רן יגיל סופר ועורך
הרבה זמן לא ראיתי ספר שירה טוטאלי כזה המבקש לתור ולמצוא את הטוב שבכל דבר כדי לצמוח ממנו על אף הקשיים והייסורים המאפיינים את החיים. "אצלי שמש אצלךְ כוכב" של עדן מיטל שפילמן הוא ספר אשר האני של הדוברת במרכזו אינו נשאר בודד, אינו עומד לבד, אלא הוא מתחבר אל האתה, כמו בדיאלוגיוּת בפילוסופיה של מרטין בובר "אני-אתה".
זאת גם שירת אף על פי כן אמיצה, כנה, ישירה ופשוטה כי התורה אומרת "לא טוב היות האדם לבדו" והמשורר אומר, נתן זך במקרה זה: "אבל הוא לבדו בין כה וכה", אומרת המשוררת: לא. אני מתקוממת נגד זה גם אם במציאות זה מוכח כנכון. אני אגיע אל האחֵר, אני אראה את הטוב ואני אצמח תוך היאחזות בשירה שלי ובשירת אחרים, במילים שלי ובמילות אחרים, וגם אם אנחנו שונים ומצבי הרוח שלנו שונים, כי אצלי שמש ואצלךְ כוכב, הרי שנמצא יחדיו משהו מן המשותף לשמוח בעצם שמחת הקיום, כי כמה טוב שאנחנו קיימים ולא לא קיימים. איזה יופי יש ביש אשר לפנינו.
חלק מן השירים כאן הם של משוררת מנוסה שזה לה ספרה החמישי במספר, משוררת מיומנת, אבל יש כאן גם צד מקורי של פנייה אל העבר באחד משערי הספר. המשוררת חזרה אל יומן שירֵי נעוריה הנאיביים יותר, והיא מביאה אותם כאן ערוכים ומחושבים יותר, תוך שהיא מתכתבת מתוך אהבה והכלה עם הנערה-המשוררת ההיא שהייתה. זה מקורי ונדיר.
הנה שיר אחד קריסטאלי אהוב המדגים זאת יפה ומוקדש למשורר הטוב ניקולא יוזגוף אורבך ז"ל, חבר טוב של המשוררת, שמת בדמי ימיו ובכל זאת, למרות שהם משני עֶברי המתרס כעת, המשוררת מצליחה להתחבר אליו. הוא נקרא: "מילים אחרונות": שׁוֹלַחַת לְךָ אַהֲבָה, נִיקוֹלִי/ תָּמִיד בַּלֵּב אִתְּךָ, נִיקוֹלִי/ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת זֶה, נָכוֹן?/ אַהֲבָה וְחִבּוּק חָזָק חֲזָרָה,/ מַלְאָכִית עִם סְטוֹמָה/ וַדַּאי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ/ מַלְאָכִית עִם סְטוֹמָה/ מְקַוֶּה שֶׁגַּם אַתְּ".
רן יגיל – מבקר, סופר, עורך ומו"ל הוצאת עמדה
עוד תריסר יפים-יפים מתוך "אצלי שמש אצלך כוכב":
מתוך השער "מלאכית עם סטומה":
ריק
הָרִיק מִן הַלֵּב נֶעְתָּק.
הָרִיק מִן הַיָּדַיִם נִשְׁמָט.
הָרִיק מִן הָרִצְפָּה נִבְעָט.
מִן הָרִיק גּוּפִי נִפְלָט.
מִקַּרְקָעִית הָרִיק אֲנִי נֶעְתֶּקֶת.
מִקַּרְקָעִית הָרִיק אֲנִי נִשְׁמֶטֶת.
מִקַּרְקָעִית הָרִיק אֲנִי נִבְעֶטֶת.
בְּקַרְקָעִית הָרִיק אֲנִי חוֹשֶׂפֶת אוֹצָר.
וְאָז שׁוֹאֶלֶת מֵחָדָשׁ.
וְאָז סוֹגֶרֶת וּפוֹתַחַת דָּבָר.
וְאָז קָמָה קָדִימָה כְּמֵהָה.
פַּעַם עוֹלֵלָה.
פַּעַם אִמָּא.
*
כָּעֵת אֲנִי יוֹדַעַת:
מָוֶת יָכוֹל
לְהִכָּתֵב לְלֹא מִלִּים
ימי מלחמה
מְטוֹסֵי קְרָב קָרְעוּ עֲנָנִים
הַיָּם נִשְׁאַר יָם
אִשָּׁה בָּעֲטָה בִּעוּתִים
הַיָּם נִשְׁאַר יָם
רֹעַ וְרַע רָצְחוּ הֲמוֹנִים
הַיָּם נִשְׁאַר יָם
מֵתִים
מֵתִים מֵתִים
הַיָּם אֵינוֹ יוֹדֵעַ
לִהְיוֹת יָם
בִּימֵי מִלְחָמָה
חופש
לֹא אִכְפַּת לִי
שֶׁמַּבָּטִים עָלַי
לֹא אִכְפַּת לִי
שֶׁדִּבּוּרִים עָלַי
אִכְפַּת לִי
שֶׁאֲנִי עָלַי
את היום הזה
אֲנִי מַתְחִילָה בְּאַהֲבָה
אֲנִי שׁוֹטֶפֶת פָּנַי בְּאַהֲבָה
אֲנִי מְצַחְצַחַת שִׁנַּי בְּאַהֲבָה
אֲנִי מַבְרִישָׁה אֶת שְׂעָרִי בְּאַהֲבָה
אֲנִי מַבִּיטָה בְּעַצְמִי בְּאַהֲבָה
אֲנִי מְכִינָה לִי מַשְׁקֶה מְפַנֵּק בְּאַהֲבָה
אֲנִי מְטַאטְאָה אֶת הָרִצְפָּה בְּאַהֲבָה
אֲנִי מְסַדֶּרֶת אֶת בֵּיתִי בְּאַהֲבָה
אֲנִי מַנִּיחָה יָדַיִם עַל לִבִּי בְּאַהֲבָה
אֲנִי נוֹשֶׁפֶת אַהֲבָה בְּאַהֲבָה
וַאֲנִי שׁוֹאֶפֶת אַהֲבָה בְּאַהֲבָה
אֲנִי מוֹזֶגֶת אַהֲבָה בְּאַהֲבָה
וַאֲנִי שׁוֹפֶכֶת אַהֲבָה בְּאַהֲבָה
אֲנִי שׁוֹתָה אַהֲבָה בְּאַהֲבָה
וַאֲנִי אוֹכֶלֶת אַהֲבָה בְּאַהֲבָה
אֲנִי מַשְׁתִּינָה אַהֲבָה בְּאַהֲבָה
וַאֲנִי מַפְלִיצָה אַהֲבָה בְּאַהֲבָה
אֲנִי יוֹרֶקֶת אַהֲבָה בְּאַהֲבָה
אֲנִי מַזִּיעָה אַהֲבָה בְּאַהֲבָה
אֲנִי אוֹהֶבֶת אַהֲבָה בְּאַהֲבָה
מתוך השער "עבר מתוך דפים כתובים":
אוסף שירים ומחשבות מיומנה של ילדה מגיל 14-10
1991-1987
מחשבות
כְּכָל שֶׁתִּפְקְחוּ אֶת הָעֵינַיִם
יִהְיוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא תַּצְלִיחוּ לִרְאוֹת
כִּי יֵשׁ דְּבָרִים בַּחַיִּים
שֶׁנִּמְצָאִים רַק בַּמַּחְשְׁבוֹת
כְּכָל שֶׁתַּעַצְמוּ אֶת הָעֵינַיִם
לֹא תִּרְאוּ חֹשֶׁךְ גָּמוּר
חֲלוֹמוֹת יִפָּקְחוּ לִפְנֵיכֶם
אֵין־סוֹף בְּמַעְגָּל סָגוּר.
נקודת מבט
הַשָּׁמַיִם גְּדוֹלִים כְּמוֹ גַּג מֵעַל עוֹלָמֵנוּ
קַו הָאֹפֶק הוּא חֲלוֹם שֶׁלֹּא נוֹעָד לְהִתְגַּשֵּׁם.
הַשָּׁמַיִם גְּדוֹלִים כְּמוֹ גַּג מֵעַל עוֹלָמֵנוּ
קַו הָאֹפֶק הוּא חֲלוֹם שֶׁנּוֹעָד לְהִתְגַּשֵּׁם.
סוד הקולות
אוּלַי אֶבְרַח לְמָקוֹם אַחֵר
מָקוֹם שֶׁכֻּלּוֹ סוֹד
מָקוֹם שֶׁאֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה בַּחֹשֶׁךְ
עֲדַיִן דּוֹלְקִים הָאוֹרוֹת.
שָׁם קַיָּמִים מַפְּלֵי הַקֶּסֶם
שֶׁמֵּימֵיהֶם צוֹנְנִים וְזַכִּים
שָׁם כָּל הַיּוֹנִים הַלְּבָנוֹת
עָפוֹת בְּקֶצֶב הַמַּנְגִּינוֹת.
הסוד שבנפש
אֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לְהוֹצִיא הַכֹּל הַחוּצָה
לַמְרוֹת שֶׁמִבִּפְנִים הַכֹּל מְאֹד רוֹצֶה לָצֵאת
אֲנִי גַּם מְפַחֶדֶת לְהַבִּיט פְּנִימָה
כִּי אוּלַי שָׁם נִמְצֵאת הָאֱמֶת.
מתוך השער "מחזור שירים לאופרי":
בין לבין לונדון
תִּכְתְּבִי, אָמַרְתְּ,
בֵּין לְבֵין אֲנִי עוֹנָה.
אֲנִי כּוֹתֶבֶת
וְאַתְּ אֵינֵךְ עוֹנָה.
בֵּין לְבֵין
אֵינֵךְ
בֵּין לְבֵין
אֵינִי
בֵּין לְבֵין
אֲנִי
הבטחה
יַחַד עַל סַפְסָל.
נָתַתְּ לִי תִּלְיוֹן וּבְמֶרְכָּזוֹ
פֶּרַח מְעֻרְסָל.
טִפְטַפְתְּ מֵעַל עָלָיו
וְהוּא נִפְתַּח כְּכֶתֶר.
הֵיכָן שֶׁמַּשְׁקִים צוֹמֵחַ,
הִבְטַחַתְּ.
אַתְּ רְחוֹקָה עַכְשָׁו
אֶצְלִי שֶׁמֶשׁ
אֶצְלֵךְ כּוֹכָב
אירוע לבבי
אֲנִי: תּוֹדָה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה לִי
מָקוֹם בַּלֵּב.
הִיא: זֶה שְׁרִיר שֶׁמִּתְפַּתֵּחַ,
הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב.
אצלי שמש אצלך כוכב, עדן מיטל שפילמן, עריכה: אפרת מישורי, ניקוד: יאיר בן-חור ויצחק רפפורט, עימוד ועיצוב עטיפה: יגאל ארקין. שלמי תודה למשורר ולסופר צדוק עלון על העזרה בהפקת הספר. עמדה, 94 עמודים, 72 שקלים
עטיפת הספר בהוצאת עמדה
שירים חזקים.היד שכתבה לא כוסתה באף כפפה
הדוברת מתארת סיטואציה פשוטה – ישיבה יחד על ספסל, תליון עם פרח מגולגל בתוכו, וטיפה אחת שמפילה את הפרח ופותחת אותו כמו כתר. זה רגע כמעט מיקרוסקופי, אבל הוא טעון ברגש. המשפט "היכן שמשקים צומח, הבטחת" הוא לב השיר: הבטחה של צמיחה, של קשר, של המשכיות.
שירים שבועטים בבעתה
שירים שנרקמים באהבה עצמית, שאיננה מובנת מאליו.
אוהבת את שירתה של עדן ועוקבת אחריה באהבה.
בהצלחה גם עם ספרה החמישי היפה.