רן יגיל סופר ועורך
שיריה של עינת ביבי בספר "ארבעה" מתמקמים במרחק הדק שבין היעדר לנוכחות. המתים שבים אל תוך היומיום, הזיכרון מתערבב בחלום, והאֵבל הופך לשפה פואטית עזה, עדינה וצלולה. מתוך מסעות אישיים בנתיבים של אובדן ואהבה, מתגבשת שירה מהדהדת, שיוצאת מהשכונה, מהמרחב האינטימי ופורצת אל מחוזות אוניברסליים של כאב, זיכרון וגעגוע.
יונית נעמן – משוררת ועורכת הספר
"ארבעה" ספר השירה של עינת ביבי הוא ספר של גילוי והכרה עצמית. הייתי מדגיש ואומר שלא פחות מאשר לקוראת או לקורא אוהב השירה, הבירורים שעושה המשוררת בינה לבינה מביאים אותה להארה ולגילוי עצמי מפתיע. אנחנו הקוראים מלווים אותה במסע הזה של תהפוכות החיים. השירים במהותם חסכניים ומדויקים וביבי מראה שליטה מרשימה, אחרי הכול זה ספר ביכורים, בצורות הסגורות של חרוז ומשקל וגם יכולת שחרור וגמישות מופלאה מאותן צורות. אחד הגילויים המפתיעים האישיים בספר הוא היות היא שייכת למשפחה שאין בה שלוש אחיות בהווה אלא ארבעה: שלוש אחיות ואח בהווה מתמשך, אח שמת בשעתו בתאונת אופנוע, וכך היא כותבת בשיר הנושא את שם הספר ארבעה: עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְקוּרְס / טִפּוּל מִשְׁפַּחְתִּי / מֵעוֹלָם לֹא סָפַרְתִּי אֶת / אָחִי הַמֵּת / בְּמִנְיַן הָאַחִים. // אִלּוּ הָיִיתִי / אוֹמֶרֶת – אַרְבָּעָה, / אוּלַי הֶחָלָל שֶׁהִשְׁאַרְתָּ / הָיָה שָׁב לְחַיִּים. זה רק אחד מאותם גילויי זהות באמצעות קרובים בלב ובנפש שהספר הזה חושף ברגישות רבה.
רן יגיל – מבקר, סופר, עורך ומו"ל
עוד אחד עשר שירים יפים מתוך "ארבעה" של עינת ביבי:
אין לי אלא להיפרד ממךָ
*
חָלַמְתִּי שֶׁאַתָּה מֵת בְּתַחֲנַת אוֹטוֹבּוּס
אֲבָל רֹאשְׁךָ נִשְׁמַט עוֹד הַרְבֵּה קֹדֶם,
הוּא נִשְׁמַט עַל הַכֻּרְסָא בַּסָּלוֹן
עַל הַשֻּׁלְחָן בַּמִּטְבָּח מֵעַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ
וְגַם מִמֶּנִּי.
*
רֵיחַ מְשַׁכֵּר שֶׁל פְּרִיחַת הֲדָרִים
בְּמַעֲלֵה הַסִּמְטָה
בִּשֵּׂם בִּי אֶת הָרֶגַע לָנֶצַח
כְּשֶׁיָּצָאנוּ לְחַפֵּשׂ מוֹנִית מִחוּץ לַשְּׁכוּנָה,
הֵנַפְתָּ אוֹתִי וְהוֹשַׁבְתָּ עַל הַכְּתֵפַיִם
הָיִיתִי יַלְדָּה וּלְךָ עוֹד הָיָה כֹּחַ.
*
רָאִיתִי אוֹתְךָ לְרֶגַע יוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת
גַּבְּךָ מְעֻקָּל לָבָן עַל מַקֵּל
כּוֹשֵׁל בִּצְעָדֶיךָ הָאִטִּיִּים וְלֹא בָּאתִי,
הִזַּעְתִּי עַל סַפְסָל פִּטְפּוּטֵי סְרָק
תִּלֵּי מִלִּים שֶׁעָלוּ בְּאֵשׁ הַזְּמַן,
וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה הַצּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁלְּךָ.
*
כְּשֶׁרַגְלֶיךָ הִתְנַפְּחוּ לֹא הֵבַנְתִּי שֶׁסּוֹפְךָ קָרֵב
לֹא יָדַעְתִּי דָּבָר עַל תִּפְקוּדֵי כִּלְיָה
וְעַל תַּהֲלִיךְ תּוֹפֵס מָקוֹם
אֲבָל יָדַעְתִּי לְהַמְתִּיק עִם הָרוֹפֵא הַצָּעִיר
וְלִכְתֹּב לוֹ מִלּוֹת תּוֹדָה לְאַחַר הַמָּוֶת.
הוֹט קוֹטוּר
בַּת אַרְבַּע חַרְבִּי שְׁלוּפָה,
עֲטוּפָה בִּגְלִימָה אֲדֻמָּה,
לְצִדִּי צַנְחָן וּשְׁנֵי חוֹבְלִים.
בַּת שֶׁבַע בְּתַפְקִיד רָאשִׁי, צַוָּארוֹן מוּרָם מֵעַם,
לְבוּשָׁה סָטֶן וְשִׁפּוֹן בַּחֲצַר הָאַרְמוֹן –
קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי מְנִיפוֹת אֶת הַשִּׂמְלָה
וְאִמָּא אוֹמֶרֶת: lady זוֹ הַמִּלָּה.
אִמָּא שֶׁלִּי נָהֲגָה בִּמְכוֹנַת תְּפִירָה
הָרֶגֶל שֶׁלָּהּ לֹא יָרְדָה מֵהַגַּז,
אֲנַחְנוּ הָיִינוּ חַלּוֹן הָרַאֲוָה שֶׁלָּהּ
עוֹלָמוֹת זָרִים בִּתְפִירָה עִלִּית.
הִשְׁחַלְתְּ בִּי חוּטִים שֶׁל לוֹחֶמֶת
טוֹרֵיאָדוֹר שֶׁלֹּא שׁוֹלֶפֶת חֲרָבוֹת
וְגַם כְּשֶׁגּוּפִי שְׂמִיכַת טְלָאִים
אֲנִי לֹא פּוֹרֶמֶת אֶת הַתְּפָרִים.
בורא מיני מזונות
הָרַחֲמָן שֶׁהוֹלִיד אוֹתִי לַאֲבוֹת אֲבוֹתַי וּלְהוֹרַי
הָרַחֲמָן שֶׁהִנְחָה אוֹתִי בְּדֶרֶךְ בָּשָׂר וָדָם, דֶּרֶךְ דָּם בְּדָם
הָרַחֲמָן שֶׁצִּיֵּר חִיּוּךְ עַל פָּנַי,
שֶׁטָּמַן בִּי שִׂמְחָה וּמִלֵּא אֶת פִּי מִלִּים
הָרַחֲמָן שֶׁחִבֵּר אוֹתָנוּ יַחַד לְבַיִת חָדָשׁ,
זוּג הוֹרִים שְׁלֹשָׁה יְלָדִים
הָרַחֲמָן שֶׁלִּמֵּד אֶת אָבִי לִמְרֹחַ,
לַחְתֹּךְ מְשֻׁלָּשִׁים וְלַעֲטֹף אוֹתָם בַּעֲטִיפוֹת
הָרַחֲמָן שֶׁלִּמֵּד אֶת אִמִּי לִקְדֹּחַ בְּקִירוֹת,
לְהַתְקִין מְזוֹנוֹת, לִתְפֹּר שְׂמָלוֹת
הָרַחֲמָן שֶׁזָּן אוֹתָנוּ, פָּתַח אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה,
הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב לַכֹּל,
הָרַחֲמָן שֶׁשָּׁלַח אֶת אָחִי שֶׁלֹּא חָזַר בְּיוֹם שְׁלִישִׁי,
פַּעֲמַיִם כִּי טוֹב
הָרַחֲמָן שֶׁהוֹתִיר אוֹתִי עַל חַלּוֹן הַמִּרְפֶּסֶת
וְלֹא נָתַן לִי לִקְפֹּץ
הָרַחֲמָן שֶׁלֹּא פָּקַח אֶת אָזְנֵיהֶם שֶׁל הוֹרַי,
סָכַר אוֹתָן בְּבֹץ
הָרַחֲמָן שֶׁהִקְפִּיא אֶת גּוּפִי וְאוֹתִי, אַךְ אֶת אִמִּי –
הָרַחֲמָן הֶחֱיָה מֵחָדָשׁ עִם לֵדַת אֲחוֹתִי
הָרַחֲמָן שֶׁהִרְחִיק אוֹתָנוּ זוֹ מִזּוֹ
הָרַחֲמָן שֶׁדָּחַק בְּאִמִּי לִדְחוֹת
הָרַחֲמָן שֶׁדָּחַק בְּאָבִי לִשְׁתּוֹת
הָרַחֲמָן שֶׁצִּיֵּר וּמָחַק
הָרַחֲמָן שֶׁבֵּרַךְ וְשָׁכַח
הָרַחֲמָן שֶׁנָּתַן וְלָקַח
הָרַחֲמָן שֶׁהָיָה
וְלֹא
הָיָה
רַחֲמָן
שומע תפילה
בְּיַלְדוּתִי אָמַרְתְּ לִי לְהַגִּיד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל עַל הַמִּטָּה
שֶׁלֹּא יִתְפֹּס אוֹתִי הַפַּחַד וּשְׁנָתִי תְּהֵא טוֹבָה.
זֶה הָיָה אַחֲרֵי שֶׁקָּבַרְתְּ וְיָלַדְתְּ,
פְּעִימוֹת רַכּוֹת רָטְטוּ בָּךְ, הֵאִירוּ אוֹתָךְ
וְאֶת הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁצָּבַעְתְּ בְּוָרֹד
וְצָחַקְתְּ בְּפֶה מָלֵא –
וּבַחֲשֵׁכָה הִפְנֵיתִי מַבָּטִי הַחוּצָה
מִמֵּךְ וּמִמֶּנִּי,
מִלֵּאתִי חוֹבָתִי לָךְ
וּלְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד
עָצַמְתִּי וְכִוַּצְתִּי חָזָק
כִּסִּיתִי אֶת פָּנַי בְּכַפּוֹת קְטַנּוֹת
בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתְּ לִי
וּבִקַּשְׁתִּי שֶׁתִּשְׁמַע,
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁלָּחַשְׁתִּי.
כְּשֶׁשַּׁבְתִּי אֵלֶיךָ אַחֲרֵי שָׁנִים
הִכַּרְתִּי אֱלֹהִים אֲחֵרִים
וְקָשַׁרְתִּי אוֹתָם לְאוֹת עַל יָדִי.
אָמְרוּ לִי שֶׁאַתָּה קַיָּם בַּכֹּל
שָׁמַעְתִּי אוֹתְךָ בַּכֹּל
וּמֵאָז אֲנִי מְדַבֶּרֶת אִתְּךָ
בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי וְעִם עַצְמִי.
בלי גלגלי עֵזר
כְּשֶׁיָּדֶיךָ תָּמְכוּ מֵאָחוֹר
עַל אוֹפַנַּיִם רָכַבְתִּי, הֵידָד!
כְּבָר יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר.
וּבֵינֵינוּ הֶבְדֵּל שֶׁל עָשׂוֹר –
כְּשֶׁעָזַבְתָּ נָפַלְתִּי מִיָּד,
אַךְ יָדֶיךָ תָּמְכוּ מֵאָחוֹר.
אוֹפַנּוֹעַ רָצִיתָ, גִּבּוֹר –
מַה שֶּׁאַבָּא אָמַר לֹא עָבַד,
וְיָדַעְתִּי שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר.
אֶת הַשֶּׁקֶט רָצִיתִי לִגְזֹר
עֵת דְּמוּתְךָ נֶעֶלְמָה תַּחַת בַּד,
כְּשֶׁיָּדֶיךָ תָּמְכוּ מֵאָחוֹר.
אֶת הַבֵּן נִשְׁבַּעְנוּ לִזְכֹּר
וְעָמְקוֹ שֶׁל הַבּוֹר לֹא נִמְדַּד
וְיָדַעְתִּי שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר
בַּצְּלָלִים שֶׁחָסְמוּ אֶת הָאוֹר
הִתְכַּסֵּיתִי לְאַט, אֲבִיעַד –
כְּשֶׁיָּדֶיךָ תָּמְכוּ מֵאָחוֹר
אָז יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר.
ראיתי זוג אוהבים לוהט לאור הפנס
מֵחֶשְׁכַת הַמִּרְפֶּסֶת,
רַגְלַי צִמְּחוּ שָׁרָשִׁים
עֵינַי אֲלֻמּוֹת אוֹר
וְגוּפִי הַקָּטָן נוֹשֵׁק אֲלֵיהֶם רוֹגֵשׁ –
וְאַבָּא יוֹשֵׁב לְצִדִּי בַּעֲשַׁן סִיגַרְיָה
גַּם אַבָּא רָאָה.
כְּשֶׁהִתְנַשַּׁקְנוּ בַּחֹשֶׁךְ מִתַּחַת לָעֵץ
וַאֲנִי נַעֲרָה וְהוּא נַעֲרִי
עֵינָי עֲצוּמוֹת וְגוּפִי גִּבְעוֹל –
פָּחַדְתִּי שֶׁיִּדָּלֵק הָאוֹר
וְשֶׁמִּבַּעַד לֶעָשָׁן
תִּרְאֶה אוֹתִי אוֹהֶבֶת.
ציפור קינה
קֹדֶם הָיוּ הַצְּרָעוֹת שֶׁפֻּזְּרוּ בֶּעָשָׁן וְאָז
סֵרָחוֹן שֶׁבָּקַע מֵאֲרוֹן הַקִּיר וְחָתַם אֶת הַזְּמַן –
בְּגָדִים צָמְחוּ בְּנַעֲלַיִם חֲרוּצוֹת פֵּרוּרֵי אָבָק וְאַיִן.
הָרֵיחַ בָּקַע מֵהַקִּיר הַמְּדַמֵּם וְסֵרַב לְהַרְאוֹת פָּנָיו,
קֶרֶן אוֹר שֶׁחָדְרָה בַּעֲדוֹ חָשְׂפָה אֶת הַקֵּן הֶעָזוּב
בְּתוֹכוֹ עַצְמוֹת גּוֹזָלִים שֶׁהִבְאִישׁוּ
בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁלָּנוּ
כְּבָר לֹא הָיָה בַּיִת בַּכִּשּׁוּף שֶׁהִמְצֵאנוּ
לֹא נוֹדְעוּ עִקְבוֹתֶיהָ שֶׁל הָאֵם הַנּוֹטֶשֶׁת
שֶׁחָזְרָה אֶל קִנָּה לְאַחַר כָּךְ וְכָךְ
לֹא בְּשִׁיר מִתְחַנְחֵן,
מַקּוֹרָהּ צָוַח אֶל גִּרְעוּן הַזְּכוּכִית
וּפִלֵּחַ אָדֹם קוֹצָנִי –
הִשְׁאַרְתִּי אוֹתָהּ בַּחוּץ
וְסָתַמְתִּי אֶת הַחוֹר
וְסָתַמְתִּי אֶת כָּל הַחוֹרִים
למי אִכפת שנפרדנו במלחמה
עָשִׂיתִי כָּל מַה שֶּׁיָּכֹלְתִּי. וְעוֹד יוֹתֵר.
הָיִינוּ נְפָלִים. אִלְּמִים,
קָרִים עַל אֲדָמָה חַמָּה.
אֲדָמָה אֲדֻמַּת תִּינוֹקוֹת וְאִמָּהוֹת
אֲדָמָה זְרוּעַת צְלִילִים בַּזְּרִיחָה
אֲדָמָה רָעָה
אַדְמַת מַחְלֹקֶת.
בֵּין הָאַזְעָקוֹת נִמְתַּח שֶׁקֶט
רֵיק כְּמוֹ קֶבֶר.
קֶבֶר שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי
שֶׁעוֹד רֶגַע יִתְמַלֵּא
וְיִתְמַלֵּא וְיִתְמַלֵּא
וְיִתְגַּדַּל
וְיִתְקַדֵּשׁ –
נבואת זעם
כְּשֶׁאָמַרְתָּ לִי "אִישׁ לֹא יֹאהַב אוֹתָךְ כָּמוֹנִי",
פָּנֶיךָ חֲתוּמִים כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה שֶׁעָמְדָה
בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַמִּשְׁפָּט,
הָיִיתָ נֶחֱרָץ
וְהַכֹּל הֻכְרַע
בָּאתָ לְבָרֵךְ? יָצָאתָ מְקַלֵּל
גַּם אִם תָּאֵי עוֹרֵךְ יִפְשְׁטוּ יָד
וְאֶבֶן לִבֵּךְ תִּשְׁקַע בַּמְּצוּלוֹת
לֹא תֵּדְעִי אַהֲבָה אַחֶרֶת
וּכְשֶׁשֵּׂעָרֵךְ יַחֲבֹק אֶת גְּרוֹנֵךְ
תֵּדְעִי —
לֹא תֵּדְעִי אַהֲבָה אַחֶרֶת
הָיְתָה לָךְ אַחַת
וְאִישׁ לֹא יַחֲנֹן אוֹתָךְ.
אף מלחמה לא הכינה אותי לגיהינום הזה
הָיִיתִי תִּינֹקֶת בְּיוּנִי 67'
אֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת אֶת רֵיחַ הַמִּקְלָט הַדָּחוּס
אֶת הַפַּחַד הַמַּזִּיעַ, אֶת זִיפָיו שֶׁל אָבִי הַשָּׁב
הַמִּלְחָמָה לֹא הֵכִינָה אוֹתִי.
בְּאוֹקְטוֹבֶּר 73' הָרַדְיוֹ יֵרֵט סִיסְמָאוֹת
כִּסִּינוּ אֶת הַחַלּוֹנוֹת בִּבְּרִיסְטוֹל שָׁחֹר
הֶאֱפַלְנוּ כְּשֶׁאַנְשֵׁי הָגָ"א קָרְאוּ
"לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה"
בָּכִינוּ "לוּ יְהִי" –
אֲבָל הַמִּלְחָמָה לֹא הֵכִינָה אוֹתִי
בְּיוּנִי 82' תַּחַת לֹבֶן פָּנָס נִשַּׁקְתָּ אוֹתִי,
כְּשֶׁאוֹטוֹבּוּסִים שִׁגְּרוּ לַצָּפוֹן
חַיָּלִים חַרְמָנִים
אֲבָל אַף מִלְחָמָה לֹא הֵכִינָה אוֹתִי.
גַּם הַשַּׁיָּרָה שֶׁהֻפְגְּזָה מֵאֵשׁ לוֹחֲמֵינוּ
וְגַם מִי שֶׁחָזְרוּ הֲלוּמִים
עִם סִפּוּרֵי דֻּבְדְּבָנִים וְרֵיחַ חֲשִׁישׁ
לֹא הֵכִינוּ אוֹתִי בִּכְלָל.
בְּיָנוּאָר 91' בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר,
כְּשֶׁאָטַמְנוּ אֶת הַחַלּוֹן
וְהִנַּחְנוּ סְמַרְטוּט רָטֹב מִתַּחַת לַדֶּלֶת,
נִפְעָר בּוֹר קָרוֹב אֵלֵינוּ –
אֲבָל אָז הָיִיתִי שִׁכּוֹרָה מֵאַהֲבָה וּמֵחֹפֶשׁ,
לֹא נָחָשׁ וְלֹא צֶפַע הֵכִינוּ אוֹתִי
לֹא סָדָאם וְלֹא סְקָאד,
אַף דוֹבֵר צַהֲ"לִי לֹא דִּבֵּר אֵלַי.
אַף מִלְחָמָה לֹא הֵכִינָה אוֹתִי לַגֵּיהִנּוֹם שֶׁל אוֹקְטוֹבֶּר 23'
לִלְחִישׁוֹת מְצוּקָה טֶלֶפוֹנִיּוֹת
לִקְרִיאוֹת הַמְּצִיאוּת שֶׁנּוֹתְרוּ עֲקָרוֹת
לַבֻּבּוֹת הַמְּפֻיָּחוֹת
לַגָּדֵר הַקְּרוּעָה
לְחַדְרֵי הַיְּלָדִים פְּעוּרֵי הַיֶּרִי
לָרוֹקְדִים הַבּוֹרְחִים אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
לְפַרְעוֹת הַבֹּקֶר הַהוּא
לֹא הֵכִינָה אוֹתִי אַף מִלְחָמָה
חלומאני
לִטְרֹף אֶת כָּל הָאוֹר, בְּאֵר זָהָב לִגְמֹעַ
לֹא לְהַבִּיט לְאָחוֹר – לְהִסָּחֵף, לִבְלֹעַ.
לְמַשֵּׁשׁ כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר – אֲנִי שֵׁדָה מִשַּׁחַת
לְמַלֵּא, אֵין שׁוּמְיֻתָּר – לְהַעֲמִיס עַל הַצַּלַּחַת
לְהִתְגַּלְגֵּל עֵירֻמָּה בַּשֶּׁמֶשׁ, לַחְמֹד לְתוֹכִי כּוֹכָב
אֲנִי הַלְּבָנָה מִלֵּילאֶמֶשׁ – רוֹצָה לִחְיוֹת עַכְשָׁו
עַכְשָׁו זוֹ אֲנִי, רַק אֲנִי – פּוֹרַעַת בִּצְוָחָה נוֹצוֹתַי
וּבְלִי לְחַכּוֹת לְתוֹרִי – לוֹקַחַת הַכֹּל אֵלַי.
לִנְצֹץ לְאוֹר הַיּוֹם, לִצְעֹד בַּשְּׂדֵרָה בְּאָדֹם,
לִתְפֹּס אֶת כָּל הַמָּקוֹם, וְלִצְלֹל גִּבּוֹרָה לַתְּהוֹם.
עינת ביבי, ילידת 1966, אימא לשניים, מתגוררת בתל אביב, מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית. פרסמה משיריה במיטב הבמות הספרותיות. "ארבעה" הוא ספר הביכורים שלה.
ארבעה, עינת ביבי, עורכת יונית נעמן, על הכריכה: קולאז' נגזרות בקופסא של עינת ביבי, עריכת צילום: מאיה סינואני, ניקוד: יצחק רפפורט, עימוד ועיצוב עטיפה: יגאל ארקין. שלמי תודה לצדוק עלון על הסיוע הרב בהוצאת הספר. עמדה, 83 עמודים, 72 שקלים
עטיפת הספר בהוצאת עמדה