בננות - בלוגים / / ללכת למקום אחר, אביחי קמחי, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה, שירים מתוכו ודברים עליו
רן יגיל

ללכת למקום אחר, אביחי קמחי, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה, שירים מתוכו ודברים עליו

כתבתי לא מעט בימי חיי על שירת אביחי קמחי שרוב ספריו יצאו בהוצאת עמדה, והנה הזדמנות נוספת לומר שוב עוד כמה מילות הערכה ותודה על שירתו הפשוטה והישירה המדברת אל לב כול. אחרים כבר כתבו, וגם אני, על מוטיב ההליכה בשיריו ובספריו שחלקם נקראו "ללכת", "לנווט לבד בחושך", "הולך בירושלים". אפשר לומר שכמו שאצל דויד גרוסמן בסיפורת מוטיב הריצה הוא אלמנט פואטי מרכזי, כך אצל אביחי קמחי מוטיב ההליכה בשירה הוא אלמנט מרכזי, בעצם ההליכה הוא מבקש גאולה. אלא שהפעם הוא בשקט-בשקט מרחיק לכת אל מקום אחר. ככותרת הספר החדש "ללכת למקום אחר".

 

לפנינו יופי של ספר. לקמחי קול מזוקק. הוא לא זקוק למחלצות השפה ולקישוטים לשוניים כדי לשורר ולכתוב שירים מעולים. מתוך שגרת חייו ושפתו הפשוטה צומחת שירה מעולה. ממש כמו אצל הגיבור "פטרסון" של ג'ים ג'ראמוש, שעשה שימוש בסרט בשיריו של רון פאדג'ט אשר נכתבו במיוחד לדמות, כשברקע הפואמה הידועה של ויליאם קרלוס ויליאמס הקרויה כמובן "פטרסון". הסרט הזה של ג'ראמוש תמיד מזכיר לי את שירתו של אביחי ואת התפיסה הפואטית שלו הגורסת כי פשטות וישירות השיר מנביעות מקוריות.

 

לספר השירה הזה יש קריאת כיוון בדמות פתח דבר ספציפי שקמחי כותב:

 

"בתחילת שנת 2024 רעייתי ואני עזבנו את ירושלים והשתקענו באור עקיבא שבאזור חוף השרון, בשכונת אור ים. הספר 'ללכת למקום אחר' מכיל 60 שירים העוסקים במעבר ובמשמעות, המעבר הפיזי, הסביבתי, התרבותי והנפשי. השירים נכתבו בין סוף שנת 2023 ועד פברואר 2026. השירים סודרו בסדר כרונולוגי ועל פי תמה וקשר רעיוני ביניהם, בלי חלוקה לשערים".

 

רן יגיל – מבקר, סופר, עורך ומוציא לאור

 

שלושה עשר שירים יפים מתוך הספר "ללכת למקום אחר":

 

 

התחלה

 

לְאָן שֶׁלֹּא אַגִּיעַ

בְּמַסְּעוֹתַי הַמְּדֻמִּים

וְאֵלֶּה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בָּהֶם

 

אֲנִי יוֹצֵא מִבִּנְיַן בֵּטוֹן

צָבוּעַ לָבָן

בֶּן חָמֵשׁ קוֹמוֹת

אַחַת עֶשְׂרֵה מִשְׁפָּחוֹת

 

לִרְחוֹב קָטָן בִּשְׁכוּנַת קָטָמוֹן

הַיְּשָׁנָה בִּירוּשָׁלַיִם

בְּקִרְבַת מִנְזָר עַתִּיק

מֻקָּף חֻרְשָׁה

לֹא הָיָה שִׁעוּר

לַדִּמְיוֹן

 

 

מפלצות

 

עָבַרְנוּ לָגוּר בְּקִרְבַת

יָם גַּם אִם לֹא

יִתְוַסְּפוּ לִי שָׁנִים

יִתְוַסְּפוּ לִי חַיִּים

 

בְּאִבְחָה אַחַת שֶׁלֹּא

מֵרְצוֹנוֹ יָכוֹל יָם לַהֲפֹךְ

מִפְלֶצֶת לְהִתְגַּלְגֵּל עַל

עִיר לְהַטְבִּיעַ יוֹשְׁבֶיהָ

 

אֲנִי מַכִּיר מִפְלָצוֹת

תַּפְקִידָן לְהַפְתִּיעַ

פַּעַם הִתְגַּלְגְּלָה בִּי אַחַת

כִּמְעַט כִּלְּתָה אוֹתִי

 

 

שופר

 

יֵשׁ וְאִישׁ אֶחָד

יְפַרְנֵס חַיָּיו

יָמִים רַבִּים

מִתְּפִלָּה אַחַת

בְּצֵאת יוֹם כִּפּוּר

בָּהּ שָׁמַע תְּרוּעַת שׁוֹפָר

מֵחַלּוֹן בֵּית כְּנֶסֶת בְּעִירוֹ יְרוּשָׁלַיִם

 

 

*

 

בְּעוֹלָמִי הַזָּעִיר לְעֶרֶב שַׁבָּת מָקוֹם מְכֻבָּד

מִטַּיֶּלֶת אוֹר עֲקִיבָא לְטַיֶּלֶת קֵיסַרְיָה עַד

נְאוֹת גּוֹלְף וַחֲזָרָה רֹאשִׁי מוּצָף סֵרוֹטוֹנִין

נִזְכָּר בְּבָקְרֵי שִׁשִּׁי בִּירוּשָׁלַיִם מֵבִיא חַלּוֹת

טְרִיּוֹת שֶׁל אַנְגֶ'ל שֶׁיֻּנְּחוּ עַל פְּלָטַת שַׁבָּת

וִילַוּוּ דְּגֵי בּוּרִי וּטְחִינָה מִשְׁפָּחָה מְקַדֶּשֶׁת

עַל יַיִן  נוֹסְטַלְגְּיָה מְתַעְתַּעַת שֻׁלְחָן מָלֵא

וּבְאוֹתָהּ הַמִּדָּה רֵיק

 

 

*

 

עָלִיתִי לְרֹאשׁ גִּבְעָה שָׂדֶה רְחַב יָדַיִם נִפְרַס

לְעֵינַי בְּקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי חֹרֶשׁ עָבֹת לֹא יָדַעְתִּי

מָה גָּדֵל בַּשָּׂדֶה גַּם לֹא יָדַעְתִּי אֵילוּ עֵצִים

שְׁתוּלִים בַּחֹרֶשׁ חָשַׁבְתִּי אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אֲנִי

עֲדַיִן מַבְחִין בֵּין גּוֹנֵי יָרֹק לְגוֹנֵי צָהֹב זֶה

מַסְפִּיק כְּדֵי לְרַגֵּשׁ אוֹתִי

 

 

מֵשִׁיב השמש

 

מֵחַלּוֹן חַדְרֵנוּ מִתְמַהְמַהַת

הַשְּׁקִיעָה עַל קֵיסַרְיָה

 

עַל דַּלְתוֹת זְכוּכִית

הַסָּלוֹן עוֹלָה זְרִיחָה

מְצִיפָה אוֹר

 

מֵהַמִּרְפֶּסֶת בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה

הָאֹפֶק פּוֹגֵשׁ אֶת הַשָּׁמַיִם

 

חֲדֵרָה פְּרוּסָה

פַּרְדֵּס חַנָּה מְצִיצָה

הָרֵי שׁוֹמְרוֹן בַּמִּזְרָח

הָעִיר חָרִישׁ מִזְדַּקֶּרֶת

 

אֲנַחְנוּ מוּדָעִים

זֹאת גְּלוּיַת נוֹף

 

בָּאנוּ מֵהַצְּלָלִים אֶל הָאוֹר

 

 

אִמא

 

אִמִּי הִקְדִּימָה אֶת

הֲקָמַת הַמְּדִינָה

בְּ-24 שָׁנָה

 

הִתְיַתְּמָה מֵאָבִיהָ

וְנִשְׁלְחָה לְבֵית יְתוֹמִים

 

הָיְתָה פּוֹעֶלֶת בְּבֵית

חֲרֹשֶׁת לְמַמְתַּקִּים

 

שָׁנִים רַבּוֹת טִפְּלָה

בְּתִינוֹקוֹת וּבִילָדִים

 

כָּךְ הָיוּ לְאִמִּי

כַּמָּה לִירוֹת

מֵהֶן עָשְׂתָה פְּלָאִים

 

 

הלכתי

 

לֹא אֵלֵךְ לְאֵרוּעֵי

בֵּית קָפֶה תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם

שָׁם מֻנַּחַת כֻּרְסָא עָלֶיהָ

יָשַׁב יְהוּדָה עַמִּיחַי

 

לֹא אֵשֵׁב עִם חַנָּה אַלְמְנָתוֹ

לְקָפֶה בְּמִשְׁכְּנוֹת שַׁאֲנַנִּים

לְהַעֲנִיק לָהּ אֶת סִפְרִי הָאַחֲרוֹן

מַצְבִּיעַ עַל הַשְׁפָּעַת אֲהוּבָהּ

 

לֹא אֵלֵךְ מִשְּׁכוּנַת קָטָמוֹן הַיְּשָׁנָה

עַד לַתַּחֲנָה הָרִאשׁוֹנָה עִם חֲבֶרְתִּי

הַזַּמֶּרֶת-יוֹצֶרֶת וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת הֲדָרָה לֵוִין

יוֹשְׁבִים לִתְהוֹת עַל הֲלִיכָתֵנוּ בַּשּׁוּלַיִם

 

לֹא אֶפְגֹּש אֶת חַיִּים גּוֹלְדְּבֶּרְגֵּר

מִמּוֹסַד בְּיַאלִיק בְּקָפֶה בֶּן עַמִּי לְדַבֵּר

שִׁירָה פּוֹלִיטִיקָה וְצָבָא וּלְקַבֵּל סֵפֶר

שִׁירָה בְּמַעֲטָפָה חוּמָה לְחַוּוֹת דֵּעָה

 

זֶה לֹא שִׁיר גַּעֲגוּעַ

זֶה שִׁיר אַהֲבָה עַל מִי שֶׁהָיִיתִי

אֲנִי שָׁלֵם

שֶׁהָלַכְתִּי

 

 

ילד

 

כְּבָר חֳדָשִׁים רַבִּים

אַתְּ וַאֲנִי הוֹלְכִים

יְחֵפִים עַל קַו הַמַּיִם

 

דּוֹרְכִים עַל צְדָפִים גַּלִּים

מְלַטְּפִים אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵינוּ

חָשׁ שֶׁאֲנִי יֶלֶד

 

נִזְכָּר בַּשַּׁבָּתוֹת בִּירוּשָׁלַיִם

מִתְפַּלֵּל שֶׁמִּישֶׁהוּ יִקַּח אוֹתִי

אִתּוֹ לַיָּם

 

 

מה שבינינו

 

אֵינִי מְבַקֵּשׁ

לְדַבֵּר עַל אַהֲבָה

אֲנִי חָשׁ אֶת אַהֲבָתֵךְ

 

אֵינִי מְבַקֵּשׁ

לְדַבֵּר עַל חֲבֵרוּת

אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים בְּכָל יֵשׁוּתֵנוּ

 

אֵינִי מְהַרְהֵר

עַל מְקוֹמֵךְ

אַתְּ לְצִדִּי

 

אֲנִי רוֹצֶה

לְדַבֵּר עַל תְּשׁוּקָה

וְהַשּׁוּרָה לֹא נַעֲנֵית לִי

 

 

ברית

 

זוּג צָעִיר יָשַׁן

גַּב אֶל גַּב

בַּבֹּקֶר אָמְרוּ

נֵלֵךְ לְבֵית קָפֶה שָׁם

נְדַבֵּר עַל מָה שֶׁבֵּינֵינוּ

 

עָבְרוּ שָׁנִים

בֹּקֶר שִׁשִּׁי

קָם הַזּוּג וַיֹּאמֶר

נִתְחַמֵּק לְקָפֶה הוֹצִיאוּנוּ

הַיְּלָדִים מִדַּעְתֵּנוּ

 

ּעָבְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת

קָם הַזּוּג בַּבֹּקֶר

לְאַחַר שֶׁלֹּא יָשַׁן

הִבִּיטוּ זֶה בְּזוֹ וּבִכּוּ

אֶת מֶרְחַק הַיְּלָדִים

 

בֹּקֶר אֶחָד

יָקוּם רַק אֶחָד

 

 

האחר

 

כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֵב עַל הָאַחֵר

אֲנִי כּוֹתֵב עַל עַצְמִי

כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֵב עַל עַצְמִי

אֲנִי יוֹדֵעַ

אֲנִי כּוֹתֵב עַל הָאַחֵר

 

 

ארבע כוסות ביום חול

 

הָרִאשׁוֹנָה אֶשְׁתֶּה

לְדִרְאוֹן הַשָּׁנִים שֶׁהִשְׁלַכְתִּי

בִּשְׂדוֹת כְּתֹנֶת הַמַּדִּים

 

הַשְּׁנִיָּה אֶשְׁתֶּה לְזֵכֶר

הַשְּׁאִיפוֹת כָּל אַחַת

נָטְלָה מִנִּשְׁמָתִי חֵלֶק

 

אֶת הַשְּׁלִישִׁית לֹא אֶשְׁתֶּה

אֶזְכֹּר אֶת חוֹלֵי הסַּרְטָן שֶׁפָּגְשׁוּ

בִּי וְלֹא צָלְחוּ אֶת הַדֶּרֶךְ

 

הַכּוֹס הָרְבִיעִית

אֶשְׁתֶּה לִכְבוֹד הַשִּׁירָה

הָאוֹחֶזֶת בִּי

 

 

ללכת למקום אחר, אביחי קמחי, ניקוד: יצחק רפפורט, עיצוב עטיפה: לאה ווילף, תמונת השער: "מצב" שלמה ישראלי. שלמי תודה לד"ר צדוק עלון על הסיוע הרב בהוצאת הספר. הוצאת ספר השירה התאפשרה בסיוע קרן אקו"ם לרווחת היוצר וקידומו. עמדה, 69 עמודים, 72 שקלים 

 

 

עטיפת הספר בהוצאת עמדה                 

13 תגובות

  1. תודה רני יקר קראתי את שכתבת ואת השירים היפים של אביחי, אני מתחברת מאוד הן לפשטות שבהם והן למוטיב ההליכה, למקום אחר שונה מאוד שמשנה לגמרי את החיים כמו המעבר שלי לצפון לפני 6 שנים, עם הגעגועים למי שהייתי שם אך הידיעה וההכרה בכך שעכשיו יותר טוב…

  2. מיכל סנונית

    תודה רני על רשימתך הנפלאה על אביחי קמחי. גדולתו של אביחי קמחי היא בפשטות כתיבתו, הלא מובנת מעליה, מתוך היום יום עולים וצומחים שירים שעולם מלא טמון בהם. משורר יחיד בפני עצמו ובזאת עוצמתו.

  3. יפה שלומוביץ

    אכן דייקת רן: שירתו של אביחי היא שירה פשוטה, כנה, ישירה ולא מתיימרת. הוא מצליח ללכוד תמונות, רגעים והתרחשויות בשורות קצרות ובמילים מועטות.
    מעניינת ההשוואה שעשית עם יצירתו של ג'ים ג'רמוש, אין מחמאה גדולה מזו.
    ברכות אביחי על עוד ספר יפה.

  4. יוסי עבאדי

    הכתיבה שלך אביחי קמחי מצליחה ללכוד רגעים פשוטים ולהפוך אותם לעמוקים ומטלטלים. יש לך יכולת נדירה לראות את העולם מבחוץ ומבפנים בעת ובעונה אחת. הים והמפלצות שאתה מציב מולנו נוגעים בפחדים וביופי של החיים. השורות שלך חודרות בשקט, בלי להתאמץ, ומשאירות הד ארוך. תודה על שיר שמוסיף לא רק מחשבה – אלא גם נשימה.

  5. כל מילה בסלע. מעבר למה שמייחד את הספר היפה מקודמיו – הפרידה והמעבר מירושלים למישור החוף שהוא יותר ממעבר פיסי. זהו מעבר נפשי ואפילו חברתי-פוליטי (הביטוי בָּאנוּ מֵהַצְּלָלִים אֶל הָאוֹר מכיל את כולם – גם את המשך דברי) – הכאב והסבל והתמודדות מרשימה של המשורר העולים כבר מהשיר מפלצות וניכרים בשירים אחרים. זהו ספר אופטימי ופסימי בו זמניתשמתבטאת יפה בשיר מחכה לבשורה. זהו ספר על משורר שהוא בן אדם . מענטש. בעל נשמה שבאה לידי ביטוי בשיריו. איך כתב בשיר "אדם מה יש לו בחייו" המצלצל את אבידן? – כל שיר מכיל אחד חלקי שישים מנשמתו. הפלא שבפשטות. יש מה ללמוד ממנה כשהיא כה זכה. תודה לשניכם, רני ואביחי

  6. שלמי תודה לכל המגיבים עד כה על הפוסט. אלה תגובות עמוקות ומרגשות. רני

  7. האישי והכלל אנושי גם יחד, בשירים המצטיינים בפשטות צלולה וכובשת לב. תודה, רני, היטבת לדבר במעלות שירתו של אביחי. בהצלחה לספר!

  8. ורדה שפין גרוס

    תודה רני שהבאת ובנדיבות את שירתו של אביחי, שבמלים קטנות מביא אלינו עולם רחב. כמי שאהבתי את שירי ירושלים אהובתו וכאבו ששינתה פניה , אני שמחה שאביחי נושם היום את הים וכותב עליו שירים יפים.

  9. שירתו היפה של אביחי, שבורך בכתיבה ישירה ונהירנ
    מאד אוהבת את שיריו כאן ובכלל בהצלחה רבהGE לספרו

  10. קראתי שוב את השירים שהעלית, הם מרגשים בעוצמה רבה. היופי שאביחי מגיש בספרו נקי מאד, כמעט שקוף, אני עוקבת אחרי שירתו זמן רב ואוהבת מאד. ניכר בו שהמעבר מירושלים לאזור החוף, שיחרר אותו ונתן בו שמחת חיים ונהרה. יותר משהוא הולך ומגלה דברים הוא חי אותם עם הפשטות של המקום ופשטות החברה שסביבו ואני מתכוונת לצד הטוב שבזה. ניכר גם שבדרכו אביחי יודע להוציא את תמצית הדברים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל