ספרו המלבּני, הלבן, היפהפה והמהודר של גדעון עמיחי "לא סקיצה" נושא בנדרולה לבנה שעליה כתוב: "אני בר מזל שסקיצות שלי מלפני 35 שנים נשמרו. הן היו הגיבורות הראשיות בדרמה הרגשית שלי. אני יכול לחיות דרכן את השנה שלא תחזור לעולם". יפה. לא? אולי אתחיל מהסוף. אני בדרך כלל כותב ביקורות על ספרי פרוזה ושירה, לכל היותר ספרי עיון העוסקים בספרות. ...

כתבתי לא מעט בימי חיי על שירת אביחי קמחי שרוב ספריו יצאו בהוצאת עמדה, והנה הזדמנות נוספת לומר שוב עוד כמה מילות הערכה ותודה על שירתו הפשוטה והישירה המדברת אל לב כול. אחרים כבר כתבו, וגם אני, על מוטיב ההליכה בשיריו ובספריו שחלקם נקראו "ללכת", "לנווט לבד בחושך", "הולך בירושלים". אפשר לומר שכמו שאצל דויד גרוסמן בסיפורת מוטיב הריצה הוא ...

  כְּשֶׁבִּתּוֹ סיפרה לו שהיא בהיריון   פולי ברינר     כְּשֶׁבִּתּוֹ סיפרה לו שהיא בהיריון, הוא אמר: הרי את בעצמך תינוקת, ואז אמר: טוב, יש לי כבר מספיק שׂערות שֵׂיבה כדי להיות סבא, ואז גם אמר: רק ממה תְגדלי אותו? וכבר הצטער על המשפט האחרון הזה.   רות לא באמת סיפרה לאבא שלה שהיא בהיריון. הם ישבו בבית קפה-מסעדה, ...

  יופי. סונט חסר שורה   אֵינִי מוֹצֵא מִלִּים לְתָאֵר יָפְיֵךְ כִּמְשַׁחְזֵר צִיּוּרֵי מוֹפֵת שֶׁמִּכְחוֹלוֹ כּוֹשֵׁל כְּשֶׁעָלָיו לָגַעַת בְּמָדוֹנָה שֶׁאֵין מָשָׁל לָהּ שֶׁנִּבְלְעָה עִם הַשָּׁנִים בְּאֹפֶל הַתְּמוּנָה אוֹ בַּחַמָּה הַמַּוְרִידָה אֶת הָרָקִיעַ אַחֲרֵי שֶׁזֶּה מִכְּבָר שָׁקְעָה בְּנַרְתִּיקָהּ   אֵינִי מוֹצֵא אֶת הַקּוֹל לִלְחֹשׁ יָפְיֵךְ כְּמוֹ רַגְלִי אֲשֶׁר נִשְׁמֶרֶת אֶל נַפְשָׁהּ אֵיךְ לֹא לִרְמֹס מַרְבַד עָלִים כְּמוּשִׁים וּמְשַׁכְּרֵי גְּוָנִים בַּיַּעַר הַשָּׁחֹר ...

  *   בַּבְּקָרִים בְּעֵת שֶׁפָּקַחְתִּי עַיִן רָאִיתִי מִסְגֶּרֶת שֶׁל רֶגַע נוֹכֵחַ   בַּצָּהֳרַיִם אִם עָצַמְתִּי עֵינַיִם בַּחֹשֶׁךְ כֶּתֶם נָע בְּמַסְלוּל לֹא מֻגְדָּר   בָּעֶרֶב נִזְכַּרְתִּי בִּתְנוּעַת הַכֶּתֶם הַבּוֹדֵד   וּבַלֵּילוֹת רַק בַּלֵּילוֹת הִבְחַנְתִּי בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁבִּמְלֹא הַכֶּתֶם     ספר השירים החדש של מנחם מ' פאלק "מונו-דואלי" נפתח במוטו ארס־פואטי וממשיך בפרקים "דואלי" ו"בוקר", "מונו" ו"לילה", עד שהוא נחתם בפרק ...

ספרה של סלין אסייג "קִרבה יתֵרה" איננו ממואר, איננו רומן ואף אינו אנטי־רומן בנוסח הרומן החדש דאז. אז מהו באמת הטקסט הזה? זו יצירה ספרותית מעניינת מאוד, ולפרקים אף מרגשת, שהדוברת בה החליטה להתרחק מכל מחלצות המספר למיניהן – מן המספר הכול יודע ומן המספר הבלתי מהימן – ולעמוד כך עירום ועריה אל מול הקורא. אתה ממש מרגיש שלא רק ...

שאלת חיים מרכזית עומדת בלב מחרוזת הסיפורים הרגישה הזאת "ערפל הדורות" של המשורר הבשֵׁל והאיכותי מאיר דדון. השאלה היא היכן אנחנו ומי אנחנו בנהר הדורות האינסופי? דדון לא הולך רחוק. הוא מגיע עד סבתא שלו נסריה, דרך הוריו, יצחק ולאורה, ועד אליו עצמו הוא מגיע כילד מהורהר שהתפתח להיות משורר אקזיסטנציאליסטי רומנטי חרֵד, כפי שניסחה זאת יפה בשעתהּ המשוררת מירי ...

אנטארקטיקה, נטלי יצחקי, ספר שירה חדש בהוצאת עמדה, שבעה שירים מתוכו ודברים עליו בשולי הספר:   אחרית הימים   יוֹם אֶחָד, נָשׁוּט מִחוּץ לְמַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ אוּלַי אֲפִלּוּ נֵשֵׁב עַל אוֹתוֹ הַכּוֹכָב כְּבָר לֹא יִכְאַב לָנוּ דָּבָר בָּאֲוִיר הַצָּלוּל הַזֶּה. קֶרֶן זָהָב לֹא תִּשְׂרֹף אוֹתָנוּ צֶדֶק יִשְׁמֹר עָלֵינוּ בְּעַנְוַת כּוֹכָב מִישֶׁהוּ יַבִּיט בָּנוּ מֵעֵבֶר לְקַו הַכְּפוֹר נָחוּג סְבִיב חֲגִיגַת הָאוֹר הַזֹּאת. ...

זה הספר השני שאני קורא של דנה שם-אוּר ומבקר אותו ורואה כי טוב. מדובר בסופרת ישראלית עם נטייה חזקה לתרבות אירופית בכלל ולתרבות צרפת בפרט. בספרה הקודם, רומן הביכורים שלה, "איפה שאני", הייתה גיבורתה, רעות, אישה העומדת בצומת דרכים של ישראליוּת וצרפתיוּת, אישה שהיא דמות עגולה, המתלבטת כיצד לצאת ממצב הבחירה שלה וממצבי תקיעוּת בתוך הוויה אירופית צרפתית-איטלקית שנראית לפתע ...

היא כתבה את כל המילים והעולם אינו מספיק   התחושה למקרא ספר הביכורים של גפן מרגלית כנעני, בעל השם היומרני־לטובה "אני המשיחה", הייתה שלפניי משוררת דתייה־וידויית המבקשת לכתוב בעבורי את כל המילים; לא רק את כל המילים שבספר, אלא את כל המילים שבעולם. זהו ציטוט של יונה וולך, שנהגה להציג את עצמה מעל הבמה במופעי "בציר טוב" באומרה: "ואני יונה ...