץ המנגו החושני, כסמל לאיתנות, ליציבות ולזקיפות, מדמם והוא כנפש הפצועה, אך הדימום אינו בצבע הדם אלא דווקא בצבע הכתום – צבע מלא חיוניות והתלהבות, ללמדנו כי אף שמסענו בחיים רווי מכשולים וצער והוא מדמם, הרי ההתגברות והפיוס מובילים להשלמה, לאור, להשתוות ולשלמות קיומית.
צדוק עלון ורן יגיל
עוד אחד עשר שירים יפים מתוך הספר "עץ המנגו מדמם כתום" של אסתי בר:
*
אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיִּסְגֹּר אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַפְּנִינִים
הוּא נִגָּשׁ בְּיָדַיִם עֲדִינוֹת וְסוֹגֵר,
וְיוֹצְאִים לָאֵרוּעַ
לֹא זוֹכֶרֶת אַף מִלָּה אוֹ שִׁיר מֵהָאֵרוּעַ
אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת הַמֶּרְחָק
בֵּין יָדָיו עַל הַשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁעַל צַוָּארֵךְ
לְעוֹר גּוּפֵךְ הַמְּבַקֵּשׁ לַחֲלֹם אוֹתוֹ.
*
אֲנִי רוֹצָה לְהַעֲבִיר בְּשִׁירָתִי
דְּבָרִים שֶׁל הַתְחָלָה אֶמְצַע וְסוֹף
כְּדִבְרֵי הָעוֹרֵךְ
בְּדִיּוּק בְּמִלִּים
נְגִיעָה קְטַנָּה בְּאֵרוּעִים גְּדוֹלִים
וְלָהֶם טַעַם וְרֵיחַ
כְּמוֹ בַּחֲנוּת טִבְעוֹנוּת
אוֹ בְּשׁוּק רַמְלֶה.
*
רַק שִׁיר
יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר
שֶׁל חֶלְקִיק יָרֵחַ
בְּלֵיל רְעָמִים וּבְרָקִים.
*
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת שְׂדֵרוֹת הַבְּרוֹשִׁים
בַּדֶּרֶךְ לְבֵית חֵרוּת בַּשָּׁרוֹן
בַּאֲמִירִים בַּגָּלִיל
אוֹ בְּכָל מָקוֹם
מִן סֵדֶר מוֹפְתִי
בְּיַד הָאָדָם
הַמּוֹבִיל אֶת עֵינֶיךָ הָלְאָה
בַּמַּעֲלֶה בְּצַמַּרְתָּם
בִּתְחוּשָׁה שֶׁל כַּוָּנָה אֱלֹהִית.
*
וְנָתַן לִי אֱלֹהִים שְׁתֵּי הַיָּדַיִם
כְּאַרְבַּע גַּפַּיִם כְּמוֹ לְחַיָּה
וְהָיוּ לִי לַאֲחִיזָה בְּדַרְכֵי חַיַּי
מְגִנּוֹת עַל שָׁדַי, שְׁדֵי אִשָּׁה
חִזַּקְתִּי אֶת יָדַי אֵלַי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב
וְהָדַפְתִּי כָּל מִלָּה רָעָה
לְהַשְׁפִּילֵנִי וְלֹא יָכְלוּ
יָדַיִם שֶׁחִבְּקוּ תְּשׁוּקָה לַחַיִּים
יָדַיִם שֶׁהֶעֱבִירוּ אַהֲבָה אֲלֵיכֶם
וּבֵרְכַנִי אֱלֹהִים.
*
אִמָּא אָמְרָה לִי
מֻתָּר לְךָ לַחְלֹם עַד גֹּבַהּ הַפָּאנֶל
שָׁמַעְתִּי לְאִמָּא.
*
דַּוְקָא לְיַד הַכִּנֶּרֶת
בְּמַטָּע רְחַב יָדַיִם שֶׁל מַנְגּוֹ
אֵלִיפְּטִי מְתַקְתַּק
הַמְּזַמְּרִים פְּרִיחָה כְּתֻמָּה מֵהַבֹּקֶר
מִתְעוֹרְרִים בִּי עֶרְגּוֹנוֹת
שֶׁל טִיּוּל הֲלִיכָה רַגְלִי שֶׁשָּׁכַחְתִּי מִזְּמַן
רַגְלַי נוֹשְׁקוֹת לְכָל גַּרְגֵּר חוֹל
וְאֲנִי מְמַלְמֶלֶת אִתָּם פֶּרֶק מִסֵּפֶר תְּהִלִּים
וְלֹא אִכְפַּת לִי
לְאָן הַשְּׁבִיל הַזֶּה מַגִּיעַ.
ארצי
גַּם אִם הָיוּ בְּכוֹס הַקָּפֶה שֶׁלִּי הַבֹּקֶר
פֵּרוּרֵי דֶּמוֹקְרַטְיָה
בָּאוּ מַיִם עַתִּיקִים מִן הַבְּאֵר
וְיָצְרוּ
קָפֶה אַחֵר
צֶבַע אַחֵר
רֵיחַ אַחֵר
שֶׁלֹּא לְטַעְמִי
לַיְלָה בָּא.
מקום בחיים
לִבִּי נוֹקֵשׁ מִתַּחַת לַשִּׂמְלָה
אֲנִי מִשְׁתַּעֶלֶת כְּחוֹלַת אַסְתְּמָה
אֲנִי חַיֶּבֶת לְהֵאָחֵז בַּקִּיר
בְּדַרְכִּי לַמִּקְלָט
אוּלַי לֹא אַסְפִּיק
הַמַּדְרֵגוֹת נִבָּטוֹת אֵלַי בְּעֶצֶב
אֵשֵׁב עַל הַמַּדְרֵגָה
אֵרֵד מַדְרֵגָה מַדְרֵגָה
יֵשׁ מְקוֹמוֹת קְבוּעִים בַּמִּקְלָט.
*
שִׁבְעַת מְדוֹרֵי גַּן עֵדֶן לַאֲנָשִׁים
שֶׁבַע הַקָּפוֹת בְּחַג שִׂמְחַת תּוֹרָה
שִׁבְעָה רְקִיעִים
שֶׁבַע קַרְנֵי אֱלֹהוּת
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת מִמְּלַאכְתּוֹ
בְּיוֹם שִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר 2023.
*
תָּבוֹאוּ לָתֵת נְתִיב אוֹר לַחַיִּים
בְּגַרְגְּרֵי חִטָּה לְהַשְׂבִּיעַ
תָּבואוּ לָתֵת לַיֶּלֶד לְהַאֲמִין בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת
תָּבוֹאוּ בְּשֵׁם הַחֹק הָאֱלֹהִי לְחַיִּים
תָּבוֹאוּ כְּשַׂעֲרוֹת שֶׁמֶשׁ מְצִיצוֹת בְּיוֹם חָרְפִּי
תָּבוֹאוּ לְחַבֵּר אֶת כָּל הַמִּלִּים לְשִׁיר הוֹדָיָה
תָּבוֹאוּ לְהַזְכִּיר חַיִּים, תַּחְזְרוּ
אֱלוֹהִים רַק תָּבוֹאוּ.
אסתי בר היא משוררת, חברת אגודת הסופרות והסופרים בישראל וחברת אקו"ם. הוציאה עד כה שלושה ספרי שירה: "רק רציתי להגיד", הוצאה עצמית, 2016; "לרקוד את החיים", הוצאת ארגמן מיטב, 2018; "מפויסת עם החיים", הוצאת צבעונים, 2022
עץ המנגו מדמם כתום (שירים), אסתי בר, עורכים: צדוק עלון ורן יגיל, ניקוד: יצחק רפפורט, עיצוב כריכה: אסתי בר, עימוד והכנת הספר: יגאל ארקין, עמדה, 87 עמודים, 70 שקלים
עטיפת הספר בהוצאת עמדה